לאחר קבלת ארץ ישראל לפיפ"א בשנת 1928, ביקשו ראשי ההתאחדות לכדורגל להירשם לאליפות העולם הראשונה שהייתה אמורה להתקיים באורוגוואי בשנת 1930. בהוראה מלונדון, לא אישרו שלטונות המנדט את הקמת הנבחרת בפלסטינה ואת השתתפותה במשחקים באורוגוואי. גם נבחרת אנגליה לא נטלה חלק במשחקי אליפות זו.
בחודש אפריל 1931 ביקרה בארץ ישראל נבחרת קהיר לאחר ביקורה של נבחרת הסטודנטים שלה. המצרים חפשו נבחרת מקומית חזקה, כדי שתגיע לסיור משחקים בקהיר ואלכסנדריה. האנגלים ביקשו לשלוח נבחרת שתורכב משבעה עשר שחקנים; תשעה בריטים ושמונה שחקנים מקבוצות העבריות. נבחרת הפועל ארץ ישראל שהתכוננה להשתתף במשחקי הכדורגל באולימפיאדת הפועלים בוינה בירת אוסטריה, ויתרה על השתתפות שחקניה במסע לקהיר. ראשי משלחת פלסטין למצרים: א. תבורי והאנגלי פרסי ספיד, בחרו למשחקים בקהיר בתשעה אנגלים, שישה יהודים וערבי אחד.
זו הייתה נבחרת ארץ ישראל הראשונה. פרסי ספיד בחר בתלבושת של נבחרת אנגליה, חולצות לבנות ומכנסים שחורים, לתלבושת נבחרת פלסטין אך במקום סמל שלושת האריות שעל החולצות הבריטיות, האות P (פלסטינה) עיטרה את חולצות נבחרת פלסטינה. ארבעה שחקנים נבחרו ממכבי תל אביב: אברהם רזניק, אמרה יעקובי, חיים דליצקי, ומנחם חרש. ממכבי אבשלום פ"ת הוזמן שמעון רטנר (לומק) ומחשמונאים ירושלים נבחר עקיבא צוובנר (דוצי).
רוב השחקנים האנגלים היו שחקניה של קבוצת המשטרה הבריטית מירושלים. הנבחרת התאמנה במשך שבועיים וקיימה חמישה משחקי גיבוש נגד קבוצות אנגליות, אותן ניצחה בקלות.
נבחרת פלסטינה יצאה למצרים ברכבת מתל אביב, דרך קנטרה לקהיר. לבקשת השחקנים הישראלים התקיים סיור בפירמידות ושייט על הנילוס. האימונים התקיימו במתקן של הצבא הבריטי, והמשחק נגד נבחרת קהיר עורר עניין רב. קהל עצום שכלל את אנשי בית המלוכה המצרי, קציני צבא בריטי וסקרנים רבים, התאכזב מרמת משחקם של האורחים מפלסטינה שהובסו ע"י הקהירים בתוצאה: 0:5.
שחקני נבחרת פלסטינה המשיכו מבירת מצרים לאלכסנדריה גם שם נרשם להם ה פסד, הפעם רק 0:2. המשחק השלישי התקיים בקהיר נגד נבחרת הצבא הבריטי במזרח התיכון, ההרכב הצבאי היוקרתי כלל לא פחות משישה שחקנים מנבחרת אנגליה. הצבא הבריטי הביס בקלות את נבחרת פלסטינה בתוצאה 2:5 כששמעון רטנר (לומק) וחיים דליצקי כבשו את שני שערי הכבוד. במסיבת סיום הביקור במצרים, הבטיחו ראשי ההתאחדות לכדורגל במצרים, לקיים סיור משחקים בירושלים ותל אביב.
לאחר החזרה לתל אביב לא הוקמה שוב נבחרת נוספת של פלסטינה. ראשי ההתאחדות לכדורגל ביקשו להקים נבחרת עברית שתהיה על טהרת השחקנים היהודים חברי המועדונים העבריים. מכאן נפתחו למעשה ההכנות למשחקי אליפות העולם של 1934 באיטליה שהחלו ברישום נבחרת ארץ ישראל למשחקים המוקדמים.
.jpg)
השחקנים היהודים שהשתתפו במסע למצרים בשנת 1931:
שמעון רטנר (לומק) שיחק בצעירותו בהכוח וינה עד שנת 1920 השנה בה עלה לארץ ישראל. הוא הצטרף למכבי תל אביב, בשורותיה שימש כמאמן שחקן. לומק נחשב לכדורגלן הטוב ביותר בארץ ישראל בשנות ה-20. הוא זה שהניח את יסודות המשחק במכבי תל אביב. לימים הוזמן רטנר כשחקן אורח למסעות לאמריקה של מכבי הגיבור חיפה ושל מכבי חשמונאי ירושלים למצרים. לומק השתתף במסעה של מכבי ת"א לאוסטרויה, צ'כוסלבקיה ופולין. אחרי מכבי תל אביב עבר למכבי פ"ת. כשפרש אימן את קבוצת הפועל פ"ת וקבוצות מכבי ת"א.
חיים דליצקי החל לשחק במכבי ת"א בשנות העשרים ולאחר מכן בהפועל ת"א. הוא שיחק בעמדת הקיצוני הימני והשמאלי ונחשב לאחד השחקנים המהירים ביותר בכדורגל של התקופה ההיא. מהירותו זיכתה אותו בכינוי "סטודיבייקר" כמו המכונית היוקרתית של התקופה.
אברהם רזניק החל לשחק במכבי ת"א בסוף שנות העשרים בעמדת המגן הימני. רזניק נחשב למגן הימני הטוב ביותר בארץ ישראל בשנות השלושים. שיחק במוקדמות אליפות העולם 1934 נגד נבחרת מצרים, וב- 1938 במוקדמות נגד יוון. רזניק היה הקפטן הראשון של נבחרת ארץ ישראל. בשנת 1939 הפליג עם מכבי ת"א לאוסטרליה במהלך המסע חתם בקבוצה מסידני ולא שב עוד לישראל.
עקיבא צוובנר (דוצי) שחקנה של מכבי חשמונאים ירושלים מאמצע שנות העשרים עד אמצע שנות ה-30. דוצי נחשב לאחד השחקנים הגדולים ביותר בתולדות ארץ ישראל. הוא היה שחקן התקפה ששילב יצירתיות במשחק הקבוצתי ונחשב לאחד הבועטים הגדולים של כדורים מ-11 מטרים.
מנחם חרש החל לשחק כדורגל בשנות העשרים בראשון לציון משם עבר למכבי תל אביב. חרש היה חלוץ מהיר ששילב מהירות וכוח פריצה לכיבוש שערים רבים.
אמרה יעקובי עלה לארץ ישראל בשנות העשרים מהונגריה והחל לשחק בשורות הפועל חיפה. בהמשך עבר למכבי ת"א בשורותיה שיחק כחלוץ. בשנת 1936 הצטרף לבריגאדה הבינלאומית ויצא להלחם במלחמת האזרחים בספרד. יעקובי נפצע קשה בקרבות ואושפז בבית חולים במדריד,שם מת ב – 20 בפברואר 1937. מקום קבורתו לא נודע, כיוון שהגנרל פרנקו הורה להשמיד כל זכר לנופלים הרפובליקנים.
מה דעתך על הכתבה?