חלון ההעברות של חודש ינואר הוא זמן לא טוב לעבור בין מועדונים. בינואר חואקין קפארוס מחתים אותך בסביליה, ובמאי הוא כבר לא שם כדי לקלוט אותך. הוא מחתים אותך כשמעמדו מעורער, גורר את המועדון לאחת הרכישות הגדולות בתולדותיו ואז מסולק. בחודש מרץ מונצ'י חזר לסביליה. הוא נודע כג'נרל מנג'ר הטוב בעולם – אידיאולוג ואיש מעשה שמרים מועדון, יש לו מעמד דומה לזה שיש לפפ בין המאמנים. מונצ'י בנה בסביליה את המוניטין שלו, עבר לרומא לשנתיים, קדנציה שהוגדרה ככישלון על ידי נשיא המועדון. גאונותו נסדקה, מיד הוא חזר לסביליה, שם גאונותו לא מוטלת בספק. בחודש מאי מונצ'י הודה לקפארוס, איחל לו בריאות והחתים את ז'ולן לופטגי.
לופטגי הוביל את ספרד למונדיאל 2018 ברוסיה, נבחרת מבטיחה שרבים משחקניה היו חניכיו בנבחרות הצעירות של ספרד. יומיים לפני פתיחת המונדיאל לופטגי נזרק מהנבחרת כשנודע כי חתם בריאל מדריד, שממנה הוא פוטר תוך 14 מחזורים, בין היתר בשל תבוסה של 5:1 בקלאסיקו. תוך כמה חודשים מעמדו של לופטגי התרסק. למונצ'י וללופטגי, ביחד ולחוד, יש מה להוכיח ומה לשקם ומעט מאוד זמן כדי למחות את מה שקפארוס השאיר להם, בין היתר את מואנס דאבור.
יש למואנס את הסגנון שלו, הוא אוהב את הכדור ברגליים שלו, הוא טוב על שטח קטן, את זה הוא מביא איתו עוד מישראל ותמיד זה שימושי. בליגות האירופיות התפתח לשפיץ, שחקן רחבה שמכריע משחקים הרבה בגלל היכולות האישיות שלו על שטח קטן. בליגה השווייצרית ובליגה האוסטרית הוא נודע כמכונת שערים. קרוב ל־100 במסגרות השונות: מלך השערים, מלך הבישולים, שחקן העונה, שער העונה – בכל הסופרלטיבים הוא זכה. דאבור הגיע להישגים אישיים שמעידים על המספרים שסיפק בכל קבוצותיו, כולל הקמפיין האחרון של זלצבורג בליגה האירופית – דאבור העלה את זלצבורג לחצי הגמר. חמישה שערים ושלושה בישולים הם מספרים חריגים עבור אינדיבידואל בקמפיין אירופי שהיבשת עוקבת אחריו.
לופטגי מוצג בסביליה. לא מעוניין בדאבור (CRISTINA QUICLER/AFP/Getty Images)
לכדור ברגליהם ושהמשחק בנוי סביבם. אסכולת ברצלונה לא הכירה בייחוד של זלאטן איברהימוביץ'. אם חוזרים לדאבור, לופטגי לא מתפעל ממה שהוא יודע לעשות, הוא לא מסתכל על שחקנים כאלה, בטח לא מחתים אותם, ועוד בסכומים האלה. מה הסיכוי שלופטגי ישנה את דעתו לאחר שדאבור יתאים את עצמו לצרכיו ולתפיסותיו? דאבור הוא לא טאלנט שעוד יתפתח, הוא לא נרכש לצורך השבחה, במעמדו וביחס למחיר ששולם עבורו הוא מצופה לתרום מיד והרבה. דאבור אם כך עובר לטיפולו של מונצ'י ומונח על המדף עד שמישהו יעבור וייתן הצעה מעניינת. זה מקומו, על המדף – לא על המגרש, לא על הספסל, לא בסגל.
הליגות השוויצרית והאוסטרית נחשבות לדרג ג' בין הליגות האירופיות – הליגה הספרדית לאחת משתי הליגות הטובות בעולם. סביליה נמנית עם חמשת המועדונים שמגדירים את הליגה הספרדית מראשית ימיה. הפערים בליגה הספרדית בין המועדונים הגדולים לכל היתר נתפסים חזיריים. אלה הם הפערים בין סביליה לבין קבוצות כמו סלטה ויגו וראסינג סנטאנדר, שהחתימו בזמנו את יוסי בניון וחיים רביבו. במונחים מקומיים, ראסינג וסלטה זה בני יהודה.
דאבור כבר לא ילד, יש לו את ההרגלים שלו, המעמד, השם שבנה לעצמו. בגיל 27 הוא חווה קפיצה שמעטים צלחו, בטח לא בשנה הראשונה שלהם. זו קפיצה שלא יכולה לעבור חלק. מאמנים ושחקנים שעברו בין הליגות האירופיות תמיד מתעכבים על הדרישות הפיזיות השונות, ומפיהם זה נשמע כאילו שם, בליגות הבכירות, בני אדם אחרים, בעלי יכולות אחרות, עוסקים באותו מקצוע מה שהופך אותו לעתים ללא תחרותי. זה נראה כך גם למי שרואה את הדברים מהצד, רק צופה בהם: בין הליגות הקצב שונה לגמרי, המיומנות הנדרשת היא אחרת כשדברים מתנהלים בקצב הזה. היכולות שהספיקו שם, לא תקפות כאן.
דאבור במדי זלצבורג. כיכב בליגה הבינונית (Gettyimages)
כשדאבור מגיע לסביליה הוא מגיע אל פסגת שאיפותיו, לא היו יכולים להיות לו חלומות גדולים מזה: לתקוע יתד בסביליה, לרוץ איתה, להיות מזוהה איתה, לחיות בעיר הקסומה הזאת. כמה טוב הוא נראה כשהוצג במדים שלה, עם הזקן והפריזורה לדאבור יש נוכחות של שייח'. ואז הוא חוטף סטירת לחי. הקבוצה שהיה יכול רק לחלום להגיע אליה ולמרות זאת הגיע, אפילו לא מעוניינת לראות מה יש לו להציע.
אייל לחמן אמר בהזדמנות שכישרון של שחקן נמדד גם ביכולת שלו לשכנע את מאמניו. אצל דאבור אף פעם לא ניכרו קשיים בעניין הזה. הוא עבר בין התחנות שלו, מהראשונה עד האחרונה, כמעט בלי חיכוכים או תקלות. חוץ מהמקרה של אוסקר גרסיה בזלצבורג, שגם בו היה ברור למי המועדון נותן גב. דאבור החליק מקבוצה לקבוצה ותרומתו הייתה כמובטח ומידית. הוא לא הועמד במבחנים ולא אולץ לשכנע. הוא מכיר ביכולות שלו מיומו הראשון על המגרשים, כך גם סביבתו. אין תהיות לגביו, מציבים אותו במקום שנוח לו – הוא יכול לעשות הכל, הוא מגוון אבל יש לו העדפות.
סביליה ידעה מקרים של שחקנים שפרחו אצלה לאיטם, בקצב שלהם. סביליה גם מגדלת שחקנים, יש לה עין: וויסאם בן ידר, קווין גאמיירו ונוליטו, שלושה מהכוכבים הגדולים של המועדון בעת החדשה, מצוינים ככאלה. שלושתם היו צריכים לשכנע את מאמניהם, ניתן להם סיכוי לשכנע והם עצמם הכירו בצורך הזה – המאמן הוא בעל הסמכות שיקבע את עתידם.
דאבור בסביליה. משלם את המחיר (האתר של סביליה)
דאבור לא מורגל בדיאלוג הזה. אני לא רואה את זה קורה במקרה שלו. גם הסיכוי המועט שסביליה תאפשר לו, לא ימומש. סביליה לא תתפשר על שחקן שלאחר שירכוש הרגלים חדשים, אולי יעלה אצלה מהספסל, יכריע משחק ואחר כך ישוב אליו לעוד כמה שבועות עד שיקבל הזדמנות נוספת. סביליה לא תחזיק שחקן כזה גם אם דאבור ינסה לשכנע וימצא דרכים לעשות זאת. לא בשביל זה שולמו עבורו 15 מיליון יורו. ומהצד האחר, החיים לא הכינו את דאבור לשכנע את מאמניו. איפה הוא היה יכול לרכוש את המיומנויות האלה? היה לו פטור מהן. דאבור מלא בערך עצמו, האמונה בעצמו הביאה אותו עד לאן שהביאה. בסביליה הוא רק משלם את המחיר על כך שהדברים הלכו כל כך חלק מבחינתו. השחקן שהפך להיות בליגות האירופיות המשניות תוקע אותו בסביליה.
נשיא סביליה, זה שמעל מונצ'י, מודיע ש"דאבור לא למכירה, לא מוכנים לשמוע הצעות עליו". אין, לא היה נשיא מועדון שלא מוכן לשמוע הצעות על שחקן שלו. סביליה גילתה עניין בהצעות שקיבלה על סרחיו ראמוס ודני אלבס. מואנס נשאר על המדף.
מה דעתך על הכתבה?