ביברס נאתכו (32), קשרה של פרטיזן בלגרד, הוא לא רק קפטן נבחרת ישראל אלא גם אחד הלגיונרים המוצלחים ביותר של הכדורגל הישראלי. כבר עשור שהוא מעבר לים. בחורף 2010 ניצבה בפניו דילמה גדולה – האם לעזוב את הפועל תל אביב קבוצת נעוריו בשיאה של עונה גדולה, או לוותר על ההצעה של רובין קאזאן. הקשר בחר בסופו של דבר ברוסיה שהייתה התחנה הראשונה בדרך לקריירה נפלאה באירופה. הערב (שבת) נאתכו ענה לשאלות הגולשים בקבוצת הפייסבוק של אוהדי הפועל ת"א. הוא לא מבטיח שיסיים את הקריירה בקבוצה בה גדל, מדבר על הרגע עליו הוא מתחרט בקריירה שלו ומצביע על הסיבות בעטיין הכדורגל לא התקדם. וגם על אנדי הרצוג.
העבר באדום והאם גם העתיד יהיה אדום
מתי יחזור להפועל: "האמת שקשה לדעת, היו ימים שחשבתי שאני אחזור בוודאות להפועל אבל אחרי שתפסתי יותר זמן בחוץ. אז יהיה יותר קשה לחזור אבל אי אפשר לדעת. בכל זאת זה המקום שגדלתי בו ואני כן מחובר למקום הזה. יכול להיות שזה יקרה בשנים הבאות". על ניר קלינגר: "אני לא מכיר אותו כמאמן אבל הוא עושה עבודה טובה מאוד בקבוצה והלוואי וזה ימשיך ככה. שמעתי עליו דברים".
"אני רואה משחקים של הפועל לעתים, לא כמו בעבר, יש לי שלושה ילדים וזה לא פשוט, אני רואה כמה שאפשר, כן. הלוואי וימשיכו במומנטום גם אחרי הפגרה".
הגול הכי שמח באדום: "היו לי הרבה גולים חשובים בעונה בה התמודדנו על הירידה עם אלי גוטמן וכבשתי שערים חשובים במשך חודש, אבל מבחינה האישית זה השער נגד בית"ר ירושלים אחרי חצי שנה שלא כבשתי, זה קצת היה מיוחד, לאחר שאבא שלי נפטר. השער עם הכי הרבה אמוציות".
שירי הנאצה של הקהל האדום: "אני לא מתייחס להקנטות למשל מצד אוהדי מכבי ולא סופר את אותם אנשים אבל הייתי שמח שלא היו השירים האלה נגד שמעון מזרחי ועוד. אפשר לשיר נגד הקבוצה השנייה אבל עד גבול מסוים, לא שירי נאצה ולא קללות אישיות על שחקנים שעברו טרגדיות או בעלי מקצוע".
נאתכו במדי הפועל נגד סלטיק (Derek Blair/AFP via Getty Images)
"כשאני אחזור לארץ זה בטח לא יהיה משיקול כספי, וגם במקום שאני נמצא בו עכשיו זה לא נבע מכסף, את הכסף שלי בקריירה כבר עשיתי ויש לי מספיק דברים אחרים בראש סדר העדיפויות. אני לא אשחק במכבי כי יש שיר שהאוהדים כתבו עליי ועל המשפחה שלי ולכן לא אוכל לשחק במכבי. ואין לי נגדם שום דבר, אני חלילה לא שונא אותם ויש לי חברים שם. אבל זה לא יהיה נכון לא לי ולא לקבוצה עצמה. לא רואה את עצמי משחק בקבוצה אחרת חוץ מהפועל אבל אי אפשר לדעת".
מדוע הכדורגל בארץ תקוע: "הכדורגל בארץ תקוע כי לא משקיעים בו נכון. לא משקיעים בנערים, בילדים, בכל גיל הדבר החשוב עבור כולם הוא לנצח אבל הילדים לא לומדים לשחק כדורגל וליהנות מכדורגל, לעבוד בראש, לעבוד על נתונים אלא רק איך לשרוד את השבוע הבא בעוד ניצחון. וכשילדים לא עובדים נכון הם מגיעים לגילאי 18-19 עם דברים בסיסיים שחסר להם ונוצר פעם כשבעולם תמיד מתקדמים ולומדים דברים חדשים, מקצועית, אתלטיקה, טכניקה. הפערים רק גדלים.
מתי הוא יפרוש: "אני יכול לשחק לפחות עוד 3-4 שנים ברמה הזו ברמה גבוהה. לאחר מכן אני לא יודע. לפי מה שאני רואה כרגע ומרגיש, יש לי הרבה מה לתת. אולי השנה שנתיים האחרונות יהיו בהפועל".
להיות מאמן: "עם הזמן אני קצת משנה את החשיבה כמה כדאי להיות מאמן בוגרים, אולי עדיף להיות מאמן של ילדים. רציתי את זה הרבה שנים".
ערן זהבי נגד הקהל האדום: "אף אחד לא יכול לדעת מה עובר עליו, הלוואי והדברים היו נראים אחרת. הוא החליט לשחק במכבי ועבר דברים קשים. בטוח שהוא הרגיש שפגעו בו. הלוואי והיה יותר כבוד בין הצדדים. אבל בכדורגל האמוציות גוברות על כל דבר".
המאמן הטוב בקריירה: "היו לי מאמנים טובים בקריירה, דרור קשטן גם אימן אותו אבל היה לי משהו מיוחד מאוד עם אלי גוטמן, לא רק ברמה המקצועית אלא נתן לי משהו מחוץ לכדורגל. אני חושב שלעבוד עם אלי ביום-יום זו זכות. גם בקאזאן היה לי מאמן מדהים".
נבחרת ישראל: היורו ואנדי הרצוג
הסוגייה עם ההמנון: "אני עומד בהמנון זקוף ועם הראש למעלה, מאוד מכבד, אף אחד לא יכול להגיד עליי שעשיתי משהו שלא מכבד את המדינה או את הנבחרת אבל כל עוד ההמנון מדבר לעם היהודי – מי שלא יהודי לא יכול לשיר אותו, זה הכל. זו העמדה שלי".
איך הצליח להתמודד עם אתגרים השונים במהלך הקריירה כמו פטירת אביו ודודו: "אני מאמין שהחיים, הכל זה מלמעלה ובן אדם לא עומד בפני מבחן שהוא לא יכול לעמוד בפניו. כל מכה שקיבלתי גיליתי על עצמי דברים אחרים וזה גרם לי להתחזק, לפתח אופי חזק יותר ועצמאי יותר ואני שמח שלא נשברתי והיו לי את הכוחות האלה והיום בלי עין הרע יש לי משפחה משלי וילדים משלי והלוואי שאף אחד לא יסבול מ"מכות" כאלה בעתיד".
על אנדי הרצוג: "הוא מאמן טוב ורואים שהוא היה שחקן עד לא מזמן, יודע להתנהל מול השחקנים, להבין אותם ולקחת אותם לצד שלו. קשה לאמן נבחרת כי ההשפעה שלך היא מאוד קצרה ולימים בודדים, כל שחקן הרי מגיע מדרך אחרת וקבוצה אחרת. אני חושב שבקמפיין הזה בנבחרת למעט שלושת המשחקים האחרונים, אם נסתכל רק על איך היכולת שיחקה – הנבחרת התקדמה ושיפרה הרבה דברים על אף שיש לנו הרבה דברים לשפר, בעיקר במשחק ההגנה. לדעתי הנבחרת באה לשחק כדורגל בכל מגרש ולא רק הסתגרה כדי להשיג 0:1".
האפשרות להעפיל ליורו: "בכדורגל הכל יכול להיות, נכון שקיבלנו הגרלה קשה נגד סקוטלנד בחוץ וגם המשחק הבא הוא בחוץ אבל הסיכוי מאוד ריאלי. גם תיקו יכול לתת לנו פנדלים ואז אי אפשר לדעת מה יהיה. אני מאוד מאמין".
הזמן אירופה
הפרק ביוון: "קרו הרבה דברים, הגעתי למועדון שכבר התחיל את העונה, התחיל לרוץ, אני הגעתי די מאוחר, לא רציתי להגיע לשם באותה התקופה אבל דברים קרו, לעתים בחירה לא נכונה שלך או של סוכן וזו בעיה. האופצייה הכי טובה באותו הזמן הייתה או אולימפיאקוס או לחזור לרוסיה שם הרגשתי שמבחינה משפחתית זה היה מאוד קשה לשחק ברוסיה. זה אינטנסיבי, בכל משחק יש טיסות בשל המרחקים ואתה עושה שתי הכנות לעונה בשל פגרת החורף. סמכתי על כריסטיאן קראמבו שהבטיח אלפי הבטחות אבל לא הכל שם היה מקצועי. לא רבתי עם המאמן ולא היו תאקלים אבל לא ראינו עין בעין". שינוי בקריירה: "אולי רק ההגעה לאולימפיאקוס".
המעבר לקאזאן: "היה קרוב משפחה מרוסיה, ראה אותי במדי הנבחרת הצעירה, בן אדם שיש לו כוח מסוים ברוסיה, הוא התחיל לבדוק עבורי את העניינים והציע אותי לקאזאן, הם צפו בי בכמה משחקים ואז המגעים הופסקו כי פגשנו אותם בליגה האירופית ולא רציתי לחתום לפני המשחקים. לאחר הגומלין שוחחתי עם המאמן שלהם במשך עשר דקות והחלטתי שאני רוצה לעבור לשם".
העונה הטובה בקריירה שלי: "אני חושב שהעונה הראשונה בצסק"א מוסקבה הייתה באמת הכי טובה מבחינת מספרים, זו הייתה עונה משובחת ואני אבחר בעונה הזו".
הדרבי בבלגרד או הדרבי התל-אביבי: "הדרבי פה של תל אביב, אני פשוט חיי בארץ ומבין את התקשורת והשפה, כאן בבלגרד קל לי יותר להתנתק מהתקשורת, מאז שיצאתי לחו"ל זה הדבר הכי טוב שקרה לי בקריירה – אני לא קורא עיתונות ואני ניזון רק מהמחשבות שלי ומדברי המאמן. הדרבי שם חם מאוד".
השאיפות הבאות בקריירה: "ליהנות מכדורגל". השחקן הכי טוב ששיחק נגדו: "ליאו מסי" (במדי רובין קאזאן בליגת האלופות ב-2010).
מה דעתך על הכתבה?