תוצאות
אחרונות
תוצאות אחרונות
לתוצאות נוספות

זמן סליחות: אנשי הספורט שצריכים לבקש מאיתנו סליחה

זהבי זורק את סרט הקפטן
מיוחד: כל השנה אנחנו מתכוננים, מצפים, מבקרים, אבל יש מקרים שגם לנו מגיעה סליחה על התנהלות מביכה, ציטוט הזוי או כישלון מחפיר. אדלשטיין, זהבי, גוטמן, רגב, עיני וטביב בפנים. מתנצלים בפני מי שנשאר בחוץ
 יום הכיפורים נכנס וזה הזמן לסליחות. מסוג קצת אחר. במהלך השנה נפגענו - עיתונאים ואוהדי הספורט - לא מעט משלל ביזיונות שחרכו את מעטפת הספורט הישראלי: נבחרות הכדורגל והכדורסל, ההתרסקות של הפועל תל אביב, הקרקס המתמשך בבית"ר ירושלים, הפיאסקו הלא נגמר של מכבי חיפה, ההופעות העלובות באליפויות העולם בשחייה ובג'ודו, סתיו שחם והנוכחות המעיקה של פוליטיקאים בספורט.

בקיצור, הרבה מאוד אנשים צריכים להתייצב בפנינו במהלך הצום והתפילה ולבקש סליחה. בחרנו עבורכם את חמשת המקרים הכי בולטים. אם אתה ספורטאי או עסקן, ביזית אותנו השנה בהישגים, בהתנהלות, בציטוטים או סתם בפארסה ישראלית שכונתית ולא נכנסת לרשימה, קבל סליחה מאיתנו. היי, כיפור וזה.


1. "אוהדי הנבחרת" מערן זהבי

צרות העין, הקנאה, חוסר הפרגון לכדורגלן הישראלי הטוב של העשור האחרון לא התחילה החודש, אבל הגיעה לשיאה בשירים המכוערים על אשתו שי ובשריקות הבוז בכל פעם שקפטן נבחרת ישראל נגע בכדור במשחק מול מקדוניה.


זהבי. מן הראוי ש"האוהדים" יתנצלו (ערן לוף)


תסבירו לי מה מפריע לכם בזהבי. שהוא בנה את עצמו בשתי ידיים, האמין ביכולתו גם כשנזרק לרמת השרון מהלאומית, שהוא הווינר הכי גדול שיש משער האליפות של הפועל תל אביב בטדי, שהעלה סולו את מכבי תל אביב לשלב הבתים בצ'מפיונס, שהוא שבר את שיא הכיבושים לעונה בישראל והולך לעשות זאת גם בסין?


חוליו סלינאס האגדי חגג כשכבש נגד בארסה במדי לה קורוניה והסביר בפשטות: "רציתי להישאר בבארסה והם זרקו אותי, וחוץ מזה להבקיע בקאמפ נואו זאת חוויה זאת אנרגיה בלתי נשלטת. אי אפשר שלא להתפרץ". אתם לא הייתם רוצים להיות במקום זהבי לפני הדרבי ההוא. כמות האיומים והקללות שהוא קיבל מהאוהדים האדומים. אז הוא חגג ובגדול. זכותו. חלפו שנים והשנאה שלכם מעבירה דעת. לועגים לליגה הסינית, אבל עובדה שקרלוס טבס, גרציאנו פלה ופרדי גוארין משחקים מול אותן הגנות ולא נותנים ביחד מספרים כמו זהבי.

לשרוק לו בוז ולהקניט אותו זה לשבור את כל הכללים. רק אצלנו יכול הקורבן לקבל את העונש. רק אצלנו בגלל הקנאה בזהבי ובמיליונים שהוא עושה בסין סרט קפטן נהפך לפתע לדגל המדינה. לא מאוחר להתחיל לפרגן לזהבי ולבקש ממנו סליחה. כן, גם אתה עופר עיני שטענת שהוא פגע בכבוד המדינה. פרופורציות, בן אדם.


עיני. גם הוא יכול לבקש סליחה ממי ששימש כקפטן (עדי אבישי)

2. אלי גוטמן על שנטש את הפועל תל אביב
אלי גוטמן לא מכונה סתם "הגרמני". הוא תמיד בא מוכן ויודע לחזות מהלכים מראש. גוטמן זיהה את ההתרסקות של הספינה עוד ששטה בנינוחות יחסית על פני המים. הוא הרי עבד בצמידות לקברניט הכושל אמיר כבירי.

במקום להיות שם עד הסוף לעמוד על הקווים במשחקי ההכרעה מול אשדוד ואשקלון ולהשיג תוצאה גוטמנית (0:1), אלי ברח. מהקבוצה שבנתה אותה מחדש, מהמועדון שסידר לו את כרטיס הכניסה לנבחרת. ועוד ברח ממש מוקדם לפני שהספינה עלתה על שרטון הפירוק. ועוד איך ברח בתירוץ הכי הזוי שיש. הוא קם בבוקר והרגיש שהקבוצה שלו משחקת כדורגל של גיא לוזון.

גוטמן צריך לבקש סליחה על בגידה במועדון שהרים אותו, בעשרות אלפי אוהדים שהעריצו אותו ומסתובבים כיום בנצרת עילית ומרמורק בשעה שהוא מתיישב על כיסא הפרשן בליגת האלופות ומתרפק על סיפורי העבר. פתאום גוטמן המצוברח והקלישאתי התחלף בטיפוס מחויך על גבול הזחוח. ספק אם האדומים יסלחו, אבל לא מאוחר לנסות.


גוטמן. פתאום הוא טיפוס מחויך על גבול הזחוח (עדי אבישי)

3. מירי רגב על הנפת צלחת האליפות של הפועל ירושלים
מירי רגב היא לא הפוליטיקאית הראשונה שהבינה את הפוטנציאל של תקשורת הספורט בכל הקשור לקולות במרכז הליכוד ובקלפי. היא גם לא הראשונה שנדחפת לכל מקום. קודמתה בתפקיד לימור לבנת כבר טסה ליוון והתחבקה עם מדליסט הזהב גל פרידמן באתונה.

אבל מירי רגב כמו מירי רגב, עושה הכל בהגזמה. היא מתכחשת לאמרה "יהללוך אחרים ולא פיך" ומספרת לנו יום יום שעה שעה על העזרה והתמיכה והתקציבים שמעביר משרד הספורט שבאחריותה. היא חונקת אותנו. וגם זה עוד היה איכשהו נסבל, אבל להיכנס לתוך הדבוקה של שחקני הפועל ירושלים ולהניף את הצלחת עם יותם הלפרין. תזכירי לנו באיזה עמדה את משחקת? את בחמישייה או בספסל? רגב לא צריכה רק להתנצל על הרגע המבזה הזה. היא צריכה גם להבטיח שבשנה הבאה היא תעבור ליציע.


רגב. צריכה גם להבטיח שבעונה הבאה היא ביציע (ערן לוף)

4. אלי טביב על שהפך מאמנים לבובות
גיא לוי הצליח בבית"ר ירושלים, אבל העז לנהל מו"מ בתקשורת ופוטר. סלובודאן דראפיץ' רצה להמשיך עם שי ברדה ולא המשיך. רן בן שמעון התעלם מיעקב בריהון ועוד כמה שחקנים שהבעלים רצה למכור ובגדול ועף. ואז הגיע שרון מימר שסבל בשקט את כל ההתערבויות הבוטות של טביב במשך חצי עונה ושכר לעצמו סוכן כדי להשיג חוזה נו קאט ולקבל שקט בעונה הבאה מהבוס היהיר הכל יודע.

מימר למד על בשרו שהגאווה חשובה לטביב יותר מהכסף. גם רובנו חשבנו שאם הבעלים חתם על חוזה עם פיצויים מלאים ובתוספת העובדה שהוא מחוץ לעניינים (בכאילו) בגלל העונש שספג מבית הדין של ההתאחדות ובתוספת העובדה שאלי אוחנה באזור אז טביב ייקח צעד אחורה.

אז חשבנו. ברגע שמימר התחיל לנשום עצמונית שלח טביב את כתב החצר שלו ללכלך על המאמן. עוד לפני המשחק הרשמי הראשון מול ושאש כבר התבשרנו שמימר חסר ביטחון, לא מנוסה, הרים את האף, לא שולט בחדר ההלבשה. בקיצור סיכול ממוקד שרק הלך והתעצם עד כדי קריאה בתקשורת למאמן להניח את המפתחות למען בית"ר או לאוחנה לפטר אותו בשם אותה מטרה.


אוחנה וטביב. הגאווה חשובה לבעלים מכסף (דני מרון)

הביזיון הזה נמשך עם מינויו של גיל לבנדה האלמוני, פיטוריו של אלי כהן (זה לא בגלל השחקן הערבי אלא בגלל השריף השתמש בביטוי אני אקבע) ומינויו של בני בן זקן. אומרים על בן זקן שהוא מאמן מוכשר, יורשו הטבעי של המורה ברק בכר, אבל כל זה מתגמד נוכח הסטיגמה המרחפת כעת מעל ראשו: בובה.

המסר ברור: טביב משתין על כולנו מהמקפצה. על האוהדים, המועדון, ההתאחדות ובעיקר על המאמנים שלו. גם אצל טביב בקשת סליחה מכולנו לא תספיק. תתנצל ותחדול נשמע יותר טוב.

5. פיני גרשון על כך שלא לקח את המושכות ביורובאסקט
ארז אדלשטיין לא צריך לבקש סליחה. לא על ההכנה וניהול המשחקים הגרוע להפליא ביורובאסקט בתל אביב ולא על ההתעקשות הפתטית על המילה "אכזבה" ולא כישלון. אדלשטיין לא ממש חי במציאות ולכן סביר שמבחינתו הכל סבבה.

אדלשטיין הפך את העובדה שהוא לא מתפקד תחת לחץ ויוצר סביבת עבודה לא נעימה לקלישאה. רק ראשי האיגוד ויו"ר הוועדה המקצועית פיני גרשון האמינו שיהיה בסדר. בהפועל תל אביב שמחו להיפרד ממנו למרות ההישגים, דייויד פדרמן הגדיר את ההחלטה לפטר אותו אחרי חודשיים בתפקיד כ"אחת הקלות שקיבלתי". הכתובת הייתה על הקיר.


גרשון ואדלשטיין. הכתובת הייתה על הקיר (עדי אבישי)

האיגוד ארגן יורובאסקט כארוחה לתפארת, אבל רק שכח להכין את המנה העיקרית. הופעותיה של נבחרת ישראל לעיני הקהל הביתי באליפות אירופה היו חשובות יותר ממשחקי כבוד. גרשון אחד ממנהלי המשחק הטובים ביותר באירופה מאז ומעולם היה באיזור. שכיר של האיגוד. איתו הכל היה נראה אחרת. גרשון היה מוציא 150 אחוז מהנבחרת המוגבלת וממריא לטורקיה.

אבל יו"ר הוועדה והבוסים שלו באיגוד העדיפו לשים חייל לא מחומש במוצב הקדמי לסוף ידוע מראש. הם ולא אדלשטיין צריכים להתנצל בפני האלפים שהגיעו, רבים מהם ילדים שמיררו בבכי על ביזיון היורובאסקט.
מעריב
ברשתות החברתיות
כל הזכויות שמורות לצ'רלטון בע"מ