תוצאות
אחרונות
תוצאות אחרונות
לתוצאות נוספות

זנדברג: זכיתי באליפויות עם מאמנים לא טובים, כאלה שלא עושים כלום באימון

מיכאל זנדברג | אריאל בשור
שמאלני בבית"ר: "הייתי טוב וכולם השתחוו", פערי הרמות: "בנבחרת אמרתי: 'אנחנו לא משחקים אותו משחק'". ברקוביץ': "לא יעבוד כמאמן בנבחרת". קטעים מהראיון עם מיכאל זנדברג, היום האח של, ל"מעריב סופשבוע"
מצחיק. אם לפני עשר שנים תמר זנדברג הייתה עומדת ליד אחיה הקטן, מעטים היו מזהים אותה, בטח פחות מכפי שהיו מזהים כוכב כדורגל בסדר גודל שלו. זנדברג היה האס של מכבי חיפה ובית"ר ירושלים. שחקן השנה בליגת העל, שחקן נבחרת ישראל שזכה במהלך הקריירה בחמש אליפויות ושלושה גביעים. הגיע לטופ. אבל בכדורגל, בגיל 37, אוטוטו 38, אתה נמצא בפרפורי פרישה מתקדמים בעוד אחותו הגדולה בשיאה. הנה קטעים מהראיון שהעניק ל"מעריב סופהשבוע".

פוליטיקה: "ההתעסקות בפוליטיקה אז לא הייתה כזו אינטנסיבית. היום לכל דבר יש משמעות. אתה שמאלני? אתה כזה. אתה ימני? אתה מתויג ככה. במכבי חיפה שיחקתי ארבע שנים ולא זוכר שמישהו שאל פעם אחת על פוליטיקה".

ובבית"ר?
“זה היה ב–2006, מלחמת לבנון השנייה, אז היו קצת יותר כותרות. אבל לה פמיליה והגזענות לא היו כל כך בולטים בשיח. מצד שני, כשדיברו פוליטיקה בחדר ההלבשה, אף פעם לא שתקתי. כן נמנעתי מלהגיד דברים שנשמעים היום כקיצוניים".


זה לא הולך, שמאלני בבית"ר ירושלים.
"דווקא במשפחה היו מבסוטים ששיחקתי שם. בקבוצה ידעו שאני אשכנזי, שמאלני, אבל הייתי טוב, סיפקתי את הסחורה, והאוהדים השתחוו. זה הכדורגל. תראה בעולם, יש כוכבים ברמות של לברון ג'יימס שמתבטאים נגד הגזענות ונגד טראמפ ואומרים את מה שהם חושבים. לדעתי, לא כל שחקן, תחת כל עץ רענן, צריך להתעסק בפוליטיקה. בסוף אתה ספורטאי, אז סתום את הפה ותשחק".


עדיין אתה מעצב דעת קהל.
"רוב הכדורגלנים שייכים למרכז הפוליטי. אני בטוח שיש כאלה שמפחדים להתבטא. משום שזה שיא הקריירה, אני מבין לגמרי כשהם מחליטים לשתוק. אני נמצא בנקודה שהכל ברור וגלוי. שאל ואענה, מה כבר יכול לקרות. לא יחתימו אותי בבית"ר ירושלים? הכל בסדר".


"גם כיום כשאני עולה למגרשים 20 אוהדים מקללים את אחותי" (אלבום פרטי)


תאר לך שעכשיו, במהלך הקמפיין של אחותך, היית בשיא.

"היה לי קשה. גם היום כשאני עולה למגרש 20 האוהדים שמגיעים למשחקים בליגה השנייה צועקים: ‘אחותך...'".

זנדברג המשיך לנדוד בשנים האחרונות בין קבוצות בליגה הלאומית. יש הרבה שחקנים שאם הם היו במקומות שבהם הייתי, מזמן היו פורשים", הוא משוכנע. "אני קם בבוקר בחיוך והולך לאימון. בנקאי, רואה חשבון, אני בטוח שהם לא אוהבים את המקצוע כמו שאני אוהב. גם לי יש נקודות שבר. חוזר ממשחק או אימון ובא לי למות. אבל בסוף אני אוהב את המשחק יותר מכדורגלן ממוצע. אולי יוסי בניון משתווה אלי באהבה".


אבל זו ליגה שנייה, תחתית, אתה שחקן ספסל.
"אני נהנה. מה אכפת לי עכשיו אם יש 20 צופים ביציע? הכדור הוא אותו כדור, המגרש אותו מגרש. כשחתמתי ברמת גן אמרתי למאמן: 'אני פה בשבילך, אתה לא צריך לחשוב אם אפגע. כל אימון הוא בונוס בשבילי. אני נהנה לעזור לצעירים, נהנה מהאינטראקציה בחדר ההלבשה. אני במקום אחר בקריירה. אני לא צריך להוכיח משהו. אף אחד לא דורך על המשבצת שלי. הכל בסדר'".


אולי אתה נשאר בגלל הפחד מהיום שאחרי?

"אני אדם של מסגרת וסדר. אוהב את סדר היום של כדורגלן, זו העבודה הטובה בעולם. אני לא נשאר בגלל הפחד מפרישה. בשנייה שיגידו ‘לך מפה', אפרוש".


זה עדיין קשה.

"רוב החבר'ה בגילי פרשו וסיפרו שכמה שתכין את עצמך, זה עדיין שוק. תקום בבוקר ותשאל: ‘מה עכשיו?'. אני לא מתעסק בזה ספציפית, אבל חושב על הפרישה כבר כמה שנים".


זנדברג. "כמה שתכין את עצמך לפרישה, זה עדיין שוק" (עדי אבישי)


אין דד–ליין?

"כל שנה אני אומר שזו האחרונה. גם השנה אני אומר ולא מבטיח. כשחתמתי על החוזה ברמת גן, אמרתי שפה אפרוש. לא יכול לסחוב את עצמי לעוד מקום. כמה שאני לא סנטימנטלי, זו תהיה סגירת מעגל. התחלתי פה בגיל 12. בסוף העונה אשב עם ההנהלה. אם יגידו לי להישאר, אז אשאר. ואם לא, אפנה לצעד הבא".


איך כדורגלן מרגיש את מגבלות הגיל?

"אצלי הנקודה הייתה בגיל 30. נפצעתי וכשחזרתי הרגשתי פחות בעניינים. ההתאוששות מאימונים, ממשחקים. כשהייתי צעיר יכולתי לצאת מהר מהמקום. עכשיו בראש אני רוצה, יודע שאני יכול, ומשהו תקוע. ככל שהשנים עוברות הכדורגל נהיה יותר מהיר, אתלטי, ונכנסים שחקנים חזקים וצעירים. אתה יכול לבכות או לקחת צעד אחורה. נשתמש במה שצברתי במשך השנים. יש לי יתרון על הצעירים בחוכמה, בניסיון. בעצה שאני יכול לתת. אני נהנה גם מזה".

מיצית את הקריירה?
"שיחקתי את הכדורגל הכי טוב שאני יכול. לאן זה לקח אותי? זה הספיק למה שזה הספיק ובגלל זה לא חושב שפספסתי. אולי הייתי יכול לצאת לאירופה, למשל, או להשיג עוד 20 הופעות בנבחרת, אז מהבחינה הזו אני אומר שהייתי יכול להשיג יותר. אבל איך שאני רואה את הדברים, נתתי הכל. לא הייתי בוחר בדרך אחרת בחיים".

עדיין פספסת קריירה אירופית.
"הייתה אפשרות, אבל ההחלטה שקיבלתי התבססה על הנתונים. היא לא הייתה מספיק טובה כלכלית ומקצועית. לא התחשק לי לנסוע לבלגיה לקבוצה לא הכי נחשבת בשביל חצי מהשכר. עכשיו אני אומר שחבל רק משום שרציתי לחוות מקום אחר".

זנדברג הוא בן גילו של יוסי בניון, הכוכב הגדול של אותו דור שחקנים. גם בניון, ששיחק בגבהים משכרים, בוחר לסיים את הקריירה במכבי פתח תקווה הקטנה, אחרי לא מעט אכזבות ודחיות מהמועדונים הגדולים בארץ. יש כאלה שאומרים שלא ידע לפרוש בזמן.


בניון. "נכנס לפינות ונפגע בקטע אישי. מגיע לו הרבה כבוד" (אריאל שלום)

"יוסי הוא אדם מאוד רגיש. אם אני לא אשחק במשחק הקרוב, הכל בסדר, אין בעיה. יוסי מכניס את עצמו לפינות שבסוף הוא נפגע בהן בקטע אישי. מגיע לו הכי הרבה כבוד".


יש דבר כזה כבוד בכדורגל?

"שאלה טובה. במקומות שיוסי היה בהם, הוא קיבל כבוד. ואז הוא מגיע לפה ולא מקבל ובגלל זה מתבאס. אני שיחקתי חמש שנים בהפועל פתח תקווה, נתתי בשבילם הכל. היום כשאני בא לשם, מקללים אותי, אז אני צועק ליציע: 'מה עם הכבוד'? לא, אני אומר להם: 'היי'. לא משקיע מחשבה נוספת. אני בטוח שיוסי היה לוקח את זה ממש קשה. זה שוני באופי ולא קשור לתחרותיות".


למה כבר לא גדלים שחקנים ברמות שלכם?

"מהרבה סיבות. המרכזית היא עבודה לא טובה במחלקות הנוער. אתה רואה אקדמיות באירופה ואיך עובדים פה עם צעירים, וזה הבדל של שמיים וארץ. אצלנו בגיל 10 לומדים לנצח, ובצרפת עובדים על מסירה ובעיטה. במשחק בגילים האלה ישראל לעתים מנצחת, כי שחקנים רגילים למשחק תחרותי ובגיל הזה אין עדיין הבדלים. אבל בבסיס הם יותר מתקדמים, ועם השנים הפערים באים לידי ביטוי. השחקנים שלהם מביאים לדשא את כל הארסנל שצברו, ואתה בא עם ידע שצריך לנצח".


הרגשת את ההבדלים?

"הייתי חוזר ממשחקי נבחרת ואומר: 'אנחנו לא משחקים את אותו משחק'. דבר ראשון צריך להכשיר מאמנים. המאמנים, גם בקבוצות הבוגרים, לא מספיק טובים. כמעט בכל קבוצה שבה שיחקתי, ועברתי כמעט את כל השמות הבולטים, המאמן לא הוציא מהקבוצה את הפוטנציאל, אפילו לא 50%. לא אציין שמות, אבל זכיתי באליפויות עם מאמנים לא טובים. אתה לא מבין באיזו רמה לא טובים. כאלה שלא עושים כלום באימון. באים, זורקים כדור, שחקו. כל האימון וכל אימון. בחייך, תן איזו הוראה טקטית".


במה עוד אנחנו שונים מאירופה?

"בקורס מאמנים בגרמניה יש קריטריונים נוקשים מאוד לגבי מי שמתקבל. פה כמעט כל אחד יכול לעשות קורס ואחרי זה להתחיל לעבוד. אני סיימתי קורס מאמנים, והוא לא ברמה כזו שאתה מסיים ויודע לאמן. אבל כשאתה לוקח מישהו ומשלם לו 2,000 שקל בחודש לשלושה-ארבעה אימונים בשבוע, נראה לך שהוא יידע להעביר יסודות של משחק? קח מאמן בבאיירן מינכן. הכי מנוסה והכי טוב עובד עם הילדים ומקבל הרבה כסף".

מעמד המאמן נמצא היום בשפל.
"בעלי הקבוצות נהיו הרבה יותר חזקים ומבקשים להשפיע. זה לא צריך להיות. קנית קבוצה, מינית מנהל מקצועי, תן לו את המושכות. לא מרוצה? דברו בארבע עיניים, תחליף אותו. אתה רוצה לנהל לבד? תנהל. זה אף פעם לא נגמר טוב. נכון שאלי טביב, בעלי בית"ר ירושלים, עושה לך מול הפרצוף 'נה' עם הצלחת הקבוצה, אבל אני לא אוהב את ההתנהלות".


טביב. "נכון שהוא עושה לך 'נה' עם ההצלחה של בית"ר, אבל לא אוהב את ההתנהלות" (דני מרון)

אף על פי שהוא עדיין שחקן פעיל, זנדברג התחיל קריירת אימון בקטן. פעם בשבוע הוא מגיע למתקן האימונים ליד קיבוץ שפיים, שם ההתאחדות לכדורגל מקיימת פרויקט לנערים מצטיינים. מיכאל מנסה לאתר את דור הכוכבים הבא. "גם באירופה קשה למצוא שחקנים מובילים", הוא מסביר. "כל המומחים שם אומרים שהיום שחקנים הם כמו רובוטים, מתוכנתים רק לכדורגל, וזה לא טוב. הרי הורים מסיעים את הילד באוטו לאימון ומחזירים ישר הביתה. מה עם שאר הדברים? אני עד גיל 12 גדלתי פרא. זו הסיבה שאני לא רושם את הבן שלי לחוג כדורגל. לך, תשתולל בחוץ".

אתה רוצה שהוא יהיה שחקן?
"לא אכפת לי. לא אעמוד כמו הורים על הגדרות ואדחף. הורים פוגעים בילדים, נוטעים בהם הרבה פעמים תקוות שווא. מתחילים איתך עוד 100 ילדים, אולי שניים יגיעו לקבוצה הבוגרת. שניים זה הרבה".


מחפשים עכשיו מאמן לנבחרת ישראל.

“הייתי נותן צ'אנס למאמן ישראלי ומחתים אותו לכמה שנים טובות, מגדיר לו מטרות. כשאתה מוגרל לאותו בית במוקדמות אליפות העולם עם איטליה וספרד ומדברים על עלייה, זו שטות. צריך תוכנית ארוכת טווח. לשפר צעירים, לשלב אותם. אבל פה גם אם תחליט על תוכנית ארוכת טווח, מי יבנה אותה? מי יעביר אותה? מי יאמן?".


אייל ברקוביץ' רצה לאמן את הנבחרת.

“הוא לא אימן אף פעם, לא חושב שזה יכול לעבוד. זה להמציא משהו חדש. דווקא בנבחרת אתה צריך הכי הרבה ניסיון באימון. זה לא כמו בקבוצה, שאתה מתפתח וכל יום נפגש עם השחקנים על הדשא".


כמי ששיחק במכבי חיפה, מה דעתך על התרסקות הקבוצה?
"מכבי חיפה ראתה איך מכבי תל אביב והפועל באר שבע עוקפות אותה בסיבוב. לפעמים אתה מביא שחקן בחצי מיליון דולר והולך לך ולפעמים אתה נופל, אבל זה מועדון ענק, עם מתקן מפואר, עם יכולות כלכליות, עם אוהדים. כמו שהוא עכשיו למטה, הוא יכול לעלות בעוד עונה למעלה". 
מעריב
ברשתות החברתיות
כל הזכויות שמורות לצ'רלטון בע"מ