מדרור קשטן עד נערות הליווי: הסיפורים מאחורי הסיפורים

מדרור קשטן עד נערות הליווי: הסיפורים מאחורי הסיפורים פרשת נערות הליווי | ארכיון פרטי
סיפורי ה-70: יוני הללי עם האמת מאחורי פרשת נערות הליווי שהסעירה את המדינה, אשר גולדברג קלקל למאמן מכבי תל אביב חגיגות דאבל וצחי נגה על שידור האסון הנשכח בקריית אליעזר
הפרשה הסנסציונית, הזכורה והגדולה מכולן / יוני הללי
"פרשת נערות הליווי". כך היא כונתה מהרגע הראשון בו נחשפה והפכה בין לילה לאחד הסיפורים המהדהדים והגדולים ביותר שידעו עולם הספורט והעיתונות הישראלית ב-50 השנים האחרונות.

אני גאה היום והייתי אז להיות חתום על החשיפה הזו ביחד עם אביב הברון, חברי ממעריב. אני זוכר כל רגע ורגע מאותה פרשה. כיצד הגיעו אלי הפרטים הראשונים, כיצד תיעדתי מקורות, כיצד קיבלתי מסמכים וכן הלאה. אני מחזיק עד היום את כל הפרטים האמיתיים שאיש מלבדי אינו יודע על קיומם, למעט עורך הדין והכספת שברשותו.


שם, עמוק עמוק באותה כספת, יש את השמות, כשלכל שם יש "מסמך ועדות". שם יש את הדוקומנטים ואת כל מה שצריך כדי להחזיק סיפור כה דרמטי מבלי לקבל אפילו מכתב אחד קטן של איום שגרתי מצד עורך דין כזה או אחר, מטעמו של שחקן כזה או אחר, על פגיעה בשמו הטוב. השמות מעולם לא נחשפו. דובר על ארבעה שחקנים. זה הרגע להגיד שהיו יותר מארבעה. ולא אוסיף.



קצת סדר. הפרשה נחשפה אחרי התבוסה לדנמרק בארץ, אבל לפני הגומלין בחו"ל. זה אירע בנובמבר 1999, אז התמודדה נבחרת ישראל מול דנמרק במסגרת פלייאוף מוקדמות אליפות אירופה. במשחק הראשון באצטדיון רמת-גן הובסה ישראל בצורה משפילה 5:0, תבוסה שחיסלה מעשית את סיכוייה בגומלין. בקופנהאגן נוצחה ישראל 3:0. ימים ספורים אחרי המשחק הראשון ולפני הגומלין נחשפה הפרשה ב"מעריב".

עיקרי הפרשה דיברו על בילוי של שחקני נבחרת ישראל עם נערות ליווי ערב המשחק הראשון. כאן המקום לחשוף עוד פרט, שהיו אלה שני ערבים. פרשת נערות הליווי עוררה סערה עצומה בעולם הכדורגל הישראלי, אבל היא דווחה בכל העולם. באיטליה למשל נאמר באחת הכותרות "שחקני נבחרת ישראל בילו עם זונות ו...שילמו למחרת".

הפרשה נשארה באוויר חודשים ארוכים. השאלות סביבה היו כמובן מי היו שם בחגיגה? מי השמות? בעשרות ראיונות רדיו וטלוויזיה וגם בתקשורת הכתובה שלא לדבר על הציבור הרחב, הפנו אלי בקשה לקבל שמות. אז אמרתי והיום אומר: "אנשים נשואים שלא עברו עבירה פלילית, אין טעם להרוס את חייהם". הוספתי - ואני מדגיש: היה טעם להציף את הנושא, לייצר את הקוד האתי, אבל לא היה טעם בקלות הדעת שבתחילת הדרך טופלה הפרשה על ידי ההתאחדות לכדורגל שהתעשתה רק אחרי שלושה ימים.



בשעתו נאמר כי גם ההתאחדות נמנעה בזמנו מלחשוף את שמות המעורבים, שהגיעו לידיעתה בעקבות הפעלת חברת חקירות. אז בואו נעשה סדר: להתאחדות לא היו את השמות, היו הערכות זהירות ואולי מבוססות, אבל רק הערכות. היחיד שיש לו את השמות זה אני ושותפי לסיפור.

באותם ימים שלאחר החשיפה כל שחקני הנבחרת התארגנו כדי להדוף את השמועות ולהגן על שמם הטוב, אבל הכינוס באחד מבתי השחקנים לא הניב תצהיר בשבועה תחת הכותרת "אני מצהיר לומר את האמת לפיו לא היו נערות ליווי במלון הנבחרת", והכינוס פוצץ. הכתם והקלון דבק באותה נבחרת, אותה אימן שלמה שרף. בעקבות המקרה חיברה ההתאחדות לכדורגל את הקוד האתי לשחקני הנבחרות – תקנון להתנהגות הולמת.

בעין השביעית נכתב על הפרשה כי מדובר באחד הסקופים הגדולים בתקשורת הספורט הישראלית. במחאה על החשיפה, הפסיק אייל ברקוביץ', כוכב הנבחרת, לכתוב טור בספורט "מעריב". מאז נרשמו עוד כמה פרשות גדולות בתחום ההימורים, אבל פרשת נערות הליווי היא הסנסציונית, הזכורה והגדולה מכולן.



קשטן, מה אתה חוגג איתם? / אשר גולדברג
את מכבי תל אביב ראיתי לראשונה במגרש "באסה" ביפו, כשגלזר, בנדורי, שניאור, מרימוביץ׳ וחבריהם בעטו בכדור. אחת העונות הגדולות ביותר שזכיתי לראות הייתה עונת הדאבל של 1996 תחת המאמן דרור קשטן. מכבי תל אביב נוהלה באותה עונה תחת חברת ניהול שבראשה עמד איש הכדורסל דייויד פדרמן ובין השאר היו לצדו מאיר שמיר, לוני הרציקוביץ׳ ואחרים. האליפות כבר הושגה ולמשחק גמר גביע המדינה נגד הפועל ראשון לציון העפילו שורה אובארוב, אבי נמני, איציק זוהר, אלי דריקס, ניר קלינגר וחבריהם בקלילות.

ערב המשחק, בשיחת כדורגל עם גורם בכיר דאז, הוא נשמע לי חד ונחרץ: "בתוך שבועיים-שלושה, אברם גרנט במכבי תל אביב. זה סגור". מה? מי? למה? "אין דרך חזרה. אברם יהיה בקריית שלום להרבה זמן". נזכרתי בשיחה עם גרנט שבוע קודם בה אמר כי יש לו הצעה ממועדון גדול לחתום לחמש שנים. בדיקות מעמיקות נוספות מול גורמים יודעי דבר אישרו לי שאכן קשטן אאוט וגרנט בפנים.


הדאבל הושג, דרור קשטן לא זכה להמשיך

ב-28 במאי 1996 הגעתי לבלומפילד וידעתי שיש לי סיפור גדול, ממש רעידת אדמה. מכבי תל אביב קרקסה את ראשון לציון ואני חשבתי לאחר הגול הראשון של נמני על שני משחקי גמר גביע ארץ ישראל ב-1946 בין מכבי תל אביב להפועל ראשון לציון. דריקס כבש את השני ואני מלמלתי לעצמי: "לא יכול להיות שקשטן יפוטר לאחר דאבל. אין מהלך כזה". אלון ברומר ומאיר מליקה המשיכו להבקיע ובסיום צימק ניסן קפטה את התוצאה ל-4:1. החגיגות בבלומפילד היו צהובות. דקות ארוכות לאחר מכן, פסעתי דרך מרכז המגרש לכיוון חדרי ההלבשה שהיו בצמוד לשער 7. פסעתי לצדו של דייויד פדרמן אותו שאלתי: "יש אפשרות שקשטן לא יהיה המאמן בעונה הבאה?", הוא לא אישר ולא הכחיש.

המתנתי מספר דקות תחת המדרגות. השמפניה והמים נשפכו למעלה ובחדר הגדול ליד אזור הטיפולים, ללא חולצות, חגגו השחקנים את הזכייה בגביע ודרור קשטן הונף על הכתפיים. נגעתי בידו של ובתוך ההמולה וצהלות הניצחון, אמרתי לו: "דרור, מה אתה רוקד איתם? הם הולכים להעיף אותך ולמנות את גרנט". קשטן הביט בי באופן מוזר ופלט חד וחלק משהו בסגנון של "תסתלק מכאן מיד, מנוול".

הסתובבתי ומעבר לכתף השבתי: "זה נכון, תמתין מספר ימים ותראה". כעבור מספר ימים, נפל דבר ובסופו של מהלך קשטן עזב את מכבי תל אביב אחרי זכייה בדאבל ענק ובמקומו מונה גרנט. קשטן היה ג׳נטלמן ספורטיבי ושיחה ארוכה איתו סגרה את הסיפור שאחריו החל עידן הרציקוביץ׳. מה קרה אחר כך? את זה אתם כבר זוכרים.


גרנט לצדו של דייויד פדרמן. דרור קשטן לא האמין

כשיעקב שחר איים לעזוב / צחי נגה
שבת, ה-26 במאי 2001. שובצתי לשדר בתכנית "שירים ושערים" של רשת ב' את משחק האליפות של מכבי חיפה בקריית אליעזר. זה היה המחזור האחרון של העונה, והיריבה - מחזיקת הגביע הטרייה - מכבי תל אביב.

מכבי חיפה ומאמנה אברהם גרנט הבטיחו את זכייתם באליפות כבר שבועיים קודם לכן והכל היה מוכן לחגיגה הגדולה. הגעתי לקריית אליעזר עם צוות השידור המתוגבר למעלה משעתיים לפני פתיחת המשחק. בצד המערבי של האצטדיון, כבר ניצבו במות ענקיות שעליהן אמורות היו להיערך חגיגות האליפות מיד בתום ההתמודדות. האווירה הייתה חגיגית ומחשמלת. למעלה מ-14,000 צופים לא הותירו פינה פנויה ביציעים, אלפים נותרו מחוץ לאצטדיון. שבע שנים מכבי חיפה לא זכתה באליפות והכל היה מוכן לחגיגה הגדולה ולפרצי השמחה של האוהדים, כשעוד לפני שריקת הפתיחה, העניק יו"ר ההתאחדות לכדורגל גברי לוי את צלחת האליפות למכבי חיפה.



במשחק עצמו, עטר וקלצ'נקו עשו 0:2 מהיר, רודריגו גולדברג איזן עם צמד ובדקה ה-78, בניון המחליף בישל שער ענק למיכאלסקי. ארבע דקות עברו והבלגן החל. הקהל החיפאי החל ללחוץ על הגדרות בכוונה לפרוץ למגרש. הם ירדו במורד היציע ושעטו לכיוון הגדרות כשהם יוצרים לחץ כבד על השערים הסגורים בניסיון להיכנס למגרש. כוח המשטרה שהיה במקום מנע מהם לעשות זאת וכתוצאה מכך נוצר לחץ אדיר על הגדרות שמסביב, מה שהעמיד עשרות רבות של צופים, בהם ילדים ונערים, בסכנת חיים ממשית, כל זאת כאשר המשחק ממשיך להתנהל.

מעמדת השידור אפשר היה לזהות שאסון עומד להתרחש. לאחר דקות של לחץ, בהן שמרה המשטרה על השערים סגורים תוך שניסתה להדוף את ההמון בחזרה אל היציע למרות הלחץ האדיר, נפתחו השערים והאלפים פרצו לדשא כשהם רומסים את חבריהם בדרכם לחגוג. רבים נמחצו עוד קודם לכן מהלחץ על הגדרות.


"כר הדשא נראה כמו לאחר פיגוע" (רוני שיצר)

המשחק איבד כל ערך ויוסף בנישתי שרק לסיום חמש דקות לפני תום המועד החוקי כשהקהל כבר החל למלא את כר הדשא. עד מהרה התבררה התוצאה הכואבת של פריצת הקהל למגרש: 41 פצועים. אמבולנסים החלו לזרום בצפירות מחרישות אוזניים. צוותי מד"א שהיו באצטדיון רצו בין הפצועים. כר הדשא נראה כמו לאחר פיגוע.

נער בן 15, אמיר רנד שמו, אוהד שרוף של מכבי חיפה, בסך הכל הגיע ליציע כדי לחגוג אליפות יומיים לפני יום הולדתו. הוא נפגע בצורה הקשה ביותר. ראשו נמחץ אל הגדרות, ההמונים דחפו אותו ברדתם אל כר הדשא ורמסו אותו ובמשך דקות ארוכות לא הגיע חמצן למוחו. רנד פונה לרמב"ם כשהוא מונשם, עם פגיעה מוחית קשה. שנה לאחר מכן הועבר הנער כצמח לבית החולים אלישע ושכב שם שנים ארוכות. הוא התאושש מעט, אך נותר עם פגיעה מוחית חמורה. שאר הפצועים סבלו גם הם מבעיות נשימה כתוצאה מהדחיסה לגדרות האצטדיון. רבים סבלו מפגיעות בגפיים, כשבין הנפגעים גם אוהדים על כסאות גלגלים שהיו מתחת לגדרות, ונמחצו על ידי האלפים השועטים. 

כל משחקי המחזור תמו והשידור נותר אצלי בקריית אליעזר. ירדתי עם הצוות הטכני ממרומי עמדת השידור ובמהירות התחלתי לשדר מכר הדשא. פגשתי ביעקב שחר ההמום שהורה מיד לבטל את חגיגות האליפות. על הדשא המשיכו אנשי מד"א לטפל בפצועים ובזה אחר זה יצאו האמבולנסים מהאצטדיון אל עבר בתי החולים. האוטובוס של מכבי תל אביב עמד מאחורי השער המערבי מבלי יכולת לצאת מהאצטדיון כשהשחקנים ההמומים ישובים בו וחלקם אף ירדו כדי לעקוב אחר הנעשה על המגרש.



שחקני מכבי חיפה הסתגרו בחדר ההלבשה. השידור נמשך לתוך התוכניות המתוכננות האחרות והפך משידור ספורט לדיווח על מצב הפצועים באצטדיון ועל פינוים משם. שחר נראה פגוע מאוד ואמר בשידור: "אצטרך לחשוב האם הקהל הזה ראוי להשקעה שלי בקבוצה. אני בוש ונכלם ממה שקרה היום. הקהל שלנו הצליח להפתיע אותי בחוסר השליטה המוחלט שלו".

שחר הוסיף: "אני חושב שנצטרך לשבת עם ראשי ההתאחדות וללמוד מה לעשות כדי שדבר כזה לא יקרה שוב. לדעתי צריך להוריד את הגדרות במגרשים". ואכן, שנה מאוחר יותר, הוסרו הגדרות. בהמשך, החליטה ההתאחדות על עונש הפחתת עשר נקודות לקבוצה שהקהל שלה פורץ למגרש בעיצומן של חגיגות. התופעה נעלמה, הלקח נלמד, אבל אם תשאלו אותי, הטראומה לא חקוקה כאן מספיק כמו - להבדיל אלפי הבדלות – אסונות הייזל והילסבורו.

המשכתי בשידור עוד כשלוש שעות, וסיימתי אותו ביומן חצות עם הדיווח: "מבית החולים רמב"ם נמסר כי אין שינוי במצבו של הפצוע הקשה, הנער אמיר רנד, שסובל מפגיעה בראשו. שאר הפצועים, בדרגות פציעה שונות, מטופלים בבתי החולים בחיפה. מכבי חיפה הוכתרה כאלופת המדינה, החגיגות המתוכננות בוטלו בשל האירועים הקשים בקריית אליעזר. לילה טוב מחיפה". בדרך חזרה לתל אביב, אמרתי לאנשי הצוות: "תראו מה זה, באנו לשדר חגיגות אליפות ומה ראינו".


תוצאות
אחרונות
תוצאות אחרונות
מעריב
ברשתות החברתיות
כל הזכויות שמורות לצ'רלטון בע"מ