ניקו אולסק בראיון מיוחד: כשהגעתי לישראל חשבתי שתוך שנה אחזור לארה"ב

ניקו אולסק הגיע לישראל במסגרת פרוייקט "תגלית", בו יהודים מרחבי העולם מבקרים בישראל. מספר שנים בודדות חלפו ואפילו אולסק לא היה מאמין שהוא בעצמו יהיה "התגלית" של מכבי נתניה וצוות המאמנים ברדה את דראפיץ'. לאחר שנת הפריצה המדהימה שכללה התעניינות ממכבי חיפה, התפנה אולסק לראיון מיוחד לספורט1 ובו דיבר על הכל: הימים בהם שהה באי וודאות, עזיבת סבע ולוי, סיפור החיים שהוביל אותו למעבר ארצה וההינצלות מתאונת דרכים קטלנית.

הקריירה של אולסק יכלה להיגדע עוד בשלב מוקדם. בגיל 17, קיבל הצעיר רכב מהוריו. "אתה יודע בגיל הזה כולם נוסעים קצת מהר ומנסים לעשות קצת פעלולים. יום אחד הייתי עם הרכב שלי, נסעתי בדרך חשוכה ומשובשת ומצידי הדרך ולפתע האוטו שלי החל לאבד שליטה והמכונית צנחה לתוך הנהר, ושקעה בתחתיתו. אולסק וחבריו, ניצלו את החלון שהיה פתוח והצליחו להזדחל ממנו כדי לשחות ולהגיע ליבשה. "אני הייתי בחיים, אבל המכונית לא", הוא נזכר.

אולסק בן ה-26, נולד בבואנוס איירס, אך מגיל קטן נמשך דווקא לטניס. בגיל 14, היה צריך ניקו לבחור בין הטניס לבין הכדורגל. "עד גיל 19, הייתי נמוך, משהו בסביבות ה-1.65 מ' וההורים שלי דאגו" הוא מספר. בארגנטינה, החיים של משפחת אולסק התאפיינו באי יציבות כלכלית כשלצד זכייתה של סבתו בלוטו, בגיל 14 עזבה המשפחה לארה"ב בשל התדרדרות המדינה ורצון להתאחד עם דודו. בארה"ב החל לשחק כדורגל ובמקביל ללמוד כלכלה. "היה לנו השבוע את יום המדיה ושובל גוזלן שאל אותי והופתע שהתחלתי לשחק בגיל כה מאוחר" הוא צוחק. גם בארה"ב החיים לא היו קלים, ומשפחתו עסקה במחר במכוניות עד שאביו הפך להיות איש נדל"ן.

אולסק במהלך הראיון  חלמתי להיות מקצוען דני מרון

את החוויה של הגעתו ארצה הוא לא ישכח. "הגעתי בדיוק בתקופת צוק איתן והרקטות, עם חטיפת שלושת הנערים. הייתי מגיע לאימונים של יפו עם אופניים חשמליים ושומע אזעקות, רואה אנשים רצים. הייתי מאוד מפוחד, ראיתי פעם אוטובוס עוצר והנהג מתחבא מתחתיו. אמא שלי אמרה לי: "ניקו אתה חייב לחזור לארה"ב". אמרתי לה שהמצב יירגע." קראתי עיתונים לפני שבאתי, אבל לראות את זה במציאות זה שונה".

אם הייתי אומר לך כשהגעת, שכעבור ארבע שנים תהפוך לשחקן מוביל בליגת העל, היית מאמין?
"בחיים לא. דיברתי עם המשפחה שלי לאחרונה ואני נזכר איך שהגעתי לישראל, לא היה לי אף אחד. גיא עזורי היה חבר של אבא שלי ואמר לי לנסות להתאמן במדי מכבי יפו. הגעתי, נתנו לי חולצה ואמרו לי תשחק. אח"כ אמרו לי שרוצים אותי. באותה תקופה הייתי בכאילו הישרדות, חייתי עם 4-5 חברים. הייתי מגיע באופניים חשמליים ליפו, אמרתי לעצמי: תשחק שנה אחת פה ותחזור לארה"ב לעבוד ולכלכל את עצמך. מצד שני, אמרתי לעצמי שאף אחד בארה"ב לא ייקח אותי, בגלל פוליטיקות ובגלל שהייתי נמוך. באתי לפה רק כדי לקבל חוזה מקצועני, זה מה שרציתי כל חיי. שסיימתי את השנה ביפו, הלכתי לחופשה עם חברים שלי. אמרתי לעצמי: "זהו זה מספיק. אוכל לספר לילדיי שהייתי שחקן מקצוען למשך שנה, ששיחקתי מול קהל של כמה אלפים". חזרתי הביתה לארה"ב, ליאור זאדה התקשר אליי ואמר לי שהוא רוצה שאגיע לרמה"ש. אמרתי לו שאחזור לעוד שנה. באותה תקופה לא חשבתי על זה. לפני שלוש שנים בערך, באותה התקופה, עברתי עם הרכב שלי ליד האצטדיון בנתניה ואמרתי לעצמי: "אם אני אשחק באצטדיון הזה, עשיתי את שלי". כששיחקתי ביפו שיחקתי עם שחקנים כמו ליאוניד קרופניק וטל מעבי, ששיחקו במכבי נתניה, הם אמרו לי שאני יכול לשחק בליגה הלאומית וגם בליגת העל. אבל היה לי קשה, כי לא הייתה לי עזרה. הגעתי לרמה"ש ואז פגשתי גם את הסוכן שלי אדם קידן".

עד אותו שלב, לא חשבת קדימה? על קריירה גדולה?
"רציתי להיות מקצוען. רק להגיד עוד 20 שנה שהייתי שחקן. אני זוכר שברמת השרון, אחד האוהדים של הקבוצה לקח אותי למשחק של מכבי ת"א בסמי עופר. מכבי אז נראתה עבורי ממקומי ברמה"ש כברצלונה. אמרתי לעצמי, אני גם רוצה להיות שם בליגה הראשונה. באותה השנה גם פגשנו את מכבי ת"א בגביע המדינה והיה לי משחק טוב. אמרתי לעצמי: אני יכול לשחק נגד זהבי וכל השחקנים הגדולים. זה אולי הרגע שבו השלמתי עם זה שאני יכול לעשות קריירה גדולה".

אולסק. ערן לוי ודיא סבע יחסרו מאוד (דני מרון)

ואז הגיע הרגע של המעבר לנתניה. סוגיית המעבר לא הייתה קלה
"לרמה"ש הייתה אופצייה עליי לעוד עונה ונתניה רצו אותי.  אני שילמתי 75,000 שקלים עבור לקיחת כרטיס השחקן שלי. שילמתי את כל מה שהיה לי בשביל להשתחרר. זה היה הסיכון הגדול ביותר: או שאצליח, או שאין לי כלום. כשכתבתי את הצ'ק, רעדתי. הההורים שלי רצו להרוג אותי. זה היה כמו לשחק פוקר ולעשות אול-אין".

ההתחלה של אולסק בנתניה נמפתחה עם פציעה קלה, אך לאחר התאוששות הוא תפס את המקום בהרכב, אבל למה שקרה לו בהמשך, הוא לא ציפה. "היינו בפגרת הנבחרות בחודש אוקטובר. טסתי לברלין לאוקטוברפסט, פגשתי כמה אנשים. באו אליי שניים מהם (בדיעבד התגלו כאוהדי נתניה) ושאלו אם אפשר להצטלם איתי. אמרתי להם למה? הם אמרו לי כי אתה נראה כמו מישהו שאנחנו אוהבים בישראל. אמרתי להם: מי זה? אמרו לי: שחקן הכדורגל שאנחנו אוהבים, ניקו. הייתי בשוק. זה היה משוגע".

בעוד קצת פחות משבוע וחצי, תפתח מכבי נתניה את העונה החדשה. לאחר שנת חזרה מוצלחת לליגת העל, שהסתיימה במקום החמישי ובכמעט הגעה לאירופה, נתניה זכתה למחמאות רבות.

אולסק מאחורי מנור סלומון. האם נתניה תשחזר את העונה הנהדרת? (דני מרון)

בוא נדבר רגע על העונה המדהימה שלכם בעונה שעברה. אלמוג כהן אמר כאן בראיון לפני שבועיים, שגם כשהפסדתם, לא זנחתם את שיטת המשחק שלכם ושיחקתם את אותו הכדורגל
"נכון ששינינו דברים קטנים נגד הקבוצות הגדולות, אבל זה היה כמו פוקר. שאתה יודע לשחק, אבל לפעמים יש לך יד לא טובה ואתה בוחר לצאת. אתה יודע שפעלת בחוכמה ואם תמשיך לפעול ככה, בפעמים הבאות אתה כבר תזכה בקופה. ככה היה אצלנו, יכולנו להפסיד לפעמים, אבל אם תסתכל על עשרה משחקים, ננצח את הרוב. מה היה הרגע שהרגשתי שזו השנה שלנו? התחלנו את העונה בגביע הטוטו וראיתי שאנחנו משחקים כדורגל טוב. במשחק הראשון מול ב"ש הגענו לטרנר. אמנם לא שיחקתי, אבל ראיתי איך אנחנו לוחצים אותם. היו שחקנים כמוני, כמו עלי, שחקנים שאמרו לעצמם: לא עשינו עוד כלום בקריירה. אחרי כל משחק, סלובו היה בא אלינו באסיפות ואף פעם לא היה אומר לנו את הדברים הטובים, אלא רק את הרעים. גם שניצחנו והרגשנו שהיה לנו משחק טוב, למחרת הוא מצא את הדברים השליליים. בהתחלה זה היה נראה מוזר, אבל בהמשך הבנתי שזה דבר טוב כי זה גורם לראש שלך להתפקס. היה לנו שילוב של שחקנים שרצו להוכיח ולהראות את עצמם".

בעוד כשבוע וחצי תפתחו את העונה מול הפועל חיפה. יצרתם ציפיות, מה המטרות העונה? נתניה יכולה להסתדר בלי ערן לוי ודיא סבע?
"כמו שאמרת יש לנו תוכנית משחק קבועה. כנראה יעזבו אותנו שני שחקנים מאוד משמעותיים, אבל באו כמה שחקנים צעירים. השיטה שלנו תישאר דומה: לחץ והנעת כדור. אני יודע שקבוצות למדו אותנו. זה כן מפחיד ללא ערן ודיא כי אתה מסתכל על המספרים שלהם בעונה שעברה. אבל מהצד השני, יש לנו שחקנים רעבים אחרים שירצו להראות את עצמם ויצטרכו לתת יותר. אני אהיה חייב לבעוט יותר ולהבקיע יותר, כנ"ל דידייה, גבי קניקובסקי שהגיע ויצטרך להוכיח שהוא ראוי להיות בנתניה. כולם יצטרכו לתת יותר. אני אופטימי. אני כן מכוון לפלייאוף העליון. צריך לראות מה קורה עם דיא. כולם יודעים שהוא השחקן הטוב בליגה והוא הראה את זה. אני לא מוצא שחקנים כמו ערן ודיא בארץ. הם מסוגלים לשנות משחק בשנייה. אני מקווה שנוכל למצוא להם מחליפים. אני סומך על סלובו ושי".

מה דיא צריך לעשות: להישאר או ללכת?
"הוא השחקן הטוב בארץ ומעל הליגה. אם הוא יקבל הצעה טובה, הוא צריך ללכת. הוא בשיאו. הוא יכול לשחק איפה שהוא רוצה. הוא בן 25 וצריך להמשיך להתקדם. הוא יכול לשחק בכל ליגה ולשחק עם השחקנים הטובים ביותר. מבחינתי רונאלדו ומסי הם בליגה אחרת, אבל עם כל שאר השחקנים הוא יכול בהחלט לעמוד".

השנה אתה צריך להיות מנהיג?
"אני תמיד מסתכל על עצמי כמנהיג. גם כשהתחלתי בליגה א'. זה לא בצעקות ודיבורים, כי אני לא מבין את השפה מספיק, אבל כן בלקבל את הכדור, לנסות להשתפר. יש לי אחריות גדולה יותר, הראיתי את היכולות שלי והמאמנים מאמינים בי יותר. איבדנו את דיא וערן, שני המנהיגים שלנו, השנה אני, עלי, אביב וכו', נצטרך להיות אפילו יותר טובים מהעונה שעברה".

אולסק עם הכדור. מחמיא למאמניו (דני רון)

איך קיבלתם את העזיבה של ערן לוי? מלבד זה שהוא קפטן הוא אחד השחקנים המרכזיים
"אף פעם לא ראיתי כשרון כזה. זה ספורט ולפעמים קורים דברים עצובים. אני יכול להבין את שני הצדדים, אני לא יכול להיות באמצע. זה עצוב כי כשהגעתי לכאן הוא היה הפנים של נתניה והוא נתן הכל למועדון. אני מאחל לו את הטוב ביותר. אם יכלו לפתור את זה אחרת? לא הייתי שם. התדמית שלו שונה כי הרבה שחקנים שונים על המגרש מאשר מחוצה לו. הוא מנהיג וחייב להיראות קולני או רע מבחוץ אבל צריך שחקן כזה בקבוצה. מחוץ למגרש הוא שקט ועוזר. אם הרגשתי שההתנהגות שלו עשויה להוביל לפיצוץ? הייתי איתו שנתיים. איתנו לפחות הוא לא עבר את הגבול. למזלי בשנתיים האחרונות לא היו סיבות לבעיות כי הצלחנו".

היכולת הטובה של אולסק וחבריו הובילה להתעניינות ממכבי חיפה, כאשר במשך כחודשיים התנהלו שיחות בין המועדונים לגבי העברתו של הקשר למדים הירוקים בעסקת מכירה או טרייד. אולסק, היה באור הזרקורים: הוא לא דיבר ולא התראיין, כאשר לכולם היה נראה כי הקשר רצה לעשות את ההתקדמות ולעזוב את המועדון מעיר היהלומים. "הספורט הוא משוגע. כולם רשמו שחיפה רצו אותי שזה היה טוב עבורי, אבל מצד שני גם קיבלתי הודעות לא נעימות מהקהל של נתניה. אני מבין אותם. אבל אף פעם לא אמרתי שאני רוצה לעזוב לחיפה. גם לפני שבועיים, לאחר המשחק מול חדרה אמרתי שכשחקן אתה רוצה תמיד להתקדם לבמה גדולה יותר, אבל לא שכחתי שנתניה נתנה לי את הבמה להוכיח את עצמי. אני אף פעם לא דיברתי עם מכבי חיפה. הם התעניינו בי ולשחקן זה נהדר כי כל קבוצה שרוצה אותך זו מחמאה".

אבל אולי העובדה שלא דיברת פגעה בך? כולם חשבו שאתה רוצה לברוח מנתניה
"אולי הייתי צריך לפרסם משהו, אבל מהצד השני אף פעם אי אפשר ששני הצדדים יהיו מרוצים. לא הייתי משנה משהו. אני זוכר שבאימון הפתיחה העונה כשהציגו את כולם, ספגתי קצת קריאות בוז. זה היה קצת קשה עבורי. אני יכול להבין את האוהדים. היו גם הרבה שתמכו בי ואמרו לי לעשות את הטוב עבורי. אבל היו כאלה שרצו שאשאר והבנתי למה הם כועסים. זה קצת כאב לי לאור מה שנתתי למועדון. להגיד שאתה רוצה להתקדם זה לא אומר בהכרח לעבור לקבוצה אחרת. שיחקתי פה שלוש שנים ואף פעם לא התייחסתי לכסף. הוצאתי את כל מה שיש לי עבור העזיבה של רמה"ש. בשלב כזה, אתה רוצה לקבל את מה שאתה ראוי לו. ברור שחיפה קבוצה גדולה, אבל מבחינתי אם אני מרגיש טוב פה זה מספיק לי. אמרתי שאני רוצה להישאר פה אבל אנחנו צריכים לפתור את הסוגיות. לא הגענו ממש להסכמות אז. רציתי תנאים יותר טובים. אמרתי את זה לניב ואז באותו הזמן פורסם העניין עם חיפה, זה גרם לי להיראות רע בעיני כולם. הייתי חייב לבדוק את האופציות שלי וזו עוד אופציה, אבל נתתי לנתניה את האופציה הראשונה תמיד. אמרתי לעצמי שזה ביזנס: שנתניה רצו אותי, אני שילמתי פיצוי כדי להגיע. היום יצרתי לעצמי שם טוב יותר. אמרתי לנתניה כל הזמן: אם נגיע להסכם, אני רוצה להיות פה. אם אתם רוצים למכור אותי זה בסדר, אם אשאר פה זה גם בסדר".

אולסק וסאבו. "כל צד צריך להבין גם את הצד השני" (דני מרון)

ואז התחלת את האימונים
"חזרתי לתחילת האימונים, ואמרתי לעצמי שאני מבחינתי כאן. יש לי עוד שנה לחוזה ואני אתן פה את הכל. אם פחדתי מהעובדה שלא אשחק בגלל שלא חתמתי על חוזה חדש? זה הצד העצוב של הספורט. זה קורה לשחקנים, אולי לא לי ואולי זה היה קורה לי, אבל ראיתי כאלה. שחקנים שלא הגיעו להסכמה בשנתם האחרונה בחוזה והם לא שיחקו. אני מבין את הצד השני, למה לא רוצים לתת לשחק לשחקן שמסיים חוזה. אבל צריך להבין גם את הצד שרוצה שיפור בתנאים ויש צד שני. כל צד צריך לדבוק בעמדתו. שני הצדדים כיבדו אחד את השני".

גם הבעלים סגל אמר בראיון בתחילת העונה שאם לא תחתום על חוזה חדש, אולי לא יהיה לך מעמד גבוה בסגל
"אני יודע את זה, אבל זה מה שהוא צריך לעשות כבעלים. כל מה שהוא חושב שטוב לקבוצה הוא צריך לעשות כמו שאני צריך לעשות את מה שטוב לי. הוא צריך להילחם למען המועדון ואני למען המועדון אבל גם לחיי. יש פה אנשים טובים בנתניה. אני בטוח שלקחתי את ההחלטה הנכונה ואני לא חושב על העובדה שיכלתי לשחק במכבי חיפה. לכל אחד יש חלומות גדולים. אם אני הולך לישון שמח ובא לאימון שמח, זה בסדר גמור".

חתמת על סעיף שחרור בחוזה החדש של מעבר ל-MLS. מה הסיבה. אתה לא יכול להגיע לאירופה?
"אני תמיד מאמין בעצמי ורוצה לשחק בליגות הטובות ביותר, אבל אני ריאליסטי. אני לא מבוגר אבל גם לא צעיר. החלום שלי לשחק בארה"ב נובע מהעובדה ששם גרתי, שם ההורים שלי נמצאים והחברים שלי. בעתיד ארצה לשחק שם וזו הסיבה לסעיף הזה".

דראפיץ' וברדה. הרבה מחמאות על שיתוף הפעולה ביניהם (דמח מרון)

בחודש שעבר, השלים אולסק רגע משמעותי נוסף בחייו כשקיבל את תעודת הזהות הכחולה שלו, שמאפשרת לו לשחק בנבחרת ישראל. "זה כיף כי זו החותמת שאני ישראלי ולא יגידו: הוא היהודי שבא לישראל, אלא הוא ישראלי". אולסק, מחזיק בנוסף לדרכון הארגנטינאי דרכון פולני, זכר להוריו של סבו וסבתו אשר ניצלו מהשואה באירופה והיגרו באוניה מפולין לארגנטינה.

לפני מספר חודשים, הייתה אמורה להגיע לכאן נבחרת ארגנטינה. דובר רבות על העובדה שתוכל להגשים חלום ולשחק מול הנבחרת של המדינה בה גדלת
"אני לא יודע כמה זה נכון שבאמת היו מזמנים אותי. אולי היה נכון לקשור את השם שלי בגלל שזו ארגנטינה ולא מתוך אמונה שאני יכול לשחק. אבל ללא קשר, יש בי רצון גדול לשחק בנבחרת ישראל. זו המדינה שהגשימה לי את החלום, את המטרות. זה החיים שלי עכשיו וכאן אני מרגיש בבית. אני לא יודע אם אשאר פה לנצח, כי המשפחה שלי חשובה לי וגם החברים שלי בארה"ב, אבל ארצה לשחק כאן בנבחרת. אני באמת מאמין שאני יכול לשחק בנבחרת".

אם נדבר על עניין הנבחרת, גם שמם של שני המאמנים שלך סלובודאן דראפיץ' ושי ברדה עלה בהקשר הזה
"ביחד כצוות הם מדהימים. זה כ"כ מוזר, אבל זה עובד. כל אחד מכבד את השני. סלובו יותר מתעסק בהגנה ושי בהתקפה. הם כמו זוג נשוי שמאזן אחד את השני. הם גם מאמינים בשחקנים צעירים. הם תמיד רוצים שתשתפר בכל משחק וזה המפתח שלהם – המעקב והקידום של שחקנים. הם מתעסקים בשיפור וביכולת ולא רק בתוצאות. אני מקווה שיקבלו את הצ'אנס בנבחרת כי הם ראויים לזה".