חישבו על ניר קלינגר ועל ברק בכר, מאמני בית"ר ירושלים והפועל באר שבע, המתכוננים לעימות הישיר ביניהם במחזור ה-23 בליגת העל בכדורגל. חישבו על כך שאחד מהם אולי לא יהיה העונה בפלייאוף העליון, כדי להבין מה נמצא על כף המאזניים במשחק שאותו תארח באר שבע.
האמת היא שכאשר שתיהן מצויות בתום המחזור האחרון מחוץ לרשימת שש הגדולות, זו כשלעצמה הפתעה גדולה. אלופת שלוש השנים האחרונות בטח לא האמינה שזה קורה לה, ושהפסד ביתי במשחקה מול בית"ר אף עלול להיות עבורה קריטי. את העובדה שלא עלה בידיה להאבק עם מכבי תל אביב על תואר האליפות עיכלה באר-שבע בקושי רב, והנה קיים ספק אם כלל תהיה בפלייאוף העליון. וזה כבר יותר מידי. אחרי הכל עדיין עומד לרשותו של ברק בכר סגל שחקנים ששווה מקום בצמרת, אלא שהמציאות שונה בינתיים מהתיאוריה.
במאמר זה אין הכוונה לנסות להגיע לתשובה על השאלה כיצד זה איבדו כדורגלני האלופה את העוצמות שהפגינו בעונות האחרונות. זהו כבר סיפור אחר. רק אומר שאם באר שבע היתה יודעת להסביר מה קרה לה, היא גם היתה כנראה מסוגלת לתקן דברים ולשפרם.
בכר וקלינגר. לא נאבקים על הדובדבן שעל הקצפת (ערן לוף)
היום ברק בכר ושחקני הקבוצה מוצאים עצמם נאבקים לא על הדובדבן שעל הקצפת, אלא על הרבה פחות מכך. ושלא נטעה: להיות מחוץ לפלייאוף העליון פרושו של דבר כישלון חרוץ. הוא יהיה כישלון גם בהתחשב בתקציב וברכש שהגיע העונה לבירת הנגב.
למעשה דברים דומים ניתן לומר גם על בית"ר ירושלים ועל מאמנה, ניר קלינגר. כשניר עזב את הפועל חיפה ובחר להגיע לבירת ישראל, הוא לא חלם על מצב שבו בתום המחזור ה-22 תהיה בית"ר במקום התשיעי בטבלה. אולם בדיוק כפי שהפועל באר שבע עדיין עם הפרש שערים שלילי (1-), כך גם הבית"רים אינם יכולים "להתפאר" בהפרש השערים השלילי שלהם (2-).
הן באר שבע והן בית"ר היו מעדיפות להימנע היום מעימות ישיר ביניהן. יחסי הכוחות שקולים למדי, ואם פעם הייתי מתייחס למשחק הזה כאל "קרב הכבדים" בזירת האיגרוף, הרי עתה אני מגדירו כקרב במשקל קל. אולי לא נעים, אולם זו האמת. מטרתו ברורה: קודם כל לא להפסיד. בעיקר הדברים נכונים לגביה של קבוצת המנורה. אם תפסיד יהיה כמעט בלתי אפשרי שתצליח לחלוף על פני הפועל באר שבע בשלושת המחזורים שיוותרו עד לסיומה של הליגה הסדירה.
שחקני הפועל באר שבע. קופת הנקודות כמעט הגיעה לתחתיתה (דני מרון)
בהכירן כה טוב האחת את רעותה, אינני חושב שמישהי יכולה להפתיע את יריבתה. מעבר לכך גם אינני סבור שמערך זה או אחר הוא בעל משקל סגולי מיוחד. יתכן שמבצע אישי יצליח להכריע את ההתמודדות, שהעצבים עלולים לשחק בה תפקיד מרכזי. לחץ גורם כידוע לטעויות. הקבוצה שתצליח, אם בכלל, להשתחרר מאותו לחץ, זו ששחקניה יעלו למגרש לא ברגליים רועדות, תהיה בעלת הסיכויים הטובים יותר לנצח. המאמנים מודעים לכך. לפיכך עליהם לשדר ביטחון אישי, ולהפגינו הן באימונים והן במהלך המשחק. מפני שכאשר מאמן ניצב חיוור וקפוא על הקווים – בדרך כלל, כך נראית גם קבוצתו.
לבית"ר שחקנים שבאפשרותם להתמודד בהצלחה עם הפיניש המתחייב נוכח מצבם. עליהם, כמו על שחקני באר שבע, לזכור שקופת הנקודות של ליגת העל כמעט והגיעה לתחתיתה. ובל נשכח: הציפיות מבית"ר הן תמיד גבוהות.
לבאר שבע נוח יותר כמובן לשחק באיצטדיון טרנר. ובכל זאת ניר קלינגר יודע שקהל ואיצטדיון אינם מנצחים משחקים. כדור ברשת הוא שמנצח, וסיכויו של הרעב יותר, יהיו טובים יותר.
מה דעתך על הכתבה?