דרך לא דרך: ב"ש מאכזבת, אבל חושבת רק על המטרה

הדבר החשוב ביותר עבור הפועל באר שבע בתקופה הזו הוא להבטיח את המקום בפלייאוף העליון. סוג של קביעת רף שממנו כבר אי אפשר יהיה לרדת, ואז לנסות לפחות לסיים במקום הרביעי, בואך שלישי, כדי להבטיח מקום באירופה בעונה הבאה. זו הייתה המטרה, זו עודנה המטרה ובשלב הזה הדרך כנראה לא כל כך חשובה.

כשמסתכלים על היכולת של הפועל באר שבע, מתאכזבים. זו נגזרת של הזיכרונות משלוש השנים האחרונות וככל שאוהדים הצוות והשחקנים יבינו שהעידן של שלוש האליפויות הסתיים, כולל אותה היכולת שהוצגה, כך ייטב להם משום שהציפייה לראות את היכולת של השנה שעברה או של לפני שנתיים רק גורמת ללחץ מיותר ומשפיעה לרעה על כל המועדון, וזה כמובן שייך לתחום העבודה המנטאלית עם השחקנים.

גם אתמול בניצחון על הפועל חדרה לא ראינו הבדל משמעותי ביכולת מהשבועות האחרונים, שהייתה ועודנה בינונית במקרה הטוב וחלשה בראייה ריאלית, אבל כמו במפגש מול בית"ר ירושלים במחזור הקודם, גם אמש ההבדל היחיד היה באחוז ניצול מצבים מול השער. כל כך הרבה פעמים העונה באר שבע פתחה טוב משחקים, הגיעה למצבים, אבל לא הצליחה לכבוש ומשם הדברים רק הידרדרו. אתמול וגם מול בית"ר ירושלים – כמות יחסית קטנה של מצבים הביאה לשני שערים שהפכו את המשחק לנוח יותר. עם זאת, פרט לאותם שערים באר שבע לא עשתה הרבה אתמול בנתניה.

לא עשתה הרבה, אבל ניצחה בהובלת ממן. ב"ש חוגגת (דני מרון)

אז נכון שכלפי חוץ הצוות המקצועי מביע שביעות רצון מהגישה, מהלחימה ומהמחויבות כשכל אלה מהווים נקודת פתיחה לשיפור גם ביכולת, רק שבינתיים השיפור לא ממש מגיע. נוח לחשוב שברגע שהקבוצה תבטיח סופית את מקומה בפלייאוף העליון, וזה עשוי לקרות במשחק הבית הבא מול הפועל חיפה, אז הלחץ אמור לרדת ואיכות המשחק צפויה לעלות, אך אני מתקשה להאמין בתזה הזו משום שמה שלא עבד במשך חצי שנה לא יכול פתאום להתחבר באופן מושלם ולהפוך את האלופה היוצאת לקבוצה איכותית יותר באופן משמעותי. הדברים היחידים שיכולים להשפיע על התוצאות בפליאוף זה המשך השיפור בניצול המצבים וחזרתם הצפוייה של ויטור ואוחנה, שאם ישארו בריאים ויכנסו לכושר משחק טוב עשויים לעזור מאוד.

למזלה של באר שבע, הפער באיכות המשחק בין קבוצות הפלייאוף העליון ולא משנה מי אלו הקבוצות, פרט למכבי תל אביב כמובן, כל כך שולי, כמו גם פער נקודות בין כולם, כך שכל אחת מהמדורגות 2 עד 6 מועמדות לזכות בכרטיס אירופי לעונה הבאה. אחד הדברים הטובים שקורים לבאר שבע בחודש האחרון הוא יכולתו של חנן ממן – לאו דווקא מפני שכבש שערים או סיפק בישולים, אלא כי ממן נראה כמי שמנסה לקחת מנהיגות על המגרש גם ברגעים פחות טובים. הוא מבקש את הכדור, לא פוחד ממנו ולא פוחד לעשות מהלכים לטובת הקבוצה. כל אלה תכונות שראינו מממן כשהיה "שחקן העונה" שעברה, וזו בשורה מצויינת לשאר שחקני הקבוצה משום שמנהיגות הייתה מצרך נדיר ברוב שלבי העונה הנוכחית בקרב השחקנים.

בצד היותר בעייתי, בינואר היו משוכנעים בבאר שבע שהשילוב בין אוגו לטאפוקו וסאבו אמור להוות משולש חזק, אגרסיבי ויציב. בפועל, טאפוקו הפך להיות שחקן ספסל והוא כלל לא משולב עם אוגו בהרכב. הדיווחים מספרים שלא נוצרה כימיה טובה בין השניים על המגרש, כפי שכולם קיוו, ייתכן כי בשל העובדה שטאפוקו הוגדר כמחליפו של אוגו אז הכימיה האישית בניהם לא פרצה גבולות והשפיעה גם על שיתוף הפעולה על הדשא. אם אכן אוגו יעזוב בסיום העונה, המבחן הגדול של טאפוקו יגיע בעונה הבאה.

אוגו. עזיבה שלו תאפשר לטאפוקו להשתלב, אבל גם תעמיד אותו במבחן (דני מרון)

בשבועיים האחרונים ראינו פעמיים התבטאויות של שחקנים שאומרים "אל תשכחו אנחנו הפועל באר שבע", דבר שעל פניו נראה כמו אמירה שחצנית ויהירה ועל פי העונה הנוכחית זו אפילו נשמעת אמירה תלושה מהמציאות, אבל ברור שהאמירות הללו מגיעות מעבודה מנטלית עם השחקנים במהלך השבוע ויוצאות כלפי חוץ בראיונות, גם כדי להשפיע על הקהל ואולי בעיקר כדי להשפיע על שחקנים קצת פחות חזקים מנטלית בתוך המועדון. בשבוע הבא באר שבע חוזרת לטרנר, שם אנחנו צריכים לראות באר שבע קצת יותר איכותית, מכיוון שהמפגש מול הפועל חיפה – ולא משנה מה תהיה התוצאה בדרבי החיפאי הערב – תכריע את זהות הקבוצות בפליאוף העליון.

אז נכון שהמחשבה כרגע היא רק להבטיח את המקום בפלייאוף העליון, אבל היא צריכה להיות קצת יותר ארוכת טווח, כי עם תחילת הפלייאוף העליון באר שבע תפגוש יריבות איכותיות יותר והקושי לצבור נקודות יהיה גדול יותר. ב"ש צריכה לנצל את שני המחזורים הקרובים כדי להשיג שש נקודות ולהתחיל את הפלייאוף בנקודת זינוק נוחה יותר למאבק על הכרטיסים האירופים.