אין קסמים בכדורגל: השיעור של מכבי נתניה לבית"ר ירושלים

מחזור אחד לפני סיום העונה הסדירה, בית"ר ירושלים התארחה אמש אצל הקבוצה החמה בליגה, מכבי נתניה, למשחק בו ההזדמנות האחרונה להשיג את הכרטיס לפלייאוף העליון. בעונה שעברה מכבי נתניה ובית"ר ירושלים היו בצמרת הטבלה ובסיומה התפרקו מנכסיהן העיקריים, כל אחת מסיבותיה שלה ושתיהן פתחו את העונה הנוכחית בצורה רעה מאוד, כשהשיגו ארבע נקודות מ-18 אפשריות. מאז, כל קבוצה הלכה לדרכה ולמחזור ה-25 הן הגיעו במומנטום שונה לחלוטין.

מכבי נתניה, שפתחה את המחזור במקום השני, הגיעה להתמודדות אחרי העפלה לחצי גמר הגביע בתום משחק לא פשוט מול מכבי פתח תקווה. דראפיץ' וברדה בנו סגל רחב ומגוון, מה שאפשר להם לתת מנוחה לשני שחקני מפתח בדמותם של ברנקו ורגוץ' וניקו אולסק, הרכש מינואר, יחמיר היקה האלבני פתח בכנף שמאל ודולב אזולאי הצעיר קיבל צ'אנס במרכז ההגנה. נתניה פתחה ב-2:4:4 קווים, כשהיא לוחצת על כל המגרש ומי שמוביל את הלחץ שלה הם שלושת האסים בקישור – עלי מוחמד, סתיו פיניש וגבי קניקובסקי.

מנגד, הירושלים ביצעו שלושה שינויים בהרכב, כשטל בן חיים חזר למרכז ההגנה, מיקי סירושטיין החליף את יוסי בניון בקישור ואנתוני וארן הועדף על פני מיחאי וודוץ. בית"ר פתחה את המשחק נהדר, כשקינדה והקפטן עידן ורד בולטים מעל כולם. היא לא התרגשה מהלחץ הגבוה של נתניה וכבר אחרי תשע דקות, התקפה חכמה שהחלה בכדור של איתמר ניצן לסירושטיין. הקשר משך אליו את מוחמד וחשף את השטח במרכז, בינתיים תנועות יפות של קינדה לאגף ו-ורד למרכז הוציאו את פיניש ובורנשטיין מהעמדות שלהם. ההתקפה הסתיימה בשער נהדר של ורד מבישול מתוזמן היטב של קינדה.

אלא שבמקום לנצל את השער כדי לקבל ביטחון ולהשתלט על המשחק, בית"ר החלה לאבד כדורים בשליש המרכזי, איבודים שאותם נתניה מיד תרגמה להתקפות מעבר. בדקה ה-17 איבוד של פרדי פלומיין הסתיים בהחמצה של בצ'יראי, ודקה לאחר מכן, איבוד נוסף של שיימן לא נגמר בסלחנות והסתיים בשער יפה של פיניש. השער נתן את האות להשתלטות מוחלטת של נתניה על מרכז השדה, כשאיינבינדר וסירושטיין לא הצליחו להסתדר עם הכניסות של היקה וקניקובסקי הזריזים בין הקווים, ולא מצאה את הדרך חזרה. נתניה עלתה ל-1:2 אחרי הכשלה של ניצן על מלדה ברחבה, ובצ'יראי בקור רוח כבש מהנקודה הלבנה, משחק שביעי ברציפות.

קינדה התרוצץ, איינבינדר וסירושטיין קרסו מול הכניסות מקו שני (אריאל שלום)

קלינגר ראה ששיימן חסר ביטחון והכניס את בריהון במקומו, חילוף שגרר שינוי תפקוד של ארבעה שחקנים. בית"ר פתחה טוב את המחצית, אבל לא הצליחה לסכן באופן ממשי את דני עמוס. קלינגר ניסה "לבלגן את המשחק" והכניס את בניון במקום וארן, מה שהזיז את פלומיין לעמדת החלוץ. הבלאגן עזר בדקות הראשונות ובניון החמיץ ממצב קורץ, אבל נתניה הכניסה את אביב אברהם שהוסיף חוכמה ותנועות עומק באגף ימין, חזרה להניע את הכדור בצורה מתואמת וניצלה את הפערים שנוצרו בין החוליות של בית"ר כדי לגמור את המשחק.

משה חוגג למד אתמול שאין קסמים בכדורגל. העונה הנפלאה של הקבוצה מעיר היהלומים, היא תוצאה ישירה של תהליך מחושב ואחראי מצד הבעלים אייל סגל. לאחר עזיבת סבע וערן לוי, רבים חשבו שזאת תהיה עונת הנפילה של נתניה, אך השלם גדול מסך חלקיו. בזכות הגרעין החזק שבנו דראפיץ' וברדה, המשלב זרים איכותיים, ישראלים מנוסים וצעירים מוכשרים, נתניה הפכה מקבוצה נחמדה לקבוצת צמרת, שבה כל שחקן יכול להכריע משחק בערב נתון.

בנוסף לכדורגל התקפי ומודרני, אנרגיות טובות בחדר ההלבשה, והחיבור המיוחד שנרקם על המגרש, ומחוצה לו עם הקהל שחוזר בהמוניו, העתיד נראה צהוב מתמיד. רק סמלי שצמד המאמנים, שעשו עונה אדירה בבית"ר לפני שלוש שנים ולא המשיכו בגלל החלטה אומללה של הבעלים דאז, אלי טביב, הם אלה שחתומים על המשחק ששלח את בית"ר לפלייאוף התחתון.

כדורגל מודרני ויפה גם לאחר מהפכה. המחמאות לדראפיץ' וברדה (אריאל שלום)

לעומתה, בית"ר תסיים את העונה בעוד שמונה משחקים, ובצדק. בניגוד לנתניה, שהכילה את פתיחת העונה הקשה ונתנה למאמנים את הקרדיט והכלים להחזיר את הקבוצה למסלול, בית"ר הייתה חסרת מנוחה מהרגע הראשון. מהרכישות הנוצצות, הלחוצות והלא מתאימות בספטמבר, דרך פיטורי המאמן, עד לציפיות המוגזמות מהמאמן החדש ולבסוף חלון ינואר הלא ברור, שהביא איתו רק שחקן אחד משמעותי לעתיד (קינדה) ועוד כמה הימורים חסרי סיכוי שנוכחותם תישכח מהר מאוד בבית וגן.

בראייה ארוכת טווח, עונה אחת בפלייאוף התחתון אינה אסון גדול, אלא אם בבית"ר יחליטו להפוך אותה לאסון. החוכמה היא לצמוח מהעונה הזו, להבין מי מהשחקנים בסגל יכול להיות גורם משמעותי בעתיד ולהתחיל לבנות קבוצה שתחזיר את בית"ר למקומה הטבעי בצמרת כבר בעונה הבאה. אם בית"ר תנהג כך, היא תהפוך את הלימונים ללימונדה. אם לא, העתיד בהחלט מעורר דאגות.

קלינגר. פלייאוף תחתון הוא לא בהכרח אסון למועדון (אריאל שלום)