חיה בסרט: בית"ר ירושלים האמינה בתסריט בלתי אפשרי, ונענשה

מבין שלל האפשרויות שעלו לקראת מחזור הסיום הדרמטי לליגה הסדירה, הדבר האחרון שבא בחשבון היה שלא תהיה בכלל דרמה. מי היה מהמר על הפועל חדרה שהפסידה ארבעה משחקי ליגה ברציפות, מול מכבי נתניה עם כמעט סיבוב שלם בלי הפסד ומקום שני בליגה?

אבל חדרה טרפה את הקלפים מהר, והיא עשתה את זה באופן מפתיע, בדרך שהביאה אותה למצב שכל מה שקרה במחזור הזה עדיין היה תלוי בה: היא שיחקה כדורגל. ולא סתם היא שיחקה כדורגל, היא עשתה את זה בנשק שבו הגיעה מכבי נתניה למקום השני: לחץ בשליש האחרון, ועבודה דרך שחקני הכנף עם הצטרפות של שחקני גל שני.

מודה, לא האמנתי שחדרה תצליח עם שלל המאורעות שפקדו אותה (בעיית רשם העמותות ומכירת כוכבי הקבוצה הזרים), להשתחל לפלייאוף העליון. אבל המילה "להשתחל" העליבה את חדרה כאן. חדרה הייתה קבוצת פלייאוף עליון מהרגע הראשון של העונה ולא ירדה כל העונה מתחת לקו. נכון, בסוף היא סיפקה כמה דקות של דרמה, אבל כשמגיע, אז מגיע. לאף אחת אחרת לא הגיע לעלות פלייאוף העליון, לחדרה כן.

רק לחדרה הגיע לעלות לפלייאוף העליון (אודי צטיאט)

הדבר שהכי הצחיק אותי ערב המחזור היה סרט הדרמה שנבנה בטדי לקראת המפגש מול הפועל ת"א. בבית"ר ירושלים בנו תסריט שבו הם עולים לפליאוף העליון. לא רק מוחקים שלוש נקודות הפרש מהפועל חדרה, אלא גם חולפים בדרך על הפועל חיפה והפועל קריית שמונה. וכשחיים בסרט, גם מתחילים להאמין לעלילה. קבוצה שהייתה חלק מהעונה במקום האחרון, שהחליפה בעלים, סגל, ומאמן, וצברה בסך הכל שבעה ניצחונות בליגה הסדירה, רשמה את עצמה בתור לקצפת. מילא העלילה מופרכת, אבל גם המשחק לא היה משכנע.

מרוב שבית"ר האמינה לתסריט, היא נכנסה ללחץ. במקום לשחק בכיף כדי לנצח את היריבה המושבעת ומי יודע, אולי יתחברו פיסות העלילה להפי הנד, היא שיחקה כמו שתמיד קורה לה ברגע האמת: בלחץ.

אבל לפחות היה טוויסט קומי: בית"ר הצליחה להפסיד לקבוצה שעד אתמול לא ניצחה העונה בחוץ, ולא ניצחה בטדי מאז שערן זהבי נתן לה שם דאבל.

בית"ר האמינה לסרט של עצמה (דני מרון)

אם מכבי חיפה תסיים את העונה במקום השני, תמיד תעלה עונת עטר-בנאדו לפני שש שנים כהשוואה. אז התחילה חיפה את העונה במקום האחרון, ואחרי חילופי המאמנים עשתה ריצה מדהימה שהביאה לה את המקום השני מבלי שבאמת דגדגה את האליפות של מכבי ת"א.

רק שבניגוד לעונה ההיא, הריצה המרשימה של מכבי חיפה תחת מרקו בלבות מריחה כמו ניצוץ. חיפה הוכיחה אתמול כי הרעב לאירופה גדול מהרעב להיות סתם בין הגדולות. נכון, היא שיחקה אולי את המשחק הפחות טוב בעידן בלבול (אולי להוציא את ההדחה מהגביע מול סכנין), אבל להשיג יתרון מוקדם, לאבד אותו לפני המחצית ולעשות מהפך במגרש חוץ מהקשים בליגה, כדי לנצח קבוצה שבאמת הייתה צריכה לנצח. יש בכך משהו מרשים, אפילו יותר מהיכולת של קריית שמונה לבעוט בדלי ריק. 

המפסידה הגדולה של אתמול היא הפועל חיפה. היא גם הובילה את המשחק הכי חשוב שלה העונה – והכי נוח מבין כל היריבות שלה אתמול – גם קיבלה שער שיוויון דרמטי של נתניה מול הפועל חדרה – ועדיין הצליחה לא לנצח ולפספס פלייאוף עליון שיכול היה להיות מעניין יותר מזה שבו תשחק חדרה. 

אבל האמת היא שלא מגיע להפועל חיפה. לא מגיע לה כי היא לא ניצחה את שבעת המשחקים האחרונים שלה וצברה 4 נקודות מתוך 21 אפשרויות. לא מגיע לה כי היא לא תחרותית, לא בשוק ההעברות ולא במגרש. הפועל חיפה בעידן יואב כץ היא אפיזודה. העונה שעברה הייתה יוצאת מן הכלל שלא מעידה כלל על הכלל. הפועל חיפה היא קבוצת פלייאוף תחתון, לא מעבר לכך.

לא הגיע להפועל חיפה. (BolaStudio)