רגע לפני חצות: הסינדרלה מחדרה עומדת בפני צומת דרכים

שמונה מחזורים קסומים בפתיחת העונה הפכו את הפועל חדרה לסינדרלה, מאמי לאומית, 'לסטר הישראלית'. רק שאחרי 19 מ-24, חדרה עשתה 14 מ-60. כלומר 23 אחוזי הצלחה. בפרק הזמן הארוך הזה של 20 מחזורים, כל קבוצות הליגה – גם אשדוד וסכנין (16 כל אחת) – צברו יותר נקודות. איכשהו, חדרה הצליחה להשתחל עם 33 נקודות לפלייאוף העליון. בפורמט הנוכחי של הליגה, מספר הנקודות הנמוך ביותר שהספיק לכניסה לטופ 6 עמד על 36 (רעננה ב-2015/16). חדרה שברה שיא שלילי.

חדרה הייתה השנה תחנת רכבת של שחקנים. 32 כאלה שותפו במשחקי הליגה בלבד. ארבעה נוספים שהוחתמו בקיץ שוחררו לפני תחילת העונה. מספרים כאלה מאפיינים קבוצות תחתית ולא מלמדים על התנהלות בריאה, אבל חדרה חמקה מביקורות. חדרה היא סיפור יוצא דופן של הצלחה כנגד כל הסיכויים. האמנם? מצד אחד, יש קבלות – פלייאוף עליון וחצי גמר גביע. מצד שני, הגיע הזמן לפוצץ את הבועה. חדרה אולי סינדרלה, אבל סינדרלה עם חתיכת מערך יח"צ מרשים מאחוריה.

סינדרלה מיוחצנת (אודי צטיאט)

גם רמת השרון ורעננה עשו פלייאוף עליון בשנים האחרונות. מה מבדיל את חדרה מהן? גב תקשורתי. חדרה נהנית מרוח גבית, מאהבת הקהל לאנדרדוג ורצוי כמה שיותר פריפריאלי. הסיפורים הזויים על עזים ומכשפים יוצאים מהמועדון בתזמון מושלם ועוזרים לשחק על הרגש. משהו סטייל בית שאן של פעם, לפני השרוכים. האוהד האובייקטיבי אומר לעצמו: 'תראו את אלה, מה יש להם ואיך הם מצליחים'.

חוץ מזה, לחדרה יש פרזנטור מושלם בדמות ניסו אביטן. מאמן מצליח ואיכותי, אבל לא פחות חשוב – הוא רהוט, מעורר אמפתיה ומתראיין בצורה מושלמת. ואם לרגע אתם מזלזלים בחשיבות הפן הזה, נסו רגע לחשוב מה משפיע על דעת הקהל במערכת הבחירות הנוכחית. נתניהו וגנץ נשפטים גם על פי ההופעות שלהם מול המצלמות.

אין כאן סתירה. אביטן הוא מאמן מצוין שמוציא את המקסימום מסגל בינוני ומטה. המערכת שלו ידעה לזהות זרים שעשו את ההבדל וגם המכירה של טאפוקו ופלומיין באמצע העונה מובנת עבור מועדון בסדר גודל של חדרה. אבל הבעיה היא שחדרה שיחקה יותר מדי על קלף השכונתית המסכנה שמקבצת נדבות. אין לה כמעט נכסים ישראלים משמעותיים שלה. היא לא מגדלת אלא רק שואלת, היא חיה על חסדים של הגדולות, על דעת קהל חיובית ונהנית מהכתפיים הרחבות של אביטן שמחזיק את העסק על הגב.

ניסו אביטן, הפרזנטור המושלם (דני מרון)

מה יישאר אם אביטן יעזוב? לא הרבה. חדרה תהיה תלויה שוב ושוב במציאת מציאות ותהיה שוב ושוב מועמדת לירידה. חדרה דומה יותר להבלחה החד פעמית של רמה"ש מאשר להצלחה המתמשכת של רעננה. הקבוצה של אשר אלון מצליחה עונה אחרי עונה להימנע ממאבקי תחתית תוך שהיא מגדלת שחקנים, משביחה, מוכרת ועל אף העובדה שאין לה בית או קהל. אז למה חדרה נתפסת כמאמי ורעננה כקבוצה שלא מעניינת אף אחד ולא תחסר כשתרד? למה רעננה לא מקבלת קרדיט על ניהול כלכלי ומקצועי נפלא? כי לרעננה אין תקשורת ואין (אחרי העזיבה של סילבס) פרזנטור. לפרטים: בני גנץ.