ניר קלינגר היה הראשון לדבר. על החזרה לקווים: "כפי שאמרתי, קודם כל אני מרגיש מצוין, היה כיף לחזור ולנצח. אולי לא הייתי במשך שלושה שבועות פיזית במועדון אבל הייתי עם השחקנים בקשר רציף וכמובן עם הצוות ועם ניסן יחזקאל. עשינו כל מה שצריך לעשות כדי שהקבוצה תתנהל רגיל, אני שמח שהצלחנו וזה מה שקרה והתוצאות היו טובות. אנחנו ממשיכים קדימה".
על המשחק הקרוב מעבר למשחק פרידה מיוסי: "משחק שהוא משחק חשוב לליגה, משחק שיש בו מתמודדת על הירידה כמו מ.ס אשדוד ואנחנו נצטרך להיות ספורטאים ולשחק כדי לנצח".
עבודה בצל סימן שאלה לגבי העתיד: "אני כבר זקנתי וראיתי הכל ושום דבר לא מרגש אותי ולא מסעיר אותי, אני יודע להסתגל למצבים. אני מנהל את הקבוצה בצורה עניינית. יוסי יודע והוא נמצא כל יום באימון. שום דבר לא משפיע עליי. אני מקצוען, זו העבודה שלי ואני חושב שככה זה צריך להיות ולא צריך לעשות דרמה מכל דבר, התרגשויות וכן הלאה. צריך להיות ממוקדים. מי שצריך לשחק – ישחק, ומי שצריך לאמן – יאמן".
ניר קלינגר. הבטיח ספורטיביות (דני מרון)
על המשחק הרגשי נגד אשדוד אותה אימן: "ברור שזה עבר בראש, עבדתי שניים באשדוד, הרבה מהשחקנים הצעירים שגם בבית"ר היום וגם במקומות אחרים, שיחקו תחתיי והתחילו את הקריירה אצלי. הייתי במועדון תקופה לא מבוטלת, ומצד שני ככה זה בחיים, אנחנו בגלגל כמאמנים עוברים ממקום למקום ויש לעתים אי נעימויות ספורטיביות. כולנו חונכנו כספורטאים לנצח, לא צריך לדבר על זה בכלל לדעתי. לא הייתי מרחיב בנושא".
על כך שלא הוזכר על ידי משה חוגג בהרמת הכוסית לחג: "אני לא איש שמחפש מלחמות וכבוד, אני חושב שאת הכבוד רכשתי בעבודה קשה ואם חוגג מצא לנכון לא להזכיר אותי אז צריך לשאול אותו. האמת שעד לפני יומיים שלושה לא שמתי לב לזה בכלל, עד שכמה אנשים דיברו על זה. מבחינתי אין שום בעיה, אני חיי עם זה בשלום".
העונה עצמה, מה לא עבד: "כדי לחכות לסוף העונה, כשאדבר בעתיד יהיה לי הרבה מה להגיד. אני חושב שאחד הדברים החשובים שקרו ופחות נותנים להם מקום וזה נדחק הצידה אבל זה היה אקוטי וקריטי – נושא השיפוט בתקופה החשובה של בית"ר ירושלים שבה נגענו בפלייאוף, היינו בסדרה טובה מול מכבי חיפה, הפועל באר שבע ואז נגד מכבי נתניה. היו החלטות שיפוט שפגעו בנו מאוד. בסיום המשחק עם הפועל ת"א בטדי, כשלא העפלנו לפלייאוף העליון, הסטנדרטים שלי, אמרתי בצורה גלויה: לא עמדתי בציפיות של עצמי קודם כל אבל זה לא אומר שהורדתי את הראש או משהו כזה. קריירה של מאמנים היא כזו – יש הצלחות וכשלונות, ככה זה בכל העולם. הגעתי בנובמבר וזה לא מספיק זמן כדי להטביע את חותמי. אלה בסה"כ ארבעה-חמישה חודשים".
ניר קלינגר בפעולה. "יהיה לי הרבה מה להגיד" (דני מרון)
מה דעתך על הכתבה?