אפשר היה לעשות יותר: על משחק הפרישה של יוסי בניון

1. פפה ריינה; ג'יימי קראגר, ג'ון טרי, אשלי קול; פרנק למפארד, צ'אבי אלונסו, סטיבן ג'רארד, חואן מאטה; קרלוס טבס, רובין ואן פרסי ופרננדו טורס. אלה 11 השמות שבחר לפני כמה שנים יוסי בניון כ-11 הכי טובים ששיחקו איתו. הוא לא נזקק אפילו למנות ישראלי אחד. ולא רק בגלל פוליטיקה, לא חייבים. השמות האלה יוצרים וואחד הרכב.

אתמול נפרדו ממנו ברק יצחקי, יואב זיו, אריק בנאדו אלון חרזי, פיני בלילי ואפילו שוקי נגר, חבר לנשק. אף אחד מה-11 שמנה בניון לא הגיע, סביר שגם לא הוזמן. יכול להיות שיוזמן עוד שבועיים, או שלא. גם המגרש לא היה מלא, יותר מדי לא מלא. היו בעבר משחקים נגד אשדוד שלבית"ר היה בהם יותר קהל, אבל אז לא פרש בניון. הפעם כן.

צריך להיות זהירים כשבית"ר ירושלים עושה טקס פרישה למי שיכול להיחשב כגדול כדורגלני ישראל, כי בית"ר לא הייתה במשך שנים מופת ארגוני, וכל דבר שהיא כן עושה, צריך לדעת להעריך, ולו בזכות החינניות, גם אם הילד החצוף שחדר לדשא בסיום היה חייב לחרוץ לשון בסלפי. ובאותה נשימה צריך לומר: אפשר היה יותר.

אפשר היה לעשות יותר (דני מרון)

זו הייתה צריכה להיות קואופרציה בין כל מי שזכה לשתף פעולה עם בניון בקריירה הארוכה שלו, ולא רק מקבוצה שאליה הגיע, עזב אחרי שנה, וחזר אחרי חצי שנה כי היחסים עם המאמן עלו על שרטון. בניון היה צריך לקבל יותר. בטח אחרי קריירה כזו.

2. אחרי 91 הדקות האחרונות שלו בקריירה, אפשר לומר שני דברים: א. כמו אלי אוחנה, כמו אייל ברקוביץ', וכמו עודד מכנס – מגדולי השחקנים שהיו פה – הוא לא עשה קריירה מבעיטת פנדלים. ב. הוא עדיין השחקן הכי מבריק, הכי חכם והכי מחויב על המגרש, והיום, בגיל 39, אפשר לומר: היה יכול בשקט להמשיך עוד כמה שנים. "הקרבתי שנה", רמז על כך השבוע. די לראות את המסירה, אחרי ההשתחררות, למאור בוזגלו בדרך לגול המצמק, או את ההקפצה מעל המגן, או את ההגשה לבריהון, ולהסתכל בלוח השנה. שחקנים בני 29 לא עושים את זה, קל וחומר 39. מבאס אותי, כאוהד כדורגל, שהכדורגל הישראלי לא שואל אותך עד מתי, אלא קובע בשבילך. יכול להיות שבניון היה מפספס את התפקיד הבא שלו בכדורגל, ויכול להיות שהיה מרוויח עוד כמה רגעי תהילה.

3. הבעיה של המשחק אמש בטדי היא שהוא לא היה משחק ראווה, אלא משחק קריטי למ.ס אשדוד, אבל בית"ר והמאמן שלה התנהגו כאילו זה משחק ראווה. יש לבית"ר כישרון מיוחד לנסות ולהפריע בביתה ליריבה שצריכה נקודות, ולא להצליח באף משימה: לא כשמכבי חיפה זכתה באליפות ב-2001, לא כשמכבי פ"ת זכתה בכרטיס לאירופה ב-2004 ולא כשערן זהבי תקע אותה בזמן פציעות ב-2010.

גם אתמול זה קרה לה, תוך כדי תרומת שער הזוי במיוחד כמו זה שספג איתמר ניצן מדן איינבינדר תוך כדי פספוס הכדור של טל כחילה. אם יש לבניון משימה בתפקיד הבא שלו: להפוך את בית"ר לקבוצה שהיא לא שטיח במשחקים שקובעים ליריבות.

שחקנים בני 29 לא עושים את זה, קל וחומר 39. יוסי בניון (דני מרון)

זה קרה לה אגב בשבוע בו צוין יום השנה למשחק השרוכים. הפועל ת"א, זו שסבלה מכך שבית שאן הייתה שטיח ב-1998, זו שסירבה להיות שטיח בימק"א ב-1984, מחצה אתמול את בני סכנין והורידה אותה ליגה, כשמי שכבש צמד ובישל את השלישי היה רמזי ספורי, שחקן ערבי שלא רק שהוריד את נציגת המגזר במו רגליו, גם לא היסס לחגוג מול קבוצה בה שיחק בעבר הקרוב. הנה עוד משהו שהוא תדמיתי.

4. כל חובבי הקטנת הליגות חוככים ידיים בהנאה. על כרטיס הירידה השני לליגה הלאומית נאבקות אשדוד, קריית שמונה ומכבי פ"ת, שיחד לא ממלאים יציע, ושני הכרטיסים לליגת העל נמצאים כרגע בידיים של נס ציונה ונצרת עילית, שגם הן לא ממש ממוכרות המנויים הגדולות בהיסטוריה.

תהיו רגועים, יש קבוצות בלי קהל שגם בליגה בת שש קבוצות ימצאו את מקומן, בזכות מה שהן יודעות לעשות בלי תמיכה קהילתית – ויש קבוצות בעלות קהל גדול שגם בעונה הבאה יתקשו לעבור בבקרת התקציבים.

לא היסס לחגוג. רמזי ספורי (אודי ציטיאט)