אפקט הפחד: מכבי חיפה לא צריכה להיראות כך במשחק הכי חשוב שלה

השער של ג'ורג' מנדז'ק הציל אמש את מכבי חיפה ממוות ידוע מראש. קבוצה שנמצאת שני מחזורים לסיום העונה במקום השני ואוהדיה חוששים לאבד את הכרטיס שלה לאירופה, היא קבוצה תבוסתנית. קבוצה שאיבדה את רוח המועדון. הפועל פ"ת זכתה בין 1954 ל-1968 בשש אליפויות, אבל בעיקר לא ירדה בשנים האלה מתחת למקום השלישי. עברו שמונה שנים והיא ירדה ליגה. מכבי חיפה לא לקחה אליפות שמונה שנים, אבל הרעד הזה ממכבי ת"א, עם שוער מחליף, זה כמו ירידת ליגה. רק לצורך תזכורת: מדובר במועדון שעומד מאחורי התבוסה הגבוהה בתולדות מכבי ת"א, 0:10! תוך שמונה שנים ללא אליפות מכבי חיפה משקשקת ממשחק בית מול מכבי ת"א ואוהדיה לא ממלאים את היציעים כדי להשיג בכוח כרטיס לאירופה.

התוצאה אתמול משקרת. למען האמת, אלמלא דניאל טננבאום, חיפה עוד הייתה מנצלת את הדקות האחרונות כדי לנצח. מכבי ת"א שיחקה בלי כדורגלן העונה, דור מיכה, עם זר אחד בהרכב, ועדיין הייתה בכמה דרגות טובה מבעלת הבית, שכאמור היה זה משחק העונה שלה. בקיצור, מכבי חיפה – שלא הייתה קרובה לאליפות כבר שמונה שנים וכמעט שלא הגיעה לאירופה (וגם כשהגיעה הודחה בבושת פנים) – מפקפקת ביכולתה לעשות זאת, אף ששיחקה מול קבוצה שחגיגות האליפות שלה בעיצומן. מביך.

קבוצה עם תקציב כזה, שהשקיעה להביא שחקנים באמצע העונה, עם זרים כמו מנדז'ק, רוקאביציה ופריי, לא ממהרת להחליף בלם עם קרע בשריר – ואגב כך לחטוף דרכו שער – כי הפיאסקו המתמשך שהיא גוררת איתה משבש אותה בקטע יומיומי.

שחקני מכבי חיפה בסיום המשחק. פיאסקו מתמשך (מאור אלקסלסי)

מי מפחד מאירופה
ב-1999 ניצל יו"ר מכבי ת"א, לוני הרציקוביץ', את מסיבת העיתונאים לכבוד קבלת האזרחות הארעית של שורה אובארוב כדי לקדם משחק על כרטיס לאירופה בין מכבי ת"א לבית"ר ירושלים. אוהדי בית"ר לא שיתפו עם זה פעולה, ולא הגיעו למשחק. אחד מהם אמר: "אירופה זה בשביל השחקנים ובשבילכם העיתונאים, לנו אין כסף לכרטיס טיסה".

עברו 20 שנה ונדמה כי היוצרות התהפכו. מאז עשתה הפועל ת"א מסע קסום בגביע אופ"א, מכבי חיפה הגיעה בדרך לא דרך לליגת האלופות ואחריה עוד ארבע קבוצות, בני יהודה ניצחה בסנט פטרסבורג ואפילו מכבי פ"ת יצרה לעצמה רגעי תהילה. כל מאמן כדורגל מתחיל יודע שלהתחיל עונה ב-11 ביולי זו פצצה מתקתקת, שתגבה מקבוצתו את העונה הבאה ואולי גם את משרתו. אף אחד לא רוצה באמת להגיע לאירופה ולעוף – בגלל ניקוד נמוך – במשחק במקדוניה חודש לפני פתיחת העונה, אבל זה בלתי אפשרי בימים האלה: האוהדים לא נותנים לאירופה לחמוק בין האצבעות.

עידן הרשתות החברתיות יצר מצב שבעידן שבו שחקן משחק בשבע קבוצות בממוצע ומרים ידיו בהתנצלות חמש פעמים בעונה בממוצע, מחנות האוהדים מחדדים את הלהבים ויוצרים להבות. בעידן הנוכחי העלבון מכתיב את הדרך המקצועית והקהל קובע את הנרטיב.

אבוקסיס. ווינר חסר עכבות (איראל שלום)

אבוקסיס שוחה נגד הזרם
יסלח לי ולדימיר איביץ', שלקח אליפות מגובה במיץ' גולדהאר, אבל מאמן העונה הוא יוסי אבוקסיס, שלא רק שניצח אותו פעמיים העונה – שזה בדיוק מספר הפעמים שאיביץ' הפסיד העונה בישראל – אלא גם לקח גביע, ושלח את מכבי נתניה אתמול למקום הרביעי. מקום שממנו לא מגיעים לאירופה, במשחק שלא שינה לבני יהודה דבר. גם הכתומים יתחילו את העונה האירופית שלהם בעיצומו של גביע הטוטו, והם עדיין על האדים של השיפודים מחגיגות הגביע. אבוקסיס הוא לא רק ספורטאי שלא מוותר על אף משחק, אלא ווינר חסר עכבות. איש שצועד בניגוד לכיוון שבו צועד הכדורגל הישראלי.

ונתניה? ניצחון על מכבי חיפה במחזור האחרון יגשים את הפחד הירוק שמוזכר באייטם הראשון, אבל גם יפצה אותה על עונה מצוינת שקורסת לה ברגעי האמת. מאוד מקווה בשבילה שמדובר רק בחסרונם של עלי מוחמד וגיא מלמד, ולא בחסרונו של תעצומות נפש שקבוצות גדולות חיות מהן.

שורת מחץ
בסוף שחקן בית מציל להפועל באר שבע את העונה. כמה שזה אירוני.