גל אלברמן (36) היה כדורגלן מעט לא שגרתי. וכך גם אירוע הפרידה שלו. קשרה של מכבי חיפה נמנע מראיונות כמעט לאורך כל הקריירה, אך באירוע הפרישה הזמין את העיתונאים ל"מפגש לא שגרתי ומרגש" ושיחה על כדורגל. המפגש נערך בתל אביב ברחוב הרצל, בהשתתפותם של עיתונאים רבים וכן דובר הקבוצה דודו בזק וסוכנו של השחקן, אבי נמני. אלברמן הפתיע את הנוכחים והודיע שהשיק ספר מיוחד על כדורגל, אותו התחיל לכתוב בשנתיים האחרונות. הוא אפילו הזיל דמעות.
השחקן נראה נרגש מאוד במהלך מסיבת העיתונאים. אלברמן אמר: "אני כלל לא בטוח שאצליח להגיע לסוף הדברים. אני רוצה להודות לאשתי על שנים של אהבה ופרגון ללא תנאים. מהיום בו פגשתי בך, הקריירה שלי הרקיעה שחקים. אני מודה לאלוהים שהפגיש בינינו. אמילי, בתי, היא התואר של חיי. אני מודה להוריי על 30 שנה של ליווי צמוד ועזרה לילד בן שש להגשים את החלומות".
"תודה לכל אוהדי הכדורגל. קשה להאמין עד כמה מהר עברו 30 שנים. אני מביט בגאווה על מה שעברתי. בשיאים נישאתי על גבי מעריצים. בשפל – ישבתי עם האוהדים. כשהחמיאו לי הסמקתי – כשביקרו אותי – הפנמתי. הגשמתי חלום ילדות וחייתי בתוכו בתוך 30 שנים. קשה לסכם דרך כה רבה במספר משפטים. בעקבות זאת כתבתי בכתב ידי במשך יותר משנתיים – 12,500 אלף מילים שיתארו את המסע שלי ככדורגלן וכאדם".
אלברמן מתקבל בתשואות (אריאל שלום)
הקשר כתב ספר על הקריירה המיוחדת שלו, ספר "שש" והוסיף שהספר יופץ בחנויות הספרים בקרוב. "אשתי ביקשה שאפרוש עם ספר, זה היה ספונטני, התחלתי לכתוב בלי מטרה ובלי תאריך. אני אוהב להגשים חלומות לאשתי. כתבתי במשך שנה וחצי ושמרתי את זה עמוק-עמוק במגירה ולפני מספר חודשים אזרתי אומץ ושלחתי את הטקסטים לאורן יוספוביץ'. הוא היה המנוע. היו לי חששות כבדים, חשבתי לחזור בי, אבל הוא היה שם תמיד".
"הפכנו אני ואתה לאחד, מגיל חמש, כדור האדידס בגיל חמש. לביה"ס הייתה מתלווה אליי קשור בשקית. בשיעורים היית ממתין לי מתחת לכיסא. בהפסקות חיפשנו קרקע כדי לרקוד. בלילות ישבנו מחובקים. רקדנו בכל אצטדיון במדינה, וגם באירופה. תמיד היינו שם, אתה ואני. וכשהסתיים לו ריקוד אחר – מייד התחיל הריקוד הבא. נתתי את כל כולי כדי להיות שותף לריקוד המושלם. הוא לא היה מבריק, אבל תמיד היו לו ערכים".
על רגעי השיא: "קשה מאוד להצביע על רגע אחד אבל היו המון רגעים של אושר. אני לא אוהב לדרג ספורטאים. שיחקתי עם שחקנים מהגדולים שהיו לנו. נהניתי להיות חלק מהכדורגל הישראלי. כבר בגיל שש התייחסתי לכדורגל כמקצוע לכל דבר ולכן אני מדבר על 30 שנים". הקשר הוסיף: "אם להיות כנה, השגתי הרבה יותר ממה שציפיתי".
מציג את הספר (אריאל שלום)
על העתיד: "אין לי ספק בכלל שאשאר בענף, הכדורגל הוא חלק ממני, אני רוצה לעבוד ולקדם את הכדורגל הישראלי. אני בתהליכי הרשמה ללימודים בינלאמיים במטרה להוציא תואר בניהול קבוצת כדורגל. דן רומן, חבר שנמצא איתי כאן, חשף אותי לזה".
על מכבי חיפה: "כשלתי יחד עם הקבוצה לספק את התוצאות. השינוי היה מתבקש. לא מתחרט על המעבר, רציתי לאתגר את עצמי. זה היה גדול עליי בנקודת הזמן הזו, התקשיתי להשפיע ולא הובלתי את המועדון להצלחות אבל אני ממש לא מתחרט. הרגשתי כאן כך כל כך טוב לאורך כל התקופה. כל קריירה מגיעה לסופה בשלב מסוים, בין אם בגיל 32 או 36.
הקשר החל את דרכו במכבי פתח תקווה, זכה בדאבל עם בית"ר ירושלים, היה העוגן במרכז השדה של מכבי תל אביב בדרך לשלוש אליפויות רצופות (בסה"כ השלים שבע עונות בצהוב ושיחק גם בליגת האלופות) וגם יצא לגיחות בטנריפה הספרדית ובורוסיה מנשנגלאדבך, לצד 36 הופעות בנבחרת ישראל – קריירה שכל אחד יכול רק לחלום עליה.
גל אלברמן ודובר מכבי חיפה, דודו בזק (אריאל שלום)
מה דעתך על הכתבה?