תוצאות
אחרונות
תוצאות אחרונות
לתוצאות נוספות

עליית הנוער: האם הצעירים באמת שווים את הסכומים שמשלמים עליהם?

דוד קלטינס | דני מרון
השוק בישראל מתמלא בשחקנים "בעלי פוטנציאל" שטרם הוכיחו את עצמם, אך זה לא מנע ממועדונים לבזבז עשרות מיליוני שקלים על אוחנה, קלטינס, שועה ואחרים. אלי טביב, רונן קצב, יוסי מזרחי, אלי כהן ומשה דדש מסבירים
קשה למצוא חובבי כדורגל ישראלי שלא הרימו גבה כאשר שמעו כי מחצית מכרטיסו של מיכאל אוחנה נמכר לבית"ר תמורת 8 מיליון שקלים ודוד קלטינס עשה את הדרך ההפוכה תמורת כשישה מיליון שקלים. אוחנה, יש לציין, עבר פציעה קשה, השלים העונה 314 דקות משחק בהם לא ייצר שום שער, וגם בעונה שעברה, ב-980 דקות משחק, כבש פעם אחת ובישל עוד שניים. עונתו המוצלחת הייתה רק לפני שנתיים, אז הצליח לייצר שער כל 186 דקות. לאוחנה, שיהיה בן 24 באוקטובר, יש פחות מ-10 שערי ליגה, ועבור שחקן יוצר זה מעט מאוד ביחס למחיר. זה מעט מאוד בכל קנה מידה.

אבל אוחנה אינו לבד. 60% מכרטיסו של ירדן שועה נמכרו למכבי חיפה בחלון ההעברות בינואר תמורת 1.4 מיליון יורו. על אף ששועה עשה עונה מופלאה לילד שחגג 20 רק בשבוע שעבר - 12 שערים ו-7 בישולים - עדיין מדובר בשחקן שאין לו הופעה בנבחרת ישראל, הבוגרת והצעירה, ושהגיע למכבי חיפה עם 10 שערי ליגה בלבד. כך גם מנור סולומון, שנמכר לשאחטר דונייצק תמורת סכום שיא לשחקן ישראלי באירופה - 6 מיליון יורו. הוא אפילו לא הגיע ל-10 שערי ליגה בטוטאל, גם אחרי חצי עונה בשחטאר.

שועה הגיע ל-10 שערי ליגה לפני גיל 20, אבל ההיסטוריה של הכדורגל הישראלי מלאה בשחקנים שהגיעו ל-10 שערים מוקדם אף יותר, וזה כולל שחקן כמו טוטו תמוז שהגיע ל-10 שערי ליגה עוד לפני יום הולדתו ה-18, ועדיין נמכר בגיל 22 אחרי 50 שערים בחצי מיליון יורו.


מיכאל אוחנה. "הוא יכול להיות שובר שוויון" (דני מרון)

מיכאל אוחנה. "הוא יכול להיות שובר שוויון" (דני מרון)

תופעות מהסוג האלה לא חסרות, גם לא גחמות, בוודאי לאחר שבן רייכרט נרכש על ידי הפועל ת"א תמורת מיליון יורו. רונן קצב, סוכנם של סולומון ושועה, ניסה לעשות לנו סדר בבלגן ולהחזיר את הלסת השמוטה למקומה: "השוק הישראלי מוגבל, אז קונים את השחקנים הבולטים בהרבה כסף. גם בזה צריך לעשות חלוקה. אצל סולומון זה היה יותר אלמנט של פוטנציאל מול רצון של כסף גדול מאבי לוזון. וגם הייתה תחרות. אין הרבה שחקנים שנחשבים לפוטנציאל גדול, וקבוצות נלחמות עליהן ומשלמות הרבה, או שלא רוצות למכור אותם ובעצם מרימות את המחיר".

כן, אבל מדובר בשחקנים שבשפת הרחוב טרם "קרעו זוג נעליים".
"אם אדם מוכן לשלם סכום, בעיניו זה לא מוגזם. גם אי אפשר לבחון את זה עכשיו והכל ספקולטיבי. אם ירדן שועה ישים כל שנה 20, 15 או אפילו 10 שערים, הסכום ייראה נמוך. הפוטנציאל של אוחנה הוא גדול, הוא יכול להיות שובר שוויון, ואז יכול להיות שזה יהיה שווה. מה שחשוב בסוף זה היצע, ביקוש ומה שמשלמים. רק בהמשך התהליך רואים אם השקעה הייתה טובה. אני באמת מאמין באוחנה, הפוטנציאל גדול. ירדן שועה זה פוטנציאל אדיר".

בעולם מדובר בתופעה מוכרת. אם לפני 60 שנה קנתה יובנטוס את ג'ון צ'ארלס, שנחשב לחלוץ הטוב ביותר בבריטניה, היום לפעמים קונים פוטנציאל בסכום שלא נופל בהרבה מן המוכח. וינסיוס ג'וניור, למשל, שנמכר לריאל מדריד ביום הולדתו ה-18 תמורת 45 מיליון יורו, כשהרקורד שלו הוא 10 שערים וארבעה בישולים ב-2,243 דקות בליגה הברזילאית.

ירדן שועה. "אם הוא ישים כל שנה 20 שערים, הסכום ייראה נמוך" (מאור אלקסלסי)
ירדן שועה. "אם הוא ישים כל שנה 20 שערים, הסכום ייראה נמוך" (מאור אלקסלסי)

יוסי מזרחי, שלקח אליפות בבית"ר ירושלים עם פנקס צ'קים פתוח של הבוס דאז ארקדי גאידמק, אפילו לא מתרגש: "זה השוק. זה שזה לא ריאלי, זה לא מעניין, כי אותו דבר קורה בעולם. ברגע שמחירי השוק עולים, גם המחירים בארץ עולים. בסופו של דבר כשבעל בית עושה את העסקאות האלה, הוא מסתכל עוד ארבע חמש שנים קדימה. לפעמים מפסידים, לפעמים גם מרוויחים. משקיעים את הכספים האלה בשחקנים צעירים ולא במוכחים. בדרך כלל משלמים על משהו שיתרום עוד שנה-שנתיים ואולי יימכר. גם בעולם אין יותר מדי כאלה שנותנים מספרים בגיל כזה. הפריצה של שחקני התקפה היא רק בגיל 23-24. להגיד לך שזה לא סיכון? זה סיכון גבוה מאוד, אבל בדרך כלל מי שיש לו כסף לוקח את הסיכונים האלה".

לאלי טביב יש כסף והוא קנה את עומר אצילי ב-700 אלף שקל, לא בשמונה מיליון על חצי כרטיס.
קצב: "משה חוגג קנה פוטנציאל. הוא מאמין בו וזה אחלה. זה מה שחוגג מנסה לשדר עכשיו: אני בונה קבוצה חזקה ותוך כדי אני קונה כמה צעירים כדי להתפתח, עם אפשרות גם למכור אותם".
מזרחי: "הסכומים דמיוניים. לא רק לגבי מיכאל. אלה סכומים שיכולים להחזיק את בני יהודה, ולגדולות זה לא מזיז כנראה".

מה היית אומר ליענקל'ה שחר אילו היית היום במקום מרקו בלבול?
"הייתי אומר מה שאני חושב. אם אתה לוקח את ירדן שועה ומסתכל על הפוטנציאל, יש לו פוטנציאל גדול מאוד, אבל גם בעיות. היום הוא לא שווה את הכסף הזה, אבל אולי בעוד 3 שנים יהיה שווה יותר. אין הרבה כישרונות כאלה. היום, בשביל למצוא כישרונות, משלמים הרבה כסף. פעם היו כאלה במשקל. אני רק רוצה לדמיין מה היה הסכום של אוחנה, נמני, ברקוביץ', רביבו ושאר הטאלנטים האלה בשוק של היום. מצד שני, קשה למצוא בארץ חלוץ שהוא מוסר גדול עם כדורי עומק והבנת משחק יוצאת מן הכלל, יחסית לבחור בגיל 20 כמו שועה".

אייל ברקוביץ'. "רוצה לדמיין מה היה המחיר שלהם היום" (רוני שיצר)
אייל ברקוביץ'. "רוצה לדמיין מה היה המחיר שלהם היום" (רוני שיצר)

אלי כהן (השריף) נודע כמי שהייתה לו טביעת עין לשחקנים עם פוטנציאל שעולים בזול. את יוסי אבוקסיס הוא שלף מצפרירים חולון כדי שיהפוך לשחקן ציר באליפויות של בית"ר ירושלים, ואת איציק קורנפיין משך מבית"ר ת"א, וזה עוד לפני ההחלטה לעשות מיעקובו איגביני שחקן בוגרים ולא שחקן נוער. הוא דווקא מוטרד: "אלי אוחנה ושלום תקוה היו כוכבי על כשיצאו לאירופה. אפשר להשוות אוחנה לאוחנה? שמיים וארץ. הרי מנור סולומון לא קרע זוג נעליים. היום הכסף הגדול של אירופה העלה את הרף, ויורד גם לדרגים הנמוכים".

מה הסיפור?
"פשוט. הכדורגל הישראלי לא מייצר שנים שחקנים. איפה התקופה שבכל דור היתה כמות של שחקנים. פעם כל קבוצה הייתה קבוצה שבנויה מחמישה שחקני נבחרת. יוסי בניון היה האחרון. הוא סגר את הברז הזה. הילדים האלה שאתה מדבר עליהם הם בפוטנציה, אבל מי יידע מי ייצא מהם? כשאני שמרתי אישית את אלי אוחנה, כשהיה בן 17, אתה יודע איזה כוכב הוא היה? השוק צמא לשחקנים. בא בעל בית ורוצה להפוך קבוצה לאטרקטיבית, משקיע 60-80 מיליון, רוצה להביא את השחקנים הכי טובים. יש רעב, אז קבוצות מנצלות את זה. ב"ש אפילו לא השביחה את מיכאל אוחנה, ומכרה אותו בסכום גבוה מאשר קנתה אותו".

אבל חוגג לא לבד, וגם לא בעל הבית הראשון שהשתגע בבית"ר. כשדרור קשטן רצה להביא לבית"ר ירושלים בקיץ 1992 את רונן חרזי, אותו אימן בהפועל ר"ג, גייס משה דדש, אז היו"ר, 205 אלף דולר - סכום עתק באותם ימים - משני חברים קבלנים, בני כהן וששון שם טוב. וגם הוא חושב כמו אלי כהן: "אין כאן עניין של מכירה לאירופה בסכומים גבוהים יותר, כי לא חסר היום שחקנים באירופה. הסיפור פה שאין טאלנטים בארץ. ואז, ברגע שיש כסף ואתה לא צריך להיכנס לבנקים ולהלוות, אתה יכול להרשות לעצמך. אם היה לי מאיפה להביא להם כסף, גם אני הייתי מביא אותם. כדי להביא את אלי אוחנה לא היה לנו כסף, אז התרמתי את יורם גלובוס. בשביל איציק זוהר התרמתי את ראובן גבריאלי. את חרזי הבאתי עם בני וששון. העולם היה אחר. זה לא התקופה שלנו. מה קיבל ממני פישונט, 1,000 דולר נקודה ו-2,000 דולר משכורת? מה היה התקציב של בית"ר, 15 מיליון? אפילו פחות. הידיים צריכים לרעוד כדי לשלם סכומים כאלה, אבל ברגע שיש משאבים, אז איפה כאן בדיוק הבעיה?"

את אלי טביב לא צריך לשאול איך הוא מנתח את התופעה, כי אצלו זה בכלל לא היה קורה. הבעלים הקודם של בית"ר ירושלים היה אתמול מאוד ברור בנושא: "לא הייתי משלם סכום כזה על מיכאל אוחנה, אפילו לא חצי מזה. הרי אם היית מבקש את הסכום הזה מקבוצה בחו"ל, הם לא היו משלמים. אין הצדקה לזה, גם אם כל אחד זכותו לעשות עם הכסף שלו מה שהוא רוצה, ואני מניח שחוגג רוצה לעשות טוב לקבוצה שלו". למה אין הצדקה? "כי מבחינה כלכלית אין פה השקעה. יש שחקנים כמו פרדי פלומיין שקנו אותו ב-600 אלף יורו, ואולי יימכר לחו"ל ביותר. לא תהיתי על קנקנו של לוי גרסיה, אבל גם הוא יכול להימכר אם יגלה אם יכולת טובה. הסכומים ששולמו על אוחנה ומוחמד, אלה סכומים לא הגיוניים".
מעריב
ברשתות החברתיות
כל הזכויות שמורות לצ'רלטון בע"מ