אוהדי קבוצות מכירים את השחקנים שלהם יותר טוב מכל אחד אחר: יותר מהמנהלים, מהמאמנים, מהסוכנים, מהפרשנים, מההורים, יותר טוב מכפי שהשחקנים מכירים את עצמם. שחקנים יכולים לספר לעצמם סיפורים – לאוהדים לא, אוהדים רואים הכל. בינם לבין עצמם האוהדים יכולים להיות אכזריים כלפי שחקני הקבוצה שלהם.
שאל את חיימון מה הוא חושב על עומר אצילי. הוא אוהד מכבי, מכיר את הקבוצה שלו מקרוב, תקבל ממנו ניתוח דקדקני, מנומק, מגובה בנתונים, נתמך בסיטואציות וציטוטים – שאלת אז הוא עונה – ובמקום כל זה היה יכול להגיד: עזוב, אצילי רך. זה היה מספיק. ואז השיחה מתגלגלת לכך שפעם דובר על אצילי בהקשר של זהבי. איכשהו זה התקבע – אצילי בא במקום זהבי, הוא אמור למלא את המשבצת הזאת.
הגולים שאצילי נותן ספורדיים, הם באים בתפזורת, לא פעם בצמדים, בין צמד לצמד לא שומעים ממנו חודש, ואז הוא בא עם עוד צמד ושוב שוכחים ממנו לחודשיים. אצילי חתום על גולים גדולים אבל לא במשחקים גדולים, הם מגיעים כשהם מגיעים. אצילי לא ישווה את התוצאה בחצי הגמר נגד בני יהודה בכמה דקות שנותרו לסיום, ולא ינצח בגמר בהארכה. הוא לא יהיה על המגרש בדקות הקריטיות האלה, הוא יוחלף עוד קודם לכן. אבל הוא יפצה בצמד נגד נתניה באמצע העונה, וכעבור חודש עוד צמד נגד מ.ס. אשדוד. אצילי מתעתע. אין ספק ביכולות שלו, אבל הן לא מתממשות, לא קורה איתן שום דבר. הן נועדו לתחזק את הרושם שאצילי זאת הבטחה.
אצילי ועטר במדי מכבי תל אביב (מאור אלקסלסי)
יש טאלנטים מהסוג של מנור סולומון. מגלים אותם בגיל 6, מועידים אותם ומאז עוסקים בהשבחתם. אצילי זה לא המקרה. הוא שיחק בקבוצות הגילים של מכבי מגיל 8, ובגיל 16 נפלט ועבר למחלקת הנוער של ראשון לציון. מכבי לא ייעדה אותו. בראשון זיהו טאלנט, העלו אותו לקבוצה הבוגרת בגיל 17, הוא שיחק איתה בליגת־העל, ירד איתה ליגה, שיחק בשורותיה בליגה הלאומית והראה מספיק כדי שאלי טביב, שלקח את בית"ר, יסמן אותו ויחתים אותו לארבע שנים. כיוון שמדובר ברכש של טביב, אפשר להיות בטוח שאצילי מוכשר, לטביב יש עין.
זה גם מלמד שאצילי נרכש בגרושים. העונה השלישית בבית"ר נחשבת לעונת הפריצה שלו: שבעה שערי ליגה, הוא גם שימש קפטן בשלבים מסוימים של העונה, אבל בעיקר אלה היו היכולות שלו בקמפיין האירופי של בית"ר במוקדמות הליגה האירופית. הוא העביר את בית"ר שלושה שלבים, כבש או בישל בכל משחק, בבית או בחוץ, היה מעורב בכל המהלכים הקריטיים והעלה אותה לפלייאוף, שם הודחה על ידי סנט אטיין.
אצילי בנה לעצמו שם. קרה לו בבית"ר מה שקורה לשחקנים רבים שלה – הם מתחברים לחשמל ונראים אצלה הרבה יותר טוב מכפי שהם נראים בכל קבוצה אחרת בהמשך דרכם. בית"ר מרימה את שחקניה במקרים רבים, במובן זה היא ייחודית בכדורגל הישראלי, שחקנים מדברים על מה שקורה להם בבית"ר – היא שואבת מהם יותר. אצילי הבריק על המגרש וכשלא הבריק, שמעת על העימותים שלו עם טביב שרק העצימו את הנוכחות שלו – אצילי לא ירד לרגע מהכותרות, והמסקנה לגביו הייתה חד־משמעית – הוא לא צריך לשחק כאן, מה שגם לא היה בתוכניות שלו.
טביב. הביא את אצילי לבית"ר בגרושים (דני מרון)
ב-2016 הוא חתם בגרנדה – הליגה הספרדית תפורה עליו, זה בדיוק הכדורגל שלו – היא שילמה עבורו דמי השבחה, פרוטות ביחס למה שמשלמים היום עבור ירדן שועה ומיכאל אוחנה. גרנדה רכשה פרוספקט. מישהו שיתפתח אצלה. אצילי היה שם עונה אחת, שותף בתשעה משחקים, לא כבש, לא בישל, לא הותיר רושם. אבל אצילי זאת הבטחה, חזר לארץ וחתם במכבי לארבע שנים. שתיים כבר מאחוריו, עכשיו זאת השלישית. הוא בן 25 ומעולם לא חזר על היכולת שהראה בעונה האחרונה שלו בבית"ר.
ערב פתיחת העונה החדשה, אצילי נותן ראיון לתומר לוי מערוץ הספורט. על ערן זהבי הוא מדבר בעיניים נוצצות. הוא לא זכה לשחק איתו, אבל עושה רושם שפוסטר שלו תלוי אצלו בחדר. יש לו חלום, הוא מספר, לתת גול שיעלה את הקבוצה שלו לליגת האלופות. אם תומר לוי ילחץ ויבקש ממנו לפרט, הוא יפרט: דקה אחרונה של תוספת זמן, מיכה מרים את הכדור מאגף ימין בערך לנקודת ה-11, ואז הוא, עומר אצילי, עולה עם הבלמים, מקדים אותם, פוגש את הכדור בקצה מצחו ומתיז אותו תוך הטיית ראש לחיבורים הנגדיים.
זהבי בסין. אצילי הגיע על המשבצת שלו (הליגה הסינית)
אצילי ילד, הוא עוד מתפתח. הוא יודע מה יש לזהבי ואין לו ומקווה שבמשך הזמן עוד יהיה לו – זהבי בטוח בכל פעולה שהוא מבצע, לא עולה על דעתו שייכשל, אין לו ספק ואין בו פחד, לזהבי אין רעשים בראש, לו יש. לאצילי ברור מה דפק אותו בגרנדה. הוא היה ילד טוב, אם היה "ילד חרא", הקריירה שלו באירופה הייתה נראית אחרת, אבל המלחמה על השתייכות לסגל ומקום בהרכב רוקנה אותו מאוויר, הוא בא מבית"ר, מלא בעצמו, רק עליו דיברו אז בכדורגל הישראלי – אז הוא ויתר. זהבי "ילד חרא", איך אומרים בסינית "ילד חרא".
בגיל 25 יש לאצילי אליפות אחת. הוא תרם לה. עד עכשיו, זאת נקודת הציון הבולטת בקריירה שלו. אין לו שום דבר נוסף שיתמוך ברעש שהוא חולל בבית"ר בשעתו ובהבטחות שהוא מפזר פה ושם.
אצילי חוגג שער עם ריקן (דני מרון)
יש והיו כמה וכמה שחקנים ישראלים מסוגו, שחקנים חמקמקים שאיכשהו מקיימים לעצמם קריירה מתגמלת בזכות הכישרונות המולדים שלהם, אבל אף פעם לא הפנימו עד הסוף במה זה כרוך ומה נדרש כדי להיות – לא כדי לחלום. יש לו שש הופעות בנבחרת, קשה מאוד לזכור מתי הן היו. המספרים שלו צנועים – רק בעונה האחרונה הוא נכנס לרשימת 500 הכובשים המובילים בכדור הישראלי לדורותיו. יש רשימה כזאת, רון עמיקם מחזיק אותה.
על אצילי דיברו הרבה יותר מכפי שדיברו על 300 שחקנים מהרשימה הזאת. יש שם שמות שאף אחד לא זוכר מי הם היו. יצחק בלום נמצא שם. יצחק בלום נתן בימיו יותר גולים מעומר אצילי. בני גילו – אופיר מזרחי, גיא מלמד, גידי קניוק – נתנו מספרים דומים לשלו, אבל מי מדבר עליהם, איזו הבטחה הם נושאים? אצילי חולם על זהבי, שיהיה אלירן עטר.
מה דעתך על הכתבה?