1. שלא תגידו שלא אמרנו קודם: בית"ר ירושלים תקום ותיפול על ליוואי גרסיה. גרסיה זה מטוס בלי טייס, כטב"מ. אם משתלטים על ההגאים, מהקרקע או באוויר, המטוס הזה מוריד את ראשי החמאס, בטח את ההגנה של מכבי נתניה. אם לא משתלטים על המטוס, בית"ר ירושלים לוקחת 4 נקודות מ-15.
אנחנו מכירים את המטוסים האלה כמו זה שגרסיה מטיס. פעם פיני בלילי הטיס כאלה. "נגמר לו המגרש", היו מפרשנים אותו בלעג, כשהיה מסיים בשלטים. רוני רוזנטל היה כזה, לפעמים יצאה לו הפצצה כמו בפארק דה פרנס, לפעמים הוא נראה כמו חיל האוויר המצרי ב-5 ביוני ב-7 בבוקר. גרסיה יכול להטיס את בית"ר למונטה קרלו, להגרלת שלב הבתים של ליגת האלופות, רק חסרים לו כרגע 7 נקודות ויציבות בהגאים.
מה שראינו מבית"ר ירושלים אתמול זה מה שחשבנו בקיץ שנראה. זו ההתפוצצות הראשונה, יהיו לה עוד, השאלה כמה. החוכמה היא להשיג יציבות ובעיקר לנפק יעילות, כמו זו אתמול. כשבית"ר משחקת ככה, השיפור ביכולות של מכבי חיפה והפועל ב"ש מקבל פרופורציות.
ליוואי גרסיה דוהר בנתניה. "מטוס בלי טייס" (אריאל שלום)
2. גילי לנדאו הלך אחרי שבעה מחזורים ושני ניצחונות; גיא לוזון אחרי 10 משחקים וניצחון אחד בדרבי; גם קובי רפואה הלך עונה שעברה אחרי ניצחון אחד בעשרה משחקים. ניסו אביטן עדיין שם, בלי ניצחון, 11 משחקים בכל המסגרות. ולא היה חסר שינצח גם אתמול, לו היה חושב לרגע, די רק ברגע, שהוא עדיין מאמן הפועל חדרה. שזו הרמה, שצריך לשמור על הניצחון כמו ששומרים על אתרוג. כי עוד שבועיים כאלה ויהיו יותר אנשים שיהמרו על הפועל ת"א כיורדת מאלה שהימרו על חדרה לפני שהחלה העונה המופלאה הקודמת.
מ-11 משחקים הפועל היתה טובה מהיריבה לפחות בתשעה, ולא ניצחה באף משחק. וזה לא שחסר לה אתמול מחץ, חסר לה הרעב הבסיסי שמצוי אצל מועדונים קטנים. והפועל – עם הניסנובים בפרונט, האחמד עאבדים במנודים, ועומרי אלטמן בסגל – היא מועדון קטן עם קהל גדול, לא יותר. ומועדון קטן נושך את הניצחון כמו שהפועל רעננה נושכת נקודה.
אוהדי הפועל תל אביב. קהל גדול למועדון קטן (עדי אבישי)
3. בבית"ר ירושלים חגגו אתמול, בבני יהודה צעקו רגע לפני הירידה למחצית, בפיגור מקרי של 1:0: "ביזיון, ביזיון". גם אחרי הניצחון הבית"רי וההפסד השכונתי, עדיין יש לבני יהודה פור של שתי נקודות על בית"ר, אז איך זה שהאוהדים מהקבוצה של ברק אברמוב שקונה שחקנים בהקפה מ'פוטבול מנג'ר' קוראים יותר קריאות גזעניות מאלה שקראו האוהדים מהקבוצה של משה חוגג שקונה שחקנים בביטקוינים? כי הקהל של בני יהודה, שמגיע בכמויות זעומות, עדיין בטוח שאנחנו ב-1990 ומשה סיני תיכף ייצא מחדר ההלבשה וישלח את ניר מנחם לגמור עוד משחק בדרך לתואר.
האליפות ההיא של בני יהודה, כמו חמש האליפויות הרצופות של הפועל פ"ת, כמו החמש של נתניה, הן מהימים שבפנימית היה חור, שהכדורגל היה פה חובבני. המקצוענות דרסה את הפועל פ"ת, דרסה גם את נתניה שעוברת גלגול מחודש, והיא משמרת את בני יהודה כמו בית באוהאוס במרחב של כרישי נדל"ן. בני יהודה היא פלא, וככזו אוהדיה חייבים להפנים, שכל רגע שהיא עדיין פה, במצבה הטבלאי, הוא נס. מותר להם לרצות יותר, אבל הם לא יקבלו.
הפועל ת"א לא מוצאת בעל בית משפריץ מזומנים, ויש לה יותר קהל, מסורת ותארים, אז איזה טייקון יחליט לקחת דווקא את בני יהודה? ולכן, הזעם הבסיסי שלהם, חוסר שביעות הרצון הזו, בגלל הפסד בית (בית?) להפועל כפ"ס, הוא חוסר יכולת ורצון להבין את המציאות. הם עשו את זה לחזי מגן, לדמאיו, לאברמוב, הם יעשו את זה גם הלאה. 1990 לא יוצאת להם מהראש.
יוסי אבוקסיס. אוהדי בני יהודה לא מעריכים (דני מרון)
4. שום דבר ממה שקורה במכבי נתניה לא מפתיע אותי. בנתניה אתה מזהה רעב מקילומטרים, אתה מזהה גם שובע. הבעיה היא לא השובע אצל שחקנים, תמיד אפשר לקחת במקומם מהנוער. השובע הוא על הקווים. זו כבר לא תכנית משחק שמנציחה נוכחות, שמעצימה יכולות על ממוצעות. זה כדורגל בינוני, של קבוצה בינונית. נחדד את זה: אם נתניה לא תבצע אתחול, היא תגיע למאבקי ירידה.
דראפיץ' וברדה. שבעים? (אריאל שלום)
מה דעתך על הכתבה?