לא רציונלי ולא במקרה: הדרך של תמיר עדי לבית"ר היתה רצופה בהפתעות

ינואר 2016. חלון ההעברות עומד להסתיים והמחשבות בראשו של תמיר עדי החלו לנדוד. "אולי אמצא עבודה אחרת", סיפר אז למקורביו, אחרי שהפנים את המסר: אף קבוצה בליגה הלאומית, גם קבוצות מסוימות בליגה א', לא רצתה לקחת אותו. שעות לפני תום החלון שוחח מאמן הפועל רמת גן עם סוכנו וביקש למצוא לו חלוץ. השמות התחילו לרוץ, אבל דני גולן הבין שאיבד תקווה. "אין לי חלוץ, אז לפחות אביא בלם", החליט המאמן, רגע לפני שהביט על מחוגי השעון שלו ותפס את הראש: שעה לפני תום החלון, לא בטוח שימצא שחקן כזה.

לזיו שטרנברג, שמשמש כסוכנו של עדי, לא היה אז בלם בשבילו. אבל אז הוא נזכר בשם שכתב מספר ימים קודם לכן בפנקס: עדי תמיר, או תמיר עדי, מי בכלל זוכר, האמת? "קח אותו", אמר לגולן. אחרי חמש דקות, ההסכם היה מוכן. מה שקרה אחר כך כל כך סימבולי ביחס לקריירה של קשר בית"ר ירושלים עד עכשיו: משהו מוזר קורה לו בדרך לכל תחנה בקריירה.

פרשת הפקס
השעה שבע הגיעה, החלון נסגר, אבל "הפקס לא הגיע בזמן, הודיעו לנו שהוא לא עבר", סיפר לאחרונה גורם בהפועל רמת גן שהיה מעורב בעסקה ההיא. הטלפון לבקרה הגיע דקות לאחר סיום החלון. "שלחנו לכם פקס, דף אחד הגיע, אבל הפקס התקלקל", נאמר לראש הבקרה. אבל הפקס לא התקלקל. להפועל רמת גן, מספר מקורב למעבר, הייתה דרך לשכנע את ראשי הבקרה לבצע את ההסכם. כמו במקרים רבים אחרים, אנשי הבקרה מאשרים לעתים העברות שההליך שלהם החל לפני תום החלון, בתנאי שתנאים מסוימים התקיימו. "העמוד הראשון הגיע, אבל לא היה את שאר ההסכם מוכן. משכנו זמן. בסוף ההעברה התבצעה, כי ההליך החל", הסביר אותו גורם.

דני גולן. האיש שהתחיל את הכל (אלוני מור)

"זה היה המעבר הכי מקרי בעולם", נזכר שטרנברג השבוע. "הטיימינג היה פשוט מצוין. דני גולן רצה חלוץ, שוחחנו על מישהו, ואז הוא שינה את דעתו. הוא לקח את תמיר בלי לראות אותו. מכיוון שלא הייתה לו קבוצה, זרקתי את השם. משם, הכל היסטוריה".

למחרת עדי התייצב באימון הפועל רמת גן, והשאר באמת היסטוריה: גולן פוטר, פטריסיו סייג מונה למאמן זמני, ובסוף העונה הגיע לרמת גן האיש ששינה לו את הקריירה: ליאור זדה. וכמו בכל סיפור בקריירה שלו, גם הפעם – משהו מוזר קרה וסלל לשחקן המוכשר הזה את הדרך למעלה.

"לא תאמין איך הפכתי את תמיר לקשר אחורי", מספר זדה, כאילו הופתענו. "היו לי שני בלמים מצוינים, ישראל רואש ודודי תירם. אני מגיע לאימונים ואומר לעצמי: יא אללה, הילד. אני שובר את הראש איך אני עושה את זה. אני הרי לא מאמין בשיטה של שלושה בלמים. ארגנתי משחק אימון, במיוחד כדי להבין אם הוא יכול לתפקד כקשר. המשחק הסתיים ואני אומר לעצמי: אוקיי, צריך לעבוד על זה, אבל יש לו פוטנציאל אדיר. זרקתי אותו לתפקיד ומאז הוא השתלט על העמדה הזאת". לא ברור למי תמיר חייב את הקריירה: לדני גולן שלא מצא חלוץ, למשחק ההגנה הנהדר של רואש ותירם או לזדה, שהלך עד הסוף. אבל כפי שמיד תבינו, לאלה שעיצבו אותו בתחנות הבאות שלו הייתה לא מעט השפעה על הקריירה שלו.

הסעיף שהציל אותו
בכל שלבי הקריירה שלו, בטח לא תתפלאו, התבלבלו המאמנים בין השם הפרטי לשם המשפחה. "עדי תמיר" היה השם המרכזי שלו כמעט בכל קבוצה בה שיחק, אבל הוא לא תמיד טרח לתקן. העונה בבית"ר, מספרים בסביבתו, זה לקח זמן – אבל אחרי שהפך למכונה המשומנת במרכז השדה של הקבוצה שמנצחת ארבע פעמים ברציפות, זו הפעם הראשונה בקריירה שכמעט ולא מתבלבלים.

לפני שנגיע לסיפור המוזר הבא בקריירה שלו, ננתח מקצועית את מה שעובר עליו. הוא בן 26, המשפחה מבאר שבע, מנויים ואוהדים שרופים של מחנה אלונה ברקת. הוא שיחק שם עד קבוצת הנערים, משם נדד למכבי באר שבע ואז לתחנה הראשונה בלאומית – הכח עמידר רמת גן. אחר כך הגיעו גם קשיים: מכבי קריית גת שם עבר פציעה קשה שהשביתה אותו כמעט לכל העונה, ומשם לרמת גן, קטמון וחולצת הרכב בבית"ר.

נסכם לכם את רשימת התכונות אחרי שיחות עם אנשי מקצוע. היתרונות הבולטים: טכניקה עם הכדור, קורא מהלכים טוב. שחקן מקצוען עם אופי טוב. החסרונות: הוא לא מהיר, אבל מצליח לחפות על זה בחוכמת משחק. הוא מסיים בין הראשונים בנתוני הריצה (קילומטרים למשחק), אבל לפי האנליסטים צריך לחלץ יותר כדורים. יותר שכל, פחות מאבקים. "הוא מזיז את הכדור, משנה צדדים טוב, טיימינג טוב בחטיפת כדור. המון שקט", ניתח זדה. "בבית"ר הוא מתחלף עם איינבינדר ואתה רואה אותו משחק גם יותר קדימה. רוני נתן לו עוד משהו. אבל אני עדיין חושב שכשחקן שש הוא יכול לשחק בהרכב של כל קבוצה. שם היתרון הגדול שלו".

עם לירן רוטמן. בכלל התחיל כבלם (דני מרון)

יאללה, לסיפור הבא. אחרי שנתיים ברמת גן וחתימה על חוזה חדש ביוני 2018, לשלוש שנים, הגיעה שנת המפנה. ליאור זדה חתם בקטמון והודיע להנהלה שלו שהוא רוצה אותו. רמת גן התנגדה, דרשה דמי מעברים שמנים, אבל זדה והנהלת קטמון הצליחו לזהות פירצה: סעיף בחוזה שלו אפשר להעביר אותו בעונה הזאת תמורת נזיד עדשים, עשרות אלפי שקלים בודדים. רמת גן הקשתה: הציעה חוזה חדש, עם רכב ודירה. איך פתאום הופך שחקן שכמעט מצא עבודה אחרת שנתיים קודם לשחקן מריבה בלאומית? נדמה שאפילו הוא לא מבין. למחרת הוא היה אדום. "זה לא היה קל", אמרו בקטמון, "זדה לחץ מאוד, ובסוף הצלחנו להביא אותו".

שאבו הגיע בזמן
הנסיקה המהירה, של שחקן שאיבד את התקווה להרכב של בית"ר ירושלים, יכולה למלא בקלות מחקר שיעסוק בקלות שבה שחקן כדורגל הופך לכזה שנודד על קו התפר הדק בין פרישה למקום בהרכב של קבוצה מהליגה הראשונה. "באותה עונה בה העברתי אותו לרמת גן, הוא באמת חשב על כיוונים אחרים. אחיו לחץ עליי לראות אותו. זה כל הסיפור", אמר השבוע סוכנו שטרנברג, "לקחתי אותו כפרוייקט".

בינואר שעבר מכבי נתניה והפועל חיפה עקבו אחריו, אבל החליטו לקחת שחקנים אחרים בעמדה והבטיחו שיעקוב. השם התגלגל בקיץ גם לבית"ר ירושלים, שהחלה לבדוק אודותיו. רוני לוי נשאל האם הוא מוכן לזמן אותו להתרשמות ואחרי בירור קצר שיכן אותו במלון יחד עם שלום אדרי. חיים שאבו הגיע בדיוק בזמן הנכון, לתקופת ההתרשמות, כדי ללחוש באוזנו של לוי את מה שהמאמן זיהה עוד בשבוע הראשון. "את אדרי אימנתי, הוא שחקן מצוין. את עדי אני מכיר מהלאומית, זה יצליח איתו", אמר לו. עד אותו זמן, אלי אוחנה הזכיר את שמו פעם אחת, כאשר שימש כפרשן במשחק גביע של עדי נגד הפועל חיפה. "הוא קשר אמצע אמיתי", אמר עליו הרבה לפני שהגיע לבית"ר.

חוגג עם חבריו לקבוצה. חיים שאבו הגיע בזמן (מאור אלקסלסי)

כמו במקרה של אדרי, גם תמיר עדי עבר לאחרונה, אם תרצו בהמלצת בניון – לדירה בירושלים, בה הוא חי עם בת זוגו. "בכל פעם שהוא הגיע במקרה וקיבל חולצת הרכב, הוא התקדם ליעד הבא", אמר אחד ממקורביו השבוע. "עכשיו הוא עם הראש בבית"ר. אם היית שואל אותי לפני שנתיים, לא הייתי מאמין שהוא יגיע לשם. לא כי אין לו כישרון, אלא בגלל מה שקרה בקריירה שלו. לולא הבלבול של דני גולן, יכול להיות שהוא לא היה משחק כדורגל היום".