1. במשחק אמש בבאר שבע שיחקו זה נגד זה שני המועמדים הישראלים הבכירים להחליף בנבחרת את אנדי הרצוג – אם לא יוביל את נבחרת ישראל לוומבלי באמצע יוני. זו הייתה הזדמנות מצוינת לראות מי מבין ברק בכר ויוסי אבוקסיס, שני מאמנים שביטלו פערים איכותיים באירופה, יודע להתגבר זה על זה. ומתברר שלא הייתה שום הפתעה. תאתגרו את אבוקסיס, תגידו לו למשל שב"ש לא שמטה נקודה בטרנר העונה, תנו לה להוביל נגדו 0:1, תנו לה פנדל שספק אם היה כדי גם לשבש את החוסן המנטלי וזה רק יטריף אותו יותר.
כיף לראות את בני יהודה במשחקים האלה שלא סופרים אותה. היא משחקת עם 11 אבוקסיסים על המגרש, קבוצה שהוא יצר בדמותו. חיות המשחק, חידושו המהיר אחרי כל שריקה, ניצול יתרון מספרי, משחק בנגיעה, מינימום מסירות, קבלת החלטות מופתית. הקבוצה של אבוקסיס היא קבוצה ישראלית שמשחקת את הכדורגל הכי רחוק מכדורגל ישראלי. מדהים לראות שחקנים בטוחים בעצמם, יודעים בדיוק מה רוצה מהם המאמן, מה נכון לעשות ומה לא נכון. שחקנים לא מפה. אני מת להיות הזבוב על הקיר, זה שמאזין למה שלוחש להם אבוקסיס באסיפות. בכל כישלון עושים פה מיליון ניתוחים ומיליארד פרשנויות. פעם אחת תנסו לנתח את התופעה הזו, את המאמן מס' 1 בארץ, את דייגו סימאונה הישראלי.
2. אם אני אוהד מכבי ת"א, אני שמח שפסטיבל האי-ספיגה כבר מאחור. היה מביך לראות איך מכבי ת"א משחקת ברבע השעה הראשונה ומביך יותר לראות כמה טעויות בהגנה – מלחץ מיותר – עשתה ההגנה המהוללת שלא ספגה עד כה שער ליגה.
טננבאום. אחלה שוער גם בלי ההגנה שלו (מאור אלקסלסי)
מכבי ת"א שיחקה אמש מול קבוצה שהפסידה עד למשחק נגדה 70% מהמשחקים. זו הייתה קבוצה ששיחקה בהרכב חסר מאוד. אבל כל זה לא נראה בשטח, בוודאי כאשר היו שני משחקים בתוך המשחק הזה: המשחק על שבירת השיא של גיורא אנטמן והמשחק שאחריו.
והשיאים שנשברו – כולל שבירת שיאה של אספרנסה מארץ הפריקסה – הסתירו שתי עובדות שחשוב שייאמרו. האחת, דניאל טננבאום אחלה שוער גם בלי ההגנה שלו, שהייתה אתמול מתחת לרמתה. היו לו לפחות שתי עצירות בזכות העובדה שהוא לא מאבד שיווי משקל. השנייה: אין מצב ששופט מסך יקבע שכדור לא עבר את הקו, מבלי שהשופט הראשי יצפה בעצמו במסך. מעבר לעובדה שיש תמונות מסך שמעידות שהכדור של דור מיכה עבר במלוא היקפו את קו השער, העובדה שהאקדמיה ללשון קוראת לו עכשיו "שופט מסך" לא יכולה לבטל את העובדה שאיתן שמואלביץ' הוא עוזר שופט וידאו, לא שופט המשחק.
3. החמאנו לסבלנות של בעלי מכבי נתניה אייל סגל לפני הפגרה. עכשיו צריך להחמיא למערכת על שדרוג אמיתי במהלך הפגרה, תוך שילוב שחקני נוער. בשבוע שבו נפרד מאמן הפועל חדרה מהקבוצה שלו (למרות תוצאות מפתיעות ומחמיאות) רק בגלל ניסיון של בעלים לחבר את הקבוצה עם דרך ולא רק עם תוצאות – מרשים לראות קבוצה בצרות שמצליחה לתעל את התוצאות לתוך הדרך שנסללה.
שחקני מכבי נתניה חוגגים. חזרה להיראות כמו בשנתיים האחרונות (עומרי שטיין)
מכבי נתניה נראתה אתמול כמו שהיא נראתה בשנתיים הקודמות והיא עשתה זאת במחצית שלמה עם עשרה שחקנים. למרות שוויון לא מוצדק, היא ידעה בכל רגע נתון להיראות כאילו היא בעודף של שחקן ולא היריבה. וכמובן, האמונה בקניקובסקי והיכולת של בצ'יראי לקום מהספסל. במושגים של קברניטי קבוצה, זה משחק בהזמנה: ההתנהלות, הדרך, התצוגה, והתוצאה.
ועוד משהו בקטנה: רק לי נדמה שהריצה והטיפול בכדור של רון אשכנזי מזכירים אחד לאחד את עודד מכנס?
4. היו פה שלושה שבועות של פגרת שזרוע, אבל לפי איך שהמשטחים נראים יש פה קבלני דשא שצריכים לשלם במשרתם, לפני שעושים זאת למאמנים. למה אצטדיון הי"א באשדוד, שמיושן זו מילה מחמיאה עבורו, מציג משטח דשא טוב בכמה רמות ממגרשים כמו 'שלמה ביטוח' או 'סמי עופר'? הזרעים אותם זרעים, הדשן אותו דשן ואפילו השמש אחידה, אז למה זה נראה אחרת?
עידן שמש במושבה. עיגול פינות מצד המנהלת (אודי ציטיאט)
יש לכך הסבר: עומס. המשטחים הגרועים הם תולדה של הרס מתמשך, אבל גם תולדה של עיגול פינות מצד המנהלת. היא דורשת גודל, מיסוך, עמדות טלוויזיה, אבל בכל הקשור לכדורגל ולבריאות השחקנים היא דורשת מעט מדי. כמו שעושים ביקורת מגרשים טרם העונה, צריך לעשות ביקורת מגרשים טרם החזרה משזרוע.
5. כל משחק כזה בין רעננה לנס ציונה, בשעה כזו, במשטח זוועתי (אחרי שזרוע) שכזה, באווירה כזו, נראה כמו מזימה זדונית של המנהלת להפוך את רעיון העוועים של ארז כלפון לצמק את הליגה להברקה גאונית.
מה דעתך על הכתבה?