תוצאות
אחרונות
תוצאות אחרונות
לתוצאות נוספות

"הרגשתי שבא טרקטור ונותן לי מכה. אם הרופאים יגידו, אפרוש"

מ.ס. אשדוד - בית"ר ירושלים 2:2
שום דבר לא הכין את מאמן מ.ס אשדוד רוני אוואט ליום שבו לא רק קריירת האימון תהיה בסכנה, אלא גם הבריאות שלו. בראיון מיוחד הוא מספר על הפרעות הקצב שחווה ("לא האמינו ששרדתי"), מכת החשמל והפחד מפרישה
אתה יושב מול רוני אוואט ומנסה להבין את הדיסוננס. מצד אחד, מאמן בן 51 שלא נראה אפילו בן 40, בייבי פייס, זקוף, אף גרם מיותר, שזוף. ג'ונגלר אשדודי. מה שקורה בתוך הגוף הזה, הוא סיפור הזוי, כזה שהפך לו את החיים בחצי השנה האחרונה, ומאיים לסיים לו את קריירת אימון הבוגרים, אותה חידש רק לפני שנה וחצי.

אבל קודם הקדמה. אוואט אימן את מ.ס. אשדוד במשך יותר משנה רק לפני כמה שנים, ואז הוחלף ברן בן שמעון. יצא מהלופ, וחזר לפני שנה וחצי, לליגה א', לפרויקט הצעיר שמנהלים אוהדי מכבי יפו. "אף פעם לא יצאתי לאמן מחוץ לאשדוד", הוא משחזר. "היה לי את הדחף לנסות דברים אחרים. יכולתי תמיד להישאר פה במחלקת הנוער, ולחכות, אבל בער לי לצאת החוצה. אבל גם כשיצאתי החוצה לא חשבתי לצאת למקומות שלא אוכל לבצע דברים או ליהנות מכדורגל. ליגת העל זה לא מקום שנהנים ממנו. גם כשאתה מנצח אלה דברים רגעיים ביותר".

אבל הלכת אל הקיצון, לליגה א', לקבוצה בלי בעלים או ספונסר ראשי, חממת גידול צעירים. 
"אף פעם לא חשבתי שזו פחיתות כבוד לאמן בליגה א', בוודאי לא במועדון כמו מכבי יפו, שהוא מועדון עם מסורת וקהל וכזה שהתחבר אלי מבחינת החזון שלהם. אם היו אומרים לי ליגה לאומית, שהמטרה שלה רק להישאר בליגה, לא הייתי לוקח. יפו הייתה בחירה מצוינת, נהניתי שם בכל רגע ורגע". 


אבל שנה במכבי יפו הספיקה לאוואט לחזור הביתה, לאשדוד. "יפו היה משהו מדהים אבל ידעתי שלא אוכל לקחת אותה למקומות אחרים. הבנתי שזה הזמן ללכת למקום חדש. היו לי הבנות עם הפועל האדומים אשדוד, אבל כמובן שזה היה בתנאי שלא אקבל הצעה מליגה יותר גבוהה. אבל זו לא בחירה. אתה יושב בבית, ומקבל טלפון מג'קי בן זקן".



כשאתה מקבל טלפון מג'קי, זו לא בחירה. רוני אוואט (דני מרון)

רגע, לא רצית להתנתק מאשדוד?
"לא בדיוק. רציתי לעשות משהו אחר, אבל גדלתי בעיר הזו, אני מחובר מאוד לקבוצה, מ.ס תמיד הייתה אצלי בלב. זה מועדון שהעברתי בו את רוב הקריירה שלי. זה מועדון שנותן כל כך הרבה לאנשים באופן אישי".

תגדיר "באופן אישי".
"כשג'קי בן זקן מגיע בשבת בבוקר לראות ילדים בטרום ב' או בילדים א', והולך אחר כך לנערים א' ולנוער, ומכיר שחק-שחקן, ומכיר בעיות אישיות של כל שחקן ושחקן או מאמנים. ועושה דברים מעבר למה שמועדון כדורגל צריך לעשות".

תקשורתית, לג'קי בן זקן יש רזומה ממש לא מגניב. 
"התקשורת בוחרת לעשות את מה שהיא רוצה, אבל קח דוגמא אחרת. לפני שלושה חודשים הגיעה לכאן נציגות של מכללת קרית אונו, עם עמרי אפק. בחרו לעשות פרויקט משותף עם מ.ס.אשדוד. ג'קי חשב שבשביל השחקנים הצעירים, טוב יהיה שיעשו תואר. הוא אמר שיתמוך בזה, ותבין - הוא לא חייב. בהתחלה הוא אמר שישתתף במימון שכר הלימוד, היום הוא משלם לשישה שחקנים את כל הלימודים, לשלוש שנים. אני מכיר המון סיפורים אישיים על שחקנים צעירים שקיבלו עזרה".

מה הוא עשה לך באופן אישי?
"וואו. ג'קי גדול ממני בשנה. אבל הוא נותן תחושה של אח גדול. בכל סיטואציה, גם כשלא הייתי במערכת, תמיד התייעצתי איתו. תמיד הדלת שלו פתוחה עבורי. זה מישהו שעד שאתה לא נמצא איתו או לידו, אתה לא מכיר את האדם".
 

"עד שאתה לא נמצא לידו או איתו, אתה לא מכיר את האדם" (מאור אלקסלסי)
 
 
כשקיבלת ממנו הודעה ידעת לאן אתה הולך?
"תיארתי לעצמי. הוא אמר לי: 'אתה זוכר לפני שלוש שנים, שאמרתי לך כשאני אהיה פה, אתה תחזור לאמן במ.ס.אשדוד? אז הנה, באתי לסגור את המעגל הזה'. בדיוק נכנס אחיו נוני, שהיום מעורב יותר ואמר לי: 'עברנו פה שלוש שנים בקשיים גדולים עם מאמנים. בסופו של דבר הבנו שלא צריך לחפש רחוק. ראיתי במשחק האחרון את האושר והשמחה שלך, והבנתי כמה שאתה מחובר למועדון וכמה אתה רוצה בהצלחתו'. למחרת היתה עוד פגישה, אליה הגיע משה אוחיון. שם דובר על שיתוף פעולה".

בחוץ כינו את זה רוני פרו, מחפשים תעודה למשה אוחיון. ביקשת הבהרה?
"בפגישה הראשונה זו היתה השאלה שלי. ג'קי אמר: 'רוני, אתה המאמן'. יחד עם זאת הוא אמר שיהיה איש צוות איתי בקונספט שיהיה דומה לנתניה עם דראפיץ' וברדה. משה אוחיון שם את הדברים על השולחן ואמר: 'אני עוזר מאמן'. אין לי דרך להילחם בכך שציירו את זה אחרת בחוץ. אני יודע מה האמת ומה העובדות. יש לי רזומה כשחקן וכמאמן, לקחתי פה גביע היסטורי. לא הרבה מכירים את הנתונים האלה. באים ומציירים תמונה של מאמן עם תעודת פרו. מדברים על הזמן שמאמן חייב לעבור מסלול. הלו, עברתי את המסלול הזה. אני לא בן 30, אני בן 50".

מצד שני, מה זה משנה מי המאמן ביניכם אם אומרים שג'קי בן זקן הוא בסוף מאמן העל של מ.ס.אשדוד.
"אני מכיר שני מאמנים בכירים, שהיו אומרים לי שברגע שהם היו עולים לאוטו, הם היו בשיחה עם הבעלים עד שהיו מגיעים לאימון ואז אותה שיחה מהאימון עד הבית. אני מדבר עם ג'קי רק פעם בשבוע. כשאני אומר את זה לאנשים, הם פשוט לא מאמינים. ג'קי לא בא מהירח, הוא בא מכדורגל. ג'קי לא עושה את ההכנה המקצועית כל השבוע, לא מתנהל מול השחקנים ומול הצוות".

אבל הוא לוחש לכם.
"כשג'קי מגיע למשחק הוא הופך להיות שחקן/מאמן/אוהד. הוא כל כולו בתוך המגרש. הוא מאוד אוהב כדורגל, הוא שיחק כדורגל, הוא חי את המשחק. זה בוער בו. אם הייתי שומע לכל מה שג'קי אומר במהלך המשחק, סביר להניח שהייתי צריך לעשות 24 חילופים. למדתי לסנן את מה שצריך לסנן, למדתי לקחת ממנו את הטיפים - והוא נותן טיפים ברמה".


"אם הייתי שומע לכל מילה של ג'קי, הייתי צריך לעשות 24 חילופים" (דני מרון)


מדברים המון על מעמד המאמן. אתה מדבר על פתיחות, אבל המאמנים של פעם לא היו מסוגלים לעבוד ככה
.
"אי אפשר לעשות השוואות. לא קורים דברים כאלה בקבוצות אחרות? קורים. פעם היו מרכזים, המאמן היה אוטוריטה, יושב הראש לא תמיד הגיע מתחום הכדורגל. היום באים בעלים, שמים עשרות מיליוני שקלים, רוצים לראות דברים שהם רוצים. אם מאמן לא עושה מה שהם רוצים, ברור שתתחיל התנגשות. מאמנים חכמים יודעים לנתב את זה למקום הנכון, יודעים להבין שצריך לעשות את הדברים בחוכמה. כאחד שמכיר את המועדון על בוריו ומכיר את ג'קי בן זקן, אני יודע לקחת את זה למקום הנכון".

אוואט התמודד בקיץ עם הרכילות והשמועות, אבל שום דבר לא הכין אותו לבעיה האמיתית, זו שצצה אצלו ב-10 ביוני.

"היינו בפגרה, בשלבי ההכנות הראשוניים", הוא משחזר, "התארגנו למחנה אימונים לצעירים. ישבתי בערב בבית, צפיתי בחצי גמר הפיינל פור הישראלי בכדורסל, ופתאום הרגשתי כיווץ באזור הקיבה. התנהלתי רגיל, אכלתי ארוחת ערב ועליתי לישון. התחילה סדרת הקאות. ואני בהכרה, ישן, מקיא, שותה מים וחוזר חלילה. חשבתי וירוס. למחרת, אותו דבר. כל היום. בלילה השני כבר התחלתי להרגיש חולשה, חשבתי שאני מתייבש. למחרת הודיעה לי אשתי שהולכים לרופא".

אוואט התקלח, הכין את עצמו לבדיקות, אבל לא חשב שאת הבית יראה שוב רק אחרי שבועיים. "הלכנו לאבחנה ראשונית. חשבתי שידחפו לי אינפוזיה ואחזור הביתה. הגעתי לשם עייף, זוכר שנשכבתי שם על הכיסאות. כשקלטו אותי, נמדד לי דופק 180, וזה במנוחה. הכניסו לי כמה ליטרים של נוזלים, וכלום, הדופק אותו דבר. עשו א.ק.ג, לא יצא טוב. נתנו לי שלוש מנות של תרופה שאמורה הייתה להסדיר לי את הדופק, וכלום לא השתנה. הרופא הודיע לנו שאין לו יותר מה לעשות וצריך לפנות אותי לבית חולים".

אוואט פונה באמבולנס לבית החולים 'אסותא' באשדוד. "הגעתי בהכרה, מתלוצץ עם רופאי. פתאום מגיע קרדיולוג ומודיע לי שיש לי הפרעת קצב, והולכים לעשות לי קיצוב. לא האמינו ששרדתי ככה יומיים, כי לרוב מתעלפים מזה. הוא הסביר: 'הלב עובד לא נכון, נעשה הליך של מכת חשמל כדי להחזיר אותו לפעולה סדירה'. שמים לך מדבקה ליד הכתף, מחוברת לדפיברילטור, נותנים חצי לחיצה וזהו. עכשיו המדבקה הזו עלי, עד יום מותי".


"לא האמינו ששרדתי ככה יומיים" (דני מרון)

וואו. 
"הלב עבד יומיים בקצבים מטורפים, והנזק נעשה. העלו אותי לטיפול נמרץ למשך יומיים. התחיל תהליך של אבחון. עשו אקו לב, מצאו שהלב עובד ברמה של 40 אחוז, נחלש; לקחו אותי למיפוי לב, הכל נקי; הכניסו אותי לצינתור, הכניסו צנתר דרך וריד במפשעה. הצליחו לייצר לי הפרעת קצב, אבל עוד לא הבינו ממה היא נגרמת; הלכתי ל-MRI, הכל תקין; השלב הבא היה בדיקת PET-CT, מזריקים חומר צבעוני וסורקים לך את כל הגוף. שם רואים הכל. בבדיקה הצליחו לזהות נקודות קטנות בלב. בא הפרופסור, ואמר שמה שנשאר זה לקחת דגימה מתוך הלב".

אלוהים ישמור.
"הכניסו אותי לצנתור, וזו הייתה בדיקה לא נעימה. לקחו דגימות כדי לראות שאני לא סובל ממחלה. שלחו את זה מיידית לתל השומר, למחרת התקבלה הודעה שהכל תקין. הפרופסור אמר שהוא מקווה שזה משהו שבא וביקר, אבל יחד עם זאת הוא לא רצה להשאיר אותי בלי הגנה מסוימת. הביאו לי וסט, כמו חגורת נפץ, מחובר לדפיבריליטור, שאם שוב יש הפרעת קצב, הוא מגיב לבד".

אני מזכיר לך שכל אותה עת אתה מאמן מ.ס.אשדוד.
"ונכנסתי לבית חולים ב-12 ביוני, יצאתי ממנו ב-26, ותכף מתחילים האימונים. בהתחלה הפרופסור אמר לי לשכוח מכדורגל, אבל ככל שהזמן התקדם והלב השתפר, הוא כבר לא היה נחרץ. הוא הצמיד אותי לווסט חודש, כדי ללמוד תוך כדי מה קורה".

ועם הווסט אתה מאמן.
"וזה קיץ. אתה לא יכול לשים טרנינג, שלא ייראו. יידעתי את השחקנים ואימנתי. הייתי חדור מטרה. אבל יש מחנה אימונים בסלובניה, ואין אישור לצאת עם מתקן כזה מהארץ. החברה דרשה שאחתום ערבות על עשרות אלפי שקלים. נוספה עוד בעיה: חניית ביניים באיסטנבול. בנתב"ג זיהו אותי וליוו אותי כמו מלך עד למטוס. איך שנחתנו בטורקיה היה שם איש צוות. הסברתי לו הכל. "אוקיי מיסטר", הוא ענה לי ולקח אותי דרך כל התהליכים, עד לכניסה למטוס. חששנו מהגרוע מכל".



"
הרגשתי את הכיווץ שוב ושוב והקוצב לא מגיב" (דני מרון)


אבל זה עוד לא השיא.
"חזרנו ממחנה האימונים. משדה התעופה נסעתי ישר לבית חולים לתור שנקבע לי מראש: השתלת קוצב לב. בגודל של סטופר, ואף אחד לא ידע. למחרת הגעתי הביתה, וביום ראשון חזרתי לחיי, לאימונים".

אתה מתאר תהליך של כמעט חודשיים. מה עובר לך בראש?
"שום דבר חוץ מלחזור לשגרה. אפילו לא פחד מדום לב כי אני לא יכול לקבל דום לב עם הקוצב. מאוחר יותר הבינו כי הנקודות שגילו ב-MRI הן צלקות שיוצרות הפרעת קצב. איך מטפלים בזה? או טיפול תרופתי שאני נמצא בו, או אבלציה (צנתור חשמלי פולשני שמטרתו להרוס רקמות בלב שבהן מוקדי חשמל שגורמים להפרעות קצב - גוגל)".

ואז?
"חמישה חודשים הכל היה בסדר. ואז הגיע המשחק נגד בני יהודה. משחק קשה, לא בגלל ההפסד אלא בגלל המסביב שלו. לא התרגשתי מהאוהדים. גדלתי בעיר אשדוד, ובכל תחום, לאשדודים קשה מאוד לראות אשדודי בעמדת שליטה, קשה להם לפרגן. זה משפיע. לשמחתי יצאנו לפגרה בת חמישה ימים, החלה מערכה בדרום, הייתה אזעקה שהקפיצה אותנו ב-6 בבוקר. והפרעת קצב יכולה להתרחש גם מפרץ אדרנלין. ישבתי מול הטלוויזיה באחת וחצי אחרי חצות, הרגשתי שוב את הכיווץ. יש לי את הקוצב, ואני מחכה שהוא יטפל בזה, אבל כלום. הרגשתי את הכיווץ שוב ושוב והקוצב לא מגיב. הגעתי לבית חולים, התאשפזתי, והדופק 159 ויש לי הפרעת קצב. ואז התברר שהקוצב כויל מלכתחילה לדופק 176, ולכן צפה מהצד. לפנות בוקר נתנו לי שוב מכת חשמל כדי להסדיר את הקצב, וכיילו את הקוצב ל-150. הלכתי הביתה אחרי יום".

סרט.
"קיוויתי שזה לא יחזור. במוצאי שבת, יום למחרת השחרור, חיכיתי למשחק הנבחרת מול פולין, והרגשתי שוב כיווץ. לא הבנתי מה קורה לי. קראתי לאשתי, התיישבה לידי. פתאום, בלי התרעה, אני מרגיש כאילו בא טרקטור ונותן לי מכה חזקה, מדביק אותי לספה, אני צועק איי, וכאילו המכה יוצאת לי מהקרקפת, מעיפה לי את הראש".

מה זה?
"הקוצב עבד. נתן לי מכת חשמל, אבל בניגוד למכות בבית החולים שהיו עם טשטוש, כאן זה על חי. לא ידעתי בכלל למה לצפות, זה לא מכין אותך. נדבקתי לספה. היינו חייבים לחזור לבית חולים, במחלקה הרגשתי לא טוב. הרופאה החליטה לתת לי כדור הרגעה: 'אתה נראה לי יותר מדי בלחץ', טענה שהייתי כנראה בסטרס עצום, שגרם להפרעת קצב. מפה התחילו בטיפול תרופתי, נתנו לי פרוקור, העמיסו עלי נוזלים, הזהירו אותי מתופעת לוואי. התחילו לי גלי חום, לא יכול לישון. בעשרת הימים הראשונים הייתי זומבי, כאילו הגוף שלי ואני לא יחד. בלונג, ההשפעה של התרופה היא על בלוטת התריס, ראיה וכבד. הורידו לי את המינון, ותוך כדי התחלתי לחפש חוות דעת. לא הגעתי לאימונים אבל למזלי הייתה פגרת שזרוע".


"אני צועק איי, וכאילו המכה יוצאת לי מהקרקפת, מעיפה לי את הראש" (מאור אלקסלסי)

בכל הזמן הזה ג'קי לא שואל מה יהיה?
"ברור. אמר לי: 'קח כמה זמן שאתה צריך'".

עברו לך מחשבות פרישה?
"כן, בטח. אשתך אומרת לא לחזור, אמא שלי, הבן שלי, הרופאים לא חד משמעיים. אם הם יגידו לפרוש, אני פורש. הבריאות יותר חשובה".

מה השאיר אותך?
"אם אשאר בבית לא בטוח שזה יוסיף לי לבריאות. פתאום, אחרי 30 שנה, להפסיק את מה שאני רגיל, זה יכול לחרפן אותי. באחת השיחות שלי עם ג'קי הוא הציע לי לרדת מדרגה, וזה מה שעשיתי. בינתיים שמעתי חוות דעת ב'קפלן', הגעתי לרופא מומחה בתל השומר, אייל נוף, הציע לי אבלציה ואמר לי שאחריה אחזור 80-90 אחוז לחיים הרגילים שלי, כולל כדורגל. עדכנתי את ג'קי, והחלטתי לחזור בהדרגה".

מתי האבלציה?
"יש לי תור, עוד מעט, עוד לא אישרתי סופית את התהליך. אני מנסה להגיע לפרופסור אחד מ'שערי צדק', מיכאל גליקסון, כדי לקבל ממנו חוות דעת נוספת, אבל קשה מאוד להגיע אליו. אם הוא יגיד לי אבלציה, אני הולך".

כמה תרופות אתה לוקח היום?
"מהמקרה הראשון התחלתי לשתות כדור להסדרת לחץ דם, כדור ללב, ועוד כדור משתן. בערב אני שותה חצי מינון נגד לחץ דם. עכשיו יש גם את הפרוקור בבוקר. בינתיים, ברוך השם".


"בעשרת הימים הראשונים הייתי זומבי, כאילו הגוף שלי ואני לא יחד" (אודי ציטיאט)

מ.ס.אשדוד בנתה השנה קבוצה, עם סגל שחקנים מבטיח, שהיתה אמורה לקפוץ מדרגה, ולהיות ברמה של מכבי נתניה, הפועל חיפה או בני יהודה, כדי להיאבק על מקום הפלייאוף העליון. בפועל, אשדוד ניצחה רק פעמיים בסיבוב שלם. אוואט מסביר: "אנחנו קבוצה שנשארה בדקה האחרונה של העונה שעברה. עשו שדרוג. אלה שהגיעו הם מוכחים בכדורגל הישראלי, אבל בשנה-שנתיים האחרונות לא כל כך הצליחו. אתה צריך לחבר את כל הדבר הזה, ולא תמיד התבשיל יוצא טוב. כן ראינו משהו אחר, שהוא משהו ששונה ממה שהיה לפני. בעונה הקודמת היו לקבוצה 20 שערים בסיום הליגה הסדירה, זה אפילו לא גול למשחק. אנחנו היום במחזור 13 עם 18 שערים". 

בחודש הבא ייגזר דינו של יצחק אספה שנמצא אשם בהפקרתו של ארי נשר ז"ל. בחרתם לתת לו להמשיך לשחק. מה הרציונל?
"מדובר בבחור צעיר ולא חלילה שאני מוריד מהאחריות שלו. ליבי ליבי עם משפחת נשר, זה אסון לאבד ילד, אבל כל הזמן אני אומר שאתה לא יכול להרוג חיים נוספים. זה סיפור לא פשוט. יצחק לא בא ממשפחה חזקה כלכלית, תומכת, שיכולה לעטוף אותו ולתת לו את החיזוקים. אחד המקומות שבהם הוא מרגיש משפחתיות וחוזק, זה בין השחקנים ומול הצוות המקצועי. כל עוד אין במועדון החלטה לגרוע שחקן, אני משתמש בו. בא בעל בית ואמר שיצחק אספה חלק מהמועדון. כולנו הסכמנו עם זה. יש ימים שהוא מגיע בלי לישון בלילה, מלא סיוטים. זה סיפור עצוב מכל צד. מן הסתם אני נותן לו קצת יותר התייחסות ואם הוא כשיר לשחק - הוא ישחק". 

לאור מה שעברת, מה המחשבות לעתיד?
"לא חושב כזה רחוק. אני חי את היום. זה גרם לי לחשוב טיפה אחרת על החיים. אני רוצה ליהנות מכל דבר שאני עושה ואם מחר אצטרך לוותר על הכדורגל, לא יהיה לי קל. זה לא נראה באופק, אבל אם יביאו מאמן אחר במקומי, לא אלך לאמן בליגות נמוכות, אולי אחשוב להשתלב במחלקת נוער, לא כמאמן".

יכול להיות שזו העונה האחרונה שלך כמאמן?
"אני רואה את עצמי רץ עם מ.ס.אשדוד הרבה זמן. אני מחובר למועדון ומאמין ביכולות שלי. אני מאמין שנעשה עונה שתעמוד בציפיות הראשונות שלי, עם כדורגל התקפי. הזינוק צריך להיות בעונה הבאה. אני רואה את עצמי לגמרי במקום הזה".  

יצחק אספה. "יש ימים שהוא מגיע בלי לישון בלילה, מלא סיוטים" (דני מרון)
מעריב
ברשתות החברתיות
כל הזכויות שמורות לצ'רלטון בע"מ