1. תוצאות התיקו של מכבי ת"א ומכבי חיפה ערב המשחק אמש בטרנר נתנו תחושה כי המשחק הזה הפך למשחק שבו מגרילים כרטיס אחד לסירת הצלה מהטיטניק, אבל בפועל הייתה קבוצה אחת שהייתה מוכנה להרוג בשביל הכרטיס הזה, וקבוצה שנייה שניצלה את הרגעים האלה כדי להשתלט על הבר של הספינה הטובעת ולשתות אלכוהול מובחר בחינם עד הירידה למצולות.
העצוב הוא שבעוד כמה שנים, כשינסו לתמצת ב-150 מלה את תולדות המפגשים בבאר שבע מול בית"ר ירושלים, יהיה כתוב תחת המשחק של ה-16 בדצמבר 2019 כי "בית"ר הפתיעה את ב"ש במבצרה 0:1", על אף שזו הייתה ההצגה הכי גדולה של בית"ר בנגב מאז ה-2:5 ב-1998.
התוצאה השבירה הזו היא בדיוק הסיבה שגם אחרי התוצאות של המחזור הזה, בית"ר מרוחקת עדיין חמש נקודות מהמקום השני ושמונה מהמקום הראשון, כאשר שני ההפסדים האחרונים שלה, מול שתי המוליכות, היו בהפרש שערים מצטבר של 7-1. שתי המוליכות היו משפילות אמש כהוגן את ב"ש, כי זו הייתה ההופעה הכי גרועה שלה בטרנר מאז הקמתו.
הירושלמים חוגגים הצגה גדולה בטרנר (דני מרון)
2. בית"ר היא דוגמה קלאסית לבניית קבוצה לא מאוזנת. נגיד קבוצה שבה כל השחקנים שולטים ברגל שמאל, או קבוצה שכל השחקנים שבה לא עוברים גובה של 1.70 מטר. כאן בחר הצוות המקצועי כמות נכבדת של שחקנים שרצים במהירות לעבר יעד לא ברור, בלי מטרה מוגדרת, בהתעלמות מוחלטת מהמהות הקבוצתית של המשחק.
בהתחשב בכך שבית"ר קיבלה אתמול תנאים שהם אפילו טובים מאימון, משטח מרוצף בקונוסים שסודרו היטב, היה מדהים לגלות שמהאימון הזה זזה הרשת רק פעם אחת – בפעם השלישית הרצופה שבה כדור הוגבה מאותה נקודה לאותה נקודה.
כדאי לזכור שלפני ההגבהה לאזולאי היה עסוק המבשל, שי קונסטנטין, ביד שלא נשרקה, עד כדי כך שעזב הכל, הצביע לעבר השופט על ידו – ועדיין לא היה מישהו שייקח ממנו את הכדור וימנע ממנו את המהלך. אז קונסטנטין חזר לכדור והגביה ישירות לשער יתרון. התהייה שעולה מהמשחק הזה היא מה היה קורה אם לבית"ר לא היה שלומי אזולאי כזה, שמסוגל בזמן אמת לנגוח כמו שצריך – המשחק הזה עוד היה מסתיים ב-0:0, למרות ששיחקה בו רק קבוצה אחת.
בלעדיו זה עוד היה מסתיים ב-0:0. אזולאי (דני מרון)
3. הערב הזה אתמול היה אירוע פרידה חגיגי מאחת התופעות המרעננות של הכדורגל הישראלי לדורותיו: הפועל ב"ש 2016-2018, קבוצה שהגיחה לראשונה אחרי 40 שנה והדהימה את הכדורגל הישראלי בזכייה בשלוש אליפויות רצופות שהיו מופת לרכש, אימון, סגנון, עוצמה, ניהול, ביתיות. כאילו לא היו פה ארבע גדולות לפניה ונותרו רק שלוש אחריה.
הפועל ב"ש הורידה אתמול סופית את המסך על עצמה, לאחר שסגרה שלושה הפסדי בית רצופים. אפשר להפסיד בבית למכבי ת"א או מכבי חיפה, אימפריות כדורגל שהניהול שלהן מכתיב את סדר היום הספורטיבי קרוב ל-30 שנה, למעט היעדרויות קצרות. ההפסד לבני יהודה אפשרי, כי בני יהודה כבר ניצחה במקומות מבוצרים מאלה. ההפסד לבית"ר – בדרך בה הושג, ללא שמץ של תחרות, ללא טיפת התנגדות – הוא הודאה על סיום דרך.
אם עד עכשיו ברק בכר היה אייקון שהדריך את ב"ש גם בסערות גדולות, קשה לראות איך הוא יצליח לנווט ספינה שאין בה תורן, אין בה הגה, וגם העוגן ניתק ממנה ונבלע בלב ים. הגיע הזמן לחשב מסלול חדש. צריך לקוות שברק בכר ימצא במהרה מקום טוב שיוכל לחדש בו את נעוריו, ושהפועל ב"ש תשוב לכאן בעוד הרבה פחות מ-40 שנה.
נקווה לראות את הפועל ב"ש חוזרת במהרה לצמרת הכדורגל בישראל (דני מרון)
4. אוראל גרינפלד הפך השבוע לשופט הראשון מאז אברהם קליין בסוף שנות ה-70 שקיבל מעמד של שופט-על, שישפוט גם ביורו ובמונדיאל הקרובים. כמו קליין, מדובר בשופט ליגה בינוני ביותר, שהשקט שלהם והלוק המוקפד שלהם תעתעו במוסדות השיפוט הבכירים ומעידים יותר מהכל כי הכדורגל הולך והופך למוצר טלוויזיוני, כשהשופט הוא בסך הכל פלקט וה-VAR בלאו הכי הוא שקובע. לא היו אמש לגרינפלד פסיקות מעוררות מחלוקת, אבל אתה מצפה משופט בסדר הגודל הזה שיסיים משחק כזה קשה לשיפוט בהרבה פחות שליפות מכפי שהיו לו. או במילים אחרות: שיהיה יותר מנחם אשכנזי מאברהם קליין.
מה דעתך על הכתבה?