1. אפשר לצאת מתוך הנחה שאלמלא התרברב רון חולדאי בכתבה המפורסמת וטען כי לא בונים גג בשביל שני ימי גשם בשנה, הרשתות החברתיות היו מנקזות את הרפש שהוציאו אתמול יותר ממה שהצליחה מערכת הניקוז בתל אביב לנקז את הגשם.
צריך להיות הוגנים: אין קשר בין ביטול המשחק בבלומפילד אתמול לגג שלא נבנה. אין גם שום קשר בין הקמתו החפוזה של האצטדיון להצפה של יפו ודרום תל אביב. בתל אביב ירדו אתמול בשעת הצהריים מוקדמת 71 מ"מ בשעתיים, 40 מ"מ בשעה הראשונה. בתל אביב כולה יורדים 583 מילימטרים בשנה בממוצע. תעשו חשבון פשוט: 12% מהגשמים שיורדים בשנה שלמה ירדו בפחות משעתיים.
אפשר להעריך בזהירות כי אם כמות כזו הייתה יורדת ליד סמי עופר, גם שם היה מופע אדיר של אשדי טבע. באצטדיון בלומפילד – בעבר אצטדיון 'באסה', על שם מתחם הפרדסים המוצף שישב על באר – הניקוז הצליח להתגבר על המבול, אבל התשתיות סביב האצטדיון התגברו פחות. התמונות מאזור בלומפילד היו ויראליות יותר מהתמונות משכונת התקווה, שם המצב היה הרבה יותר קשה, על כל הטרגדיות שנגזרו מכך.
זה לא שרק בבלומפילד התשתית קרסו (אודי ציטיאט)
אפשר לבוא בטענות גם לתשתיות של חולדאי, אבל היי, לפני כעשר שנים ירדו בלונדון 40 מ"מ בלילה אחד (לא 71 בשעתיים), נהר התמזה עלה על גדותיו ותנועת הרכבת התחתית אף הושבתה. בשום מקום בעולם אין אגן ניקוז שיכול להתגבר על 71 מ"מ גשם בשעתיים. לטענות על אי הקמת הגג יש צידוק בפני עצמו, אבל לא צריך להציף גם את הביוב.
2. ולמרות כל הסנגוריה צריך להעריך שאלמלא נקלע לוח החשמל בבלומפילד לאזור האסון, היה מתקיים משחק בבלומפילד, למרות שהקהל לא יכול היה להגיע אליו בגלל ההצפות סביב האצטדיון. השיקול העיקרי בכדורגל הישראלי – למרות כל המילים היפות על נגישות, ניראות, משפחות, ו"לא לאלימות" – היה ונותר כסף. אם המשחק מופיע בטוטו, צריך רק סכנת חיים – לוח חשמל מוצף, למשל – כדי לדחות אותו. נורא מעציב שהקהל, בכל מה שקשור למהלך תקין של משחקי הליגה, נמצא בסדר העדיפויות האחרון. מוטב היה, אגב, כי מנהלת הליגה תבטל את כל משחקי השבת באזורים שספגו אתמול מנת גשמים מפלצתית ולא תזדקק ל"החלטת שופט". היה עצוב לראות את המשחקים ועוד יותר מכך – את היציעים.
היה עצוב לראות את היציעים. אוהדי בית"ר בטדי (דני מרון)
3. בית"ר ירושלים לא איבדה אתמול שום אליפות שהיא לא הייתה מועמדת לה. בית"ר קבוצה מלהיבה, כובשת הרבה שערים, אבל חסרים לה אלמנטים רבים כדי לשחק כדורגל מאוזן כפי שמשחקות העונה מכבי ת"א ומכבי חיפה. בכל פעם שבית"ר משחקת מול קבוצה שלא מפחדת ממנה, היא מגלה קבוצות מאורגנות הגנתית ויעילות התקפית, ומבינה שזה לא מקרי שחטפה שבעה שערים משתי המוליכות, כמו שלא מקרי שבכל פעם שהתמודדה מול קבוצת תחתית עם פוטנציאל התקפי, היא חטפה.
ועדיין, בית"ר של היום היא קבוצה שמצליחה לגלות דומיננטיות גם במצבי מצוקה ולחזור למשחק. אם תהיה שם סבלנות והבנה שמדובר בתהליך שלא התבצע שם למעלה מעשור, היא תהיה בסוף הפועל ב"ש, קבוצה שניהול אדמיניסטרטיבי ומקצועי משמעותי, נטרל ממנה את כל תחלואי העבר, וסחף אותה לתארים.
הפוטנציאל קיים, אבל זו רק תחילת הדרך. שחקני בית"ר (דני מרון)
4. הכרטיס האדום של אלמוג כהן בשבוע שעבר, והתנהגות קומץ מהקהל בנהמות לבנג'מין קוקו אתמול במושבה, חייבים להדליק נורה אדומה אצל מקבלי ההחלטות במכבי נתניה. אפשר לבנות מועדון בצורה מושכלת, לגלות אחריות, בגרות, סבלנות ולקבל החלטות במקום, אבל קשה מאוד לחנך, בטח בכדורגל הישראלי. וכל פרצה כזו בחינוך, היא פחות לבנה בחומה. זה שווה לפעמים יותר ממקום בפלייאוף עליון, וסליחה מראש על יפות הנפש.
והערה נוספת: הפועל כפ"ס מועמדת לרדת ליגה. מקומה הטבעי הוא בליגה השנייה. הדרך שהיא עושה חזרה לשם אולי קצת נאיבית, אבל בהחלט מעוררת כבוד.
יש דברים שחשובים יותר מצבירת נקודות. נתניה חוגגת על כפ"ס (אריאל שלום)
5. יש שני סוגים של קבוצות לא גדולות: כאלה שחושבות שהן גדולות ובונות סגל של שחקנים בעלי שם, חלקם מעבר לשיא, שידשדש באמצע הטבלה ומטה ויגרום חוסר שביעות רצון לאוהדיה; ויש את הקבוצות שיודעות שהן קטנות ומנסות לפחות בתוך המאבק התמידי להישרדות, שמתבססות על סגל צעיר ורעב, שמחפש במה, בו משובצים שחקנים נטולי אגו שרואים בכדורגל מקור פרנסה, ומשחקים על החיים שלהם. ככה נראה המשחק אתמול מול הפועל חיפה להפועל חדרה – זו שמתחילה להתנהג כמו מכבי נתניה ובני יהודה.
נטולי אגו ומחפשים במה לככב עליה. שחקני חדרה (אודי ציטיאט)
מה דעתך על הכתבה?