תוצאות
אחרונות
תוצאות אחרונות
לתוצאות נוספות

בית מכבי: "להראות אופי" זה לא מספיק לקבוצה שרוצה להתמודד על האליפות

מכבי חיפה - מכבי תל אביב 4:3
משחק העונה בין מכבי ת"א למכבי חיפה היה יותר מעל השליטה בליגה: הוא היה על תואר ה"מכביזם". הירוקים גילו שלמרות הרגש והתשוקה, יש להם עבודה. וגם: שאלת מיליון הדולר לגבי יונתן כהן
האירועים של משחק העונה השבוע השכיחו את השאלה לצורך מה התכנסנו. המשחק הוגדר כמשחק הצהרה, הצהרה של מכבי חיפה על שובה, שתינתן על הגב של מכבי ת"א. מכבי חיפה חמה, היא במומנטום, היא בשלה, ומצופה ממנה לספק הצהרה חדה וברורה כפי שמקובל במשחקי הצהרה שגם מקיימים.

גם לצד השני היה מה להצהיר, ולכן המשחק הזה ריגש עוד לפני שהחל. רק ההתפתחויות במהלכו ריגשו יותר מאשר הלכי הרוח לפניו. מכבי ת"א הגיעה למשחק הזה מוקטנת, אלופה שאף אחד לא מתלהב ממנה. קבוצה הגנתית, פונקציונלית, קשה, מנצחת אבל לא נוגעת. חיפה נוגעת, חיפה רומנטית, תל אביב פרקטית.

קרה מה שלעתים קורה במשחקים כאלה. משחק הצהרה של צד אחד הופך להצהרה של הצד האחר. המשחק הזה הזכיר כבר מהדקות הראשונות שלו את ה-2:6 של מכבי ת"א נגד הפועל ב"ש בגמר הגביע ב-2015. זה לא התבטא בתוצאה, אבל אלה היו יחסי הכוחות - מעמד־על שמפגיש קבוצות שאינן שייכות לאותה ליגה. מכבי הכריעה את המשחק בעמדות של אייל גולסה, אבי ריקן ודן גלזר, אלה העמדות שמכריעות משחקים כאלה הרבה לפני שאצילי או יונתן כהן מתערבים. מתברר שזו הייתה גישה קצת נמהרת להציג את יובל אשכנזי כשחקן ה-"בוקס טו בוקס" הכי טוב בכדורגל הישראלי כרגע, ולצפות בו מצטרף מאחור וכובש שוב ושוב, בשעה שריקן וגולסה משחקים בעמדות האלה בצד השני, יודעים לעשות את אותם הדברים כפי שעוד רגע ניווכח, אבל עברו על פניהם כאילו הם לא קיימים בזמן שאותו ניפחו. לא שעינם צרה, אבל ראבאק.


שחקני מכבי ת"א חוגגים. הכריעה את המשחק עוד לפני כהן או אצילי (מאור אלקסלסי)

שחקני מכבי ת"א חוגגים. הכריעה את המשחק עוד לפני כהן או אצילי (מאור אלקסלסי)

מהזווית של המשחק ששוחק, בניכוי הריגושים, הרוח והרעשים - איך מכבי חיפה חזרה, איזו רוח יש לה ומה היה חסר שמוחמד עוואד וכו' - כשמנכים את כל אלה, יהיה קצת קשה להמשיך להתייחס למכבי ת"א כאל עוד אלופה משעממת שמכבי חיפה הסקסית והכישרונית והמלהיבה מבקשת לסלק. לא בגלל הניצחון שמכבי חילצה בדקה האחרונה של תוספת הזמן, בגלל הכדורגל ששיחקה במשחק שבו הכל הונח על השולחן.

באר שבע כמשל
מכבי חיפה בחרה במרקו בלבול כדי להתמודד מול מכבי ת"א ולהדיח אותה. ב"ש בחרה בברק בכר לצורך אותה מטרה. בלבול הגיע לחיפה בנסיבות די דומות לאלה שבכר הגיע בהן לב"ש. הקבוצה מהדרום הכריזה על יומרותיה בשנה שקדמה להגעתו של בכר, אבל הוא יצק ליומרותיה תוכן כבר בשנה הראשונה שלו במועדון. בכר צריך לשמש מודל לבלבול - אם בכר היה יכול לעשות את זה בב"ש, אין סיבה שבלבול לא יוכל לעשות את זה בחיפה. אצל בלבול זה מתעכב, הוא מגלה שמסלול חייו המקצועיים ארוך יותר, פתלתל יותר מזה של בכר. בכר מקדים אותו, משיג יותר בפחות זמן.

בלבול יכול להרגיש טוב בנוגע לעבודה שהוא עושה. קורים בחיפה דברים טובים שרואים גם מתל אביב. הקבוצה צריכה לגדול ולהתפתח, ויש לה לאן - כפי שליובל אשכנזי יש לאן להתפתח. מכבי חיפה עוד לא הגיעה לשם. מאז המשחק הראשון בין שני המועדונים היא עשתה דרך, אבל בשניהם הייתה רחוקה מהיעד באותה מידה. בשניהם נראה שמכבי חיפה לא אומדת נכון את המרחק שהיא צריכה לסגור ממכבי ת"א.

שועה VS כהן
ביחס ליונתן כהן, ולדימיר איביץ' נתפס כמו בלבול במקרה של ירדן שועה. בשני המקרים עולות תהיות אם הכישרונות האלה מטופלים נכון, "מה באת לחנך את הילד, תן לילד לשחק". איביץ' ניגש כנראה לדברים אחרת. הוא לא ייתן לילד לשחק אלא אם הילד יעשה בדיוק מה שהוא אומר לו לעשות. אני שם לב שהילד מתפתח יפה למרות ההשגות של הסביבה על הדרך שבה הוא מטופל.

יונתן כהן. הצמות השיגו את המטרה (מאור אלקסלסי)
יונתן כהן. הצמות השיגו את המטרה (מאור אלקסלסי)

הנה מה שקרה ליונתן כהן תחת המגף של איביץ'. כהן הוא אחד מכמה כישרונות ילידי 96' שכיכבו בקבוצת נוער שלקחה אליפות ב־2014־2015 וראשי המועדון סימנו אותם. ביניהם גם מתן חוזז, אליאל פרץ ודן גלזר. כולם נשלחו לבית"ר ת"א-רמלה מליגת הפיתוח והושאלו בהמשך לקבוצות מליגת־העל עד שיבשילו. יונתן כהן היה אחד מכמה, לא האחד. גם רועי קהת היה אחד מכמה בשנתון מוצלח אחר, קהת שיחק בתפקיד דומה בקבוצות הצעירות, והיה לו מעמד דומה.

עונה וחצי אחרי שעלה לקבוצה הבוגרת, כהן מזוהה ככישרון הכי גדול שצמח בדור הנוכחי, מדברים עליו ומזכירים את זהבי ונמני. אני מניח שהטיפול של איביץ' אחראי במידת מה להתפתחות של כהן בשנה וחצי האחרונות, הוא בסך הכל רק הולך ומשביח. בפעם הבאה שכהן יעוף מהסגל הוא יחזור כשחקן עוד יותר טוב. גם לו יש עוד לאן להתפתח.

קולע צמות
בדקה ה־68 של המשחק הזה יונתן כהן והצמות עומדים על נקודת ה־11. זה פנדל קריטי, רגע לפני שקורה למכבי עוד אום אל פאחם. הצמות הראו את הביטחון העצמי של כהן: הוא יודע שהמצלמה תתעכב עליו, הן באו לסמן מי בא לקחת את המשחק על הכתפיים שלו. ואכן, יונתן והצמות מקבלים את כל תשומת הלב.

כהן. מתחת לזהבי יש הרבה מקום (מאור אלקסלסי)
כהן. מתחת לזהבי יש הרבה מקום (מאור אלקסלסי)

רגע לפני שכהן והצמות ניגשים לביצוע, אני חושב על אבי נמני במעמדים האלה. נמני החטיא פנדלים, אולי גם כמה חשובים, אבל אף פעם לא פנדל קריטי. שני צעדים, פצצה בשמאל לרשת העליונה, זה מה שהיית מקבל מנמני בפנדל קריטי. הוא לא היה נזקק לריבאונד. השני של יונתן כהן זה אכן גול של זהבי, אבל כמו שיונתן כהן יודע, מתחת לזהבי יש עוד הרבה מקום.

ההצהרה שלא היתה
המוצקות הנפשית שמכבי חיפה גילתה במשחק הזה מקבלת את ההערכה שמגיעה לה. היא עשויה מחומרים אחרים, במישור הזה היא התפתחה יפה. אבל "גילינו אופי, עשינו מהפכים, היינו שותפים, מה היה קורה אם עוואד", זו גישה שקצת מרחיקה אותנו מהמעמד שלשמו התכנסנו. היינו אמורים לקבל הצהרה ולראות אותה, לא לשמוע "הראינו אופי". מכבי חיפה הייתה אמורה להתפוצץ על מכבי ת"א כשעל הפרק, ברקע, השאלה הגדולה והמטרידה: מי מביניהן זאת "מכבי". חיפה בטח מבינה שכדי להיות "מכבי" צריך קודם להיות מכביסט.


רוקאביצה. התפוצצות לא הייתה (דני מרון)
מעריב
ברשתות החברתיות
כל הזכויות שמורות לצ'רלטון בע"מ