סדרת הביקורות – און ואוף דה רקורד – סביב סגל השחקנים שפרסם מאמן הנבחרת אנדראס הרצוג לקראת המשחקים מול סלובניה ואוסטריה בסמי עופר, התבררה אתמול כמיותרת.
הרצוג אמר כמעט בפירוש כי את הסגל שלו הוא בעצם קבע באוקטובר האחרון, לפני שני משחקי הבית מול סקוטלנד ואלבניה בליגת האלופות, ולמעט שינויים מינוריים זה הסגל שהוא ילך איתו עד הסוף – גם במחיר זימונם של שחקנים שאינם משחקים בקביעות ובמחיר אי זימונים של שחקנים שהם קונצנזוס.
הוא גם הסביר את זה בצורה הכי פשוטה: בהיעדרם של ימי אימונים למכביר, ההתכנסות יומיים לפני משחק נועדה לרענן את שחקני הסגל בנוגע לתבניות שלפיהם חיים בנבחרת – מקצועית, חברתית, משמעתית – וזימון של חצי סגל חדש ייאלץ להפוך את אימוני הסגל ליציקת תבנית מוגדרת מאליה כל פעם מחדש. אז לא, מאז שהגיעו האוסטרים לישראל, יש פה סדר חדש, ולתבניות שנקבעו יש סגל שחקנים די מוגדר שעונה כרגע לצרכים.
אלירן עטר. נותר בחוץ, למרות יכולתו הנהדרת (אריאל שלום)
זה נבע ממינוי מאוחר של מאמן לנבחרת, ומסירוב של מועדונים גדולים לאפשר יומיים מרוכזים באמצע פגרת החורף באירופה כדי לבדוק גם את המעגל השני של שחקני הסגל. במילים אחרות: יתכן שעטר ואצילי היו בסגל הנוכחי אלמלא סירבה מכבי ת"א לרצונם של אנשי הצוות המקצועי בנבחרת לכנס את הנבחרת מדי פעם.
אבל למען האמת יש מגון סיבות לכך ששחקנים נהדרים כמו עטר, אצילי וגם בן שהר וליאור רפאלוב, לא נמצאים בסגל, וזו כבר תבנית המשחק – 2-5-3 – שבה אין מקום לשחקני כנף מהטעם הפשוט שאת המקום הזה ממלאים אלי דסה וטאלב טוואטחה, ובכלל לא משנה כמה דקות הם שיחקו בשלושת החודשים האחרונים. אם תרצו, היתרון של ישראל מתבטא בכנפיים שלה ובכוח האש המרוכז אצלה בהתקפה. על החסרונות יצטרכו רוטנשטיינר והרצוג לעבוד עם מה שיש – ואין הרבה.
אנדי הרצוג. הנבחרת הפכה להיות מופת לשמרנות (דני מרון)
הרצוג רוצה שש נקודות – והוא כמעט צעק את זה במסיבת העיתונאים שפתחה את ההכנות לצמד המשחקים – אבל כדי שזה יקרה הוא יצטרך את מה שהוא עצמו הסביר השבוע: משחק הגנה של כל הנבחרת. כשאין בלמים, ובמשחק בסקוטלנד שיחקו מגן וקשר בתפקיד של בלמים, אז מחפשים פתרונות מגוונים. אל תתפלאו אם ניר ביטון ישחק כבלם לצידם של שרן ייני וחאתם אלחמיד במשחק מול סלובניה. ישראל תרצה לנצח את סלובניה בכך שתלחץ עליה בשטחה ותנסה עם כמה שיותר שחקנים בעלי יכולת התקפית, כולל שחקני הגנה, לנהל (בלי CR7) את המשחק בשטח שבו יאן אובלק נמצא.
כששאל ביום רביעי אחד העיתונאים את הרצוג אם הוא נהנה בישראל, הוא טפח על כרסו ושאל: "נראה לך שאני סובל?". אלא שלמרות הקסם שנוטף מהמאמן הלאומי, הנבחרת הזו היא מופת לשמרנות. לא רוצה להמר שלא יהיו סקנדלים, אבל הסבירות לכך קטנה. נבחרת ישראל מתוקתקת מהמסד ועד לטפחות, ואלה דברים שאינם עניין של מה בכך כשמדובר בכדורגל הישראלי.
אלי דסה באימון הנבחרת. באנקר אצל הרצוג (עדי אבישי)
ועוד משהו שצריך לשמח אותנו: הצוות האוסטרי ממוקד מטרה. היה להם חשוב שהנבחרת תקבל אמון מחודש מהקהל הישראלי, אבל הם בעיקר רוצים לנצל את הקהל הישראלי כדי להשיג כמה שיותר נקודות בבית. או כפי שהרצוג אמר: "אם אתה לא משיג נקודות בבית, אתה צריך לתקן בחוץ, וזה קשה". זו הסיבה שהרצוג אמר גם באוסטריה וגם השבוע ברמת גן שהיה עדיף שהמשחק נגד האוסטרים היה מתקיים בבאר שבע. בגלל האווירה הביתית, ובעיקר כיוון שאוסטריה תגיע מפולין. ולשחק בעיר שיש בה בית מלון אחד, שגם הוא לא פירסט קלאס, היה מחייב את האוסטרים לטלטל עצמם מרחק עצום מהמלון למגרש ובחזרה. משעשע לדעת כי גם המאמן האוסטרי – בשר מבשרם – נגוע בתחמנות ישראלית. האמת היא שזה אפילו מרחיב לב. אחד משלנו.
מה דעתך על הכתבה?