שפשפנו עיניים: נבחרת ישראל מתנהלת בסדר אוסטרו-גרמני

1. וילי רוטנשטיינר מתכרבל במעיל, שקוע בכיסא המתקפל ביציע בשפיים, צופה באימון. מדי פעם עולים אליו לרגל. הוא יושב שם כמו במאי שמביים סרט ובו אלפי ניצבים. חשוב לו שכל פרט יהיה במקומו. הסט מרשים. בפינה אחת עובדים שלושת השוערים עם מאמן השוערים, בפינה אחרת עובדים השחקנים עם מאמן הכושר וצוותו. אלון חזן עומד עם הגב לשאר המגרש ומשגיח, ואנדי הרצוג בונה את האימון הטקטי, שיגיע אחרי שיוציאו את העיתונאים.

לפני 20 שנה היו שלמה שרף, עוזרו יצחק שום, מאמן הכושר אברי מונצ'ר, המנהל אברהם בנדורי, ד"ר מרק רוסנובסקי והמעסה שמוליק רוזנצוויג, שישה אנשים. עכשיו רוסנובסקי מוקף מעסים, ומאתמול יש גם מאמן מנטלי, סגן אלוף אולימפי בשם ד"ר מרכוס רוגן. רוטנשטיינר חשב שאם יביא לפה יהודי שנשוי לישראלית זה יעשה לנו נעים בגב, אבל בפועל זה עוד אוסטרי לאשרם, ועד סוף הקמפיין אולי נלמד את השמות של כל היתר.

רוטנשטיינר מבסוט. זהו האימון הראשון של הנבחרת בעידן תאורת הלד החדשה. מיליון וחצי שקל הושקעו בה, והמגרש נראה כמו בפארקן שבקופנהגן. זה מסייע לו להבחין באחד מאנשי המדיה מצלם את אימון השוערים, רחמנא ליצלן, מתוך המגרש. רוטנשטיינר שולח אליו בולדוג שיוציא אותו מהקווים. בכלל, המגרש מסומן אחרת ממשחק כדורגל. בונים בו נבחרת, הכל מתוקתק, סדר אוסטרו-גרמני. שפשפנו עיניים. 

מתנהג כמו יו"ר ההתאחדות לכדורגל. וילי רוטנשטיינר (דני מרון)

רוטנשטיינר הוא המנהל הטכני של נבחרות ישראל, אבל מתנהג כמו יו"ר ההתאחדות, בוודאי בתקופה שבה שינו זוארץ ממלא את המקום לבקשת הקהל עד סוף העונה. רוטנשטיינר מגיע למסיבת העיתונאים שפותחת את קמפיין מוקדמות יורו 2020 ויושב באמצע, בין המאמן לבין הדובר, כדי שנבין מי כאן הבוס.

הוא מצהיר, הוא מדבר, הוא מבטיח, הוא מחניף בלי סוף, הוא זורק לזוארץ, כשזה עולה לומר מילים נרגשות לקהל הישראלי, שאולי הוא גם יודיע שהוא נשאר בתפקיד, ומאתמול הוא גם הוסיף שנתיים לשנתיים שבקושי התחיל כאן. יש תכנית ל-2022, יש אקדמיה, יש מינויים, אסטרטגיה ו-Win-win כדבריו. לא לחינם היה מי שכינה אותו אתמול "אברם גרנט האוסטרי". אי אפשר שלא להסמיק מההשוואה. וכן חברים, רוטנשטיינר פה עד לפנסיה. השאלה היא אם עד לפנסיה הזו נגיע סוף סוף למונדיאל.

הצוות האוסטרי הוביל לשינוי אסטרטגיה בנבחרת (דני מרון)

2. היה מי שצעק במסיבת העיתונאים שהמלך הוא עירום. אסטרטגיה, ודרך, ואווירה חדשה – ורק 5,700 כרטיסים נמכרו עד כה למשחק ראשון במוקדמות היורו. הרצוג מאוכזב מהנתונים, רוטנשטיינר מבטיח ש"טופ הופעה בחמישי, ואז יהיה מלא נגד אוסטריה וכולנו נחגוג את פורים".

אבל זה מדאיג. וזה גם מובן. אין כאן יותר מדי אוהדי נבחרת. כאן בודקים מי משחק, מהקבוצה שלך או מהקבוצה שלך בחו"ל, ואז מחליטים להגיע. תוסיפו יום חמישי, פורים, מסיבות ורבע לעשר בלילה, ועוד בחיפה, ותקבלו מגרש חצי ריק. זו מציאות, ואפשר לצעוק עד מחר לקהל להגיע. וכן, רוטנשטיינר צודק, ניצחון על סלובניה ויהיה מלא נגד אוסטריה. בשבע בערב תמיד יש סיכוי שיהיה מלא, בטח ביום ראשון.

אכזבה מקצב מכירת הכרטיסים. ניצחון נגד סלובניה ישנה את התמונה? (ערן לוף)

3 בוני גינצבורג חתם בקיץ 1989 בגלזגו ריינג'רס כמחליף של כריס וודס, שוער נבחרת אנגליה. בוני שיחק משחק ראשון בגרמניה באמצע אוגוסט ומאז לא שיחק חודשיים. משחקו השני באותה עונה היה בבראנקייה מול קולומביה. זה היה גם משחק חייו.

אריאל הרוש נתן אתמול אימון טוב. הוא לא שיחק שישה שבועות, והוא שוער שני של אוהד לויטה, לא של כריס וודס, אבל כמו שהרצוג אמר אתמול: "היכולת שלו בקמפיין ליגת האומות נתנה לו נקודות בונוס".

יש הבדל בין שוער ליגה לשוער נבחרת. זה לא בהכרח אחד לאחד. יעקב חודורוב לא היה שוער ליגה כזה מוצלח, לקח אליפות אחת בהפועל תל אביב ועוד אחת בהפועל רמת גן, אבל היה שוער הנבחרת הטוב בהיסטוריה. סגנו, איציק ויסוקר, הגיע למונדיאל ולאולימפיאדה אף שלא לקח אפילו אליפות אחת בהפועל פתח תקווה – ואפילו ירד איתה ליגה – ולשיאו בליגה הגיע אחרי שפרש מהנבחרת, במכבי נתניה. אריאל הרוש צריך לפתוח ביום חמישי. והוא יפתח.

הרוש. חייב לפתוח בשער (דני מרון)