תוצאות
אחרונות
תוצאות אחרונות
לתוצאות נוספות

יותר חמור מזריקת הסרט: אי אפשר לצאת עם דאבור למלחמה

ישראל - אוסטריה 2:4
תחושת הקיפוח, החוק הלא כתוב במערכת יחסים בין כוכב לאוהדים וההבדל בינו לבין ערן זהבי. חלוץ סביליה הקים את כל ההתאחדות על הרגליים וגרם לה להתחנן כדי להגיד בסוף לא. ענבל מנור על חוסר כבוד
יש חוק לא כתוב במערכת היחסים המורכבת בין כוכב, קבוצה/נבחרת ואוהדים. לכוכב מותר קצת יותר. לדבר קצת יותר חזק, לזייף פה ושם, להוציא עיניים באינסטגרם. לכוכב תסלחו על קטנות כי הוא כוכב והוא הרוויח את זה, אבל יש קו אדום - ברגע שהכוכב שם את עצמו בצורה מופגנת מעל המערכת, האוהד מרגיש שמזלזלים בו ומתעצבן. על זה קשה לסלוח, כאן הכוכב מאבד לגיטימציה.

כשכוכב נכנס למסלול התנגשות עם אוהדי קבוצתו, סופו שיפסיד ויעזוב. בנבחרת, המצב אפילו יותר מורכב. האוהד הישראלי מאוד סקפטי לגבי הנבחרת ומורגל לאכזבות, אבל בסתר ליבו חולם על הצלחתה. כשהוא מרגיש שינוי חיובי, הוא מתייצב. ישראלים אוהבים להתגודד סביב משהו "משלנו" גם כדי לשחרר קיטור, ציניות וכעסים. המצב הזה יצר אווירה בעייתית - להיות כוכב בנבחרת הפך מעמסה. בנבחרת, הכוכב חוטף יותר. לפרטים: יוסי בניון וערן זהבי.

מואנס דאבור נתן עונה מטורפת. דאבל באוסטריה. מספרים מטורפים ומעבר לקבוצת צמרת בליגה הספרדית בסכום הגבוה ביותר ששולם על שחקן ישראלי. מאז בניון, לא היה לישראל נציג בקבוצת צמרת בטופ היבשת. הוא נמצא על המסלול הנכון לתהילה. אולי יום אחד יגיע למקומות של בניון, ברקוביץ', רביבו או למעמד העל של זהבי. אבל הוא עדיין לא שם. דאבור גם קיבל חיזוק לסטטוס החדש שלו בדמות צוות מקצועי אוסטרי שבנה שיטה סביבו וסביב זהבי. הכל הלך לכיוון שלו - עד שהוא החליט לבעוט בדלי ובכך חשף את הקלפים.


במקביל לפריחה המקצועית שלו, דאבור לא הצליח לטפל תדמית תקשורתית נכונה או אפילו חיבור בסיסי עם הקהל האובייקטיבי בארץ. המסרים שהוא השמיע כללו בעיקר האשמות לגבי חוסר הערכה. הוא דיבר יותר מדי על לא נתנו לי, לא פרגנו לי, לא דיברו עליי ולא הזמינו אותי. הוא ציפה לכבוד של מלכים בנבחרת ונתן מעט מאוד חזרה. אלישע לוי אמר במהלך הקמפיין הקודם: "שלוש פעמים הזמנתי אותו והוא דיווח על פציעה ברגע האחרון. אני מצפה משחקנים למחויבות".



דיבר יותר מדי על לא נתנו לי. מואנס דאבור (מאור אלקסלסי)

עובדתית, דאבור לא הצליח לקבע את מעמדו כשחקן ההתקפה המוביל של הנבחרת לצד זהבי, אבל הוא גם ממש לא ניסה. אם אלישע לוי עוד ניסה לרמוז בעדינות האופיינית לו שהקריירה האישית מעניינת את דאבור אותו יותר מאשר הנבחרת, בא עכשיו השחקן עצמו ושם על זה סטמפה.

שימו בצד כל עניין של לאומנות או ישראליות. זו בכלל לא הנקודה. כדורגל נבחרות זה חלק מהקריירה של כל שחקן בכיר. אין כוכב עולמי שלא משחק בנבחרת ולפיכך לא מכיר את הלו"ז בעל פה. הימים הללו ביוני 2019 היו משוריינים עוד לפני ההגרלה. מכאן זו כבר החלטה אישית של שחקן ודאבור לקח את ההחלטה הלא נכונה. קל להתלהם עם סיסמאות וקלישאות על נאמנות ונבחרת מעל הכל, אבל יש פה משהו הרבה יותר עמוק. דאבור פגע קודם כל באנשי הנבחרת. הוא עשה משהו שלא היה מעז לעשות בקבוצה.

הוא פגע בהם בכך שדילמת החתונה פורסמה קודם כל בתקשורת לפני שהובאה לידיעתם. הוא פגע בהרצוג ורוטנשטיינר שנתנו לו בדיוק את מה שרצה. הרי שנים הוא רמז על העדפות כאלה ואחרות ושיקולים זרים בבחירת הסגל וההרכב. רוטנשטיינר אפילו נסע לשכנע אותו לעשות מאמץ. אתם מבינים? דאבור הקים את כל ההתאחדות על הרגליים וגרם לה להתחנן כדי להגיד בסוף לא. זה חוסר כבוד למעסיקים שלך. האם נראה לכם שסיטואציה כזו הייתה יכולה להתרחש בזלצבורג או בסביליה? ברור שלא.


בזלצבורג זה לא היה קרה. מואנס דאבור (Gettyimages)

הצעד הנכון מבחינת ההתאחדות לכדורגל הוא השעייה מיידית של דאבור לפחות עד סוף הקמפיין. בדיוק כמו שב-1990, רוזנטל, אוחנה ותקווה סירבו לשחק בשל עניין ביטוחי וספגו השעיות ממושכות. רוטנשטיינר והרצוג הבינו מיד שהצעד הראשון להצלחה בנבחרת הוא להחזיר את אמון הקהל ולתת לו בחזרה חבורה לוחמת ומקריבה. שחקן שחושב שמגיע לו הכל וכולם יבואו לרדוף אחריו לא מתאים לקונספט. הוא מאבד לגיטימציה. אין כאן בכלל מקום לשיקול דעת. כמו שבצרפת ידעו לשים בעייתיים בצד, אי אפשר לקחת ברצינות נבחרת שמבליגה על אקט כזה כי "אין מחליף".

הרי גם זהבי, סופרסטאר אמיתי ומוכח ולא אחד שרק בדרך לשם, טעה בפרשת סרט הקפטן. הוא לקח צעד אחורה, אבל ידע להתנצל כשחזר. כשזהבי פרש מהנבחרת, הוא מנע מההתאחדות לקבוע את עונשו. כשחזר, ידע שחלק מהעונש שלא נקבע הוא שלעולם לא יענוד את הסרט. זהבי שם את עצמו מעל הנבחרת ברגע של אמוציות ועצבים, אבל גם מבקריו ידעו שאי אפשר לחלוק על המחויבות שלו והרצון שלו. זהבי תמיד הבין שעם הכוכבות באה גם אחריות.

דאבור לא הבין את זה. אולי הוא יבין באיחור. אולי הוא יבין כשמונצ'י יקרא לו לשיחה בפתיחת האימונים ויבקש ממנו לסגור את הסיפור. אולי הוא חושב שכמה גולים בסביליה ושוב רוטנשטיינר יעלה על מטוס וינסה לפייס אותו או שהחברים הטובים בתקשורת יעשו קמפיין לטובתו. ואולי הוא לא כוכב כזה גדול. כך או כך חשוב לזכור. ההחלטה קרת הרוח של דאבור גרועה בהרבה מאקט העצבים של זהבי. ועם שחקן כזה, טוב ככל שיהיה, גם רוטנשטיינר והרצוג צריכים להבין שאי אפשר לצאת למלחמה.


ההחלטה קרת הרוח של דאבור גרועה בהרבה מאקט העצבים של זהבי (אודי ציטיאט)
מעריב
ברשתות החברתיות
כל הזכויות שמורות לצ'רלטון בע"מ