מיסטר אנדי הרצוג, רק בחודש שעבר חגג שנה בארצנו הקטנה, זמן קצר בקריירה של מאמן נבחרות. אך לאחר שני קמפיינים כושלים, שככל הנראה יסתיימו בתחושה חמוצה של פספוס, זה מרגיש כמו נצח. ואני חייב להודות – לא התרשמתי.
הופתעתי לראות את התגובות של חלק מעמיתיי למקצוע לראיון האמוציונלי והכנה של האוסטרי בסיום המשחק. כולנו ראינו – להרצוג אכפת מהנבחרת. אכפת לו ממקום העבודה שלו. מובן מאליו, לא? לא. למרבה הפלא, הראיון הזה גרם לרבים לחשוב שהאוסטרי צריך להישאר בתפקיד לקמפיין הבא, רבים מהם אפילו הכריזו על כך בטלוויזיה וברשתות השונות. לצערי, הם טועים.
צריך לזכור: עד לפני שנה, הקשר היחידי של הרצוג לכדורגל הישראלי היה הכדור החופשי המפורסם ברמת גן. לכן כאיש מקצוע זר, להרצוג הייתה את הפריבילגיה שמעטים לפניו קיבלו. הוא נכנס לתפקיד כשהוא זר למנטאליות הישראלית ונטול אינטרסים. הוא לא חייב כלום לאף אחד. הוא לא מכיר (וגם לא צריך להכיר) את התקשורת הישראלית החצופה והעוינת וגם לא את הציפיות המוגזמות והלא הגיוניות.
שחקני נבחרת ישראל מאוכזבים. "עוד תחושה חמוצה של פספוס (אודי ציטיאט)
ובשורה התחתונה, הרצוג זכה להזדמנות שלא הרבה מאמנים זוכים לה: קבלת החלטות על בסיס שיקולים מקצועיים ונקודת מבט נקייה על נבחרת ישראל – בקיצור, כדורגל נטו. לכן, המשימה היחידה שלו (מאתגרת ככל שתהיה) הייתה לזהות את הנקודות החלשות ולפעול בהתאם, לבחור את השחקנים שמתאימים לו ובסופו של דבר, לבנות נבחרת הישגית, או משהו דומה לזה.
כוננות ספיגה
במשימה הזאת הוא נכשל והתירוצים לא יתקבלו. כפי שקודמיו לא קיבלו חסינות או רחמים, כך אנו צריכים לנהוג בו. ההגנה של נבחרת ישראל חלשה – זאת עובדה שידועה לכולם. כך זה היה מאז ומתמיד (לפני שש שנים יובל שפונגין שמר על כריסטיאנו רונאלדו באצטדיון רמת גן, לכל מי שטוען שפעם היה פה טוב יותר). לשחק בשיטת שלושת הבלמים זה נחמד, רק אם זה משפר את משחק ההגנה הקבוצתי שלך. האם משחק ההגנה של הנבחרת השתפר תחת אנדי הרצוג? לא באופן חד משמעי, והמספרים מוכיחים את זה.
בקמפיין הנוכחי הנבחרת שלנו ספגה 11 שערים, רק לטביה ספגה יותר בבית. מתוך 55 הנבחרות שמשתתפות במוקדמות היורו, רק שבע ספגו יותר מאיתנו ואף אחת מהם לא קרובה להעפיל. מדובר כמובן באימפריות כדורגל כמו גיברלטר, אסטוניה, סן מרינו וכו'. בקצב הנוכחי, הנבחרת תסיים את הקמפיין עם 18 שערי חובה, וגם זה תלוי ביום ממוצע של פולין ואוסטריה.
טאהא ונאתכו. העקשנות של הרצוג עלתה לו (אודי ציטיאט)
איך ההגנה של הרצוג בהשוואה לקודמיו? ובכן, הנבחרת של אלישע לוי ספגה 15 שערים במוקדמות מונדיאל 2018, ובבית שלה שיחקו ספרד ואיטליה. הנבחרת של גוטמן ספגה 14 שערים במוקדמות יורו 2016, ואותה כמות במוקדמות מונדיאל 2014. כולנו יודעים איפה הם כיום וכמה מהר גורלם נחרץ.
מחמאות מגוואנג'זו עד סלובניה
הרצוג לא שיפר את משחק ההגנה של הנבחרת וחזר על הטעויות של קודמיו. הוא העדיף את בן הרוש שמשחק בליגה השנייה בבלגיה על טאלב טוואטחה, שהרשים בכל המשחקים האחרונים שלו בנבחרת למרות שלא שיחק באופן שוטף בפרנקפורט מהרגע שנחת בשדה התעופה. הוא התעקש לאורך כל הדרך על נאתכו, שאמנם הכניע את אובלק אך מוכיח פעם אחר פעם שהוא לא מספק את הסחורה בנבחרת וכנראה לא צריך לפתוח בהרכב. דור פרץ היה אמור להיות העוגן ההגנתי במרכז השדה, אך נמצא בכושר ירוד מסיום העונה שעברה וגם בירם כיאל לא במיטבו. דן גלזר, שידוע כשחקן בעל כושר גופני גבוה, היה יכול להיות פיתרון הולם. אך גרוע מכל – הרצוג לא מצא דרך לגרום לאחת ההתקפות המוכשרות בהיסטוריה של הנבחרת לתפקד כיחידה והעלים לגמרי את מונאס דאבור.
הרצוג נכשל בכל המשימות, וההבדל היחיד בינו לבין קודמיו הוא ערן זהבי במיטבו. הכוכב הענק של הנבחרת ראוי למחמאות מסלובניה ועד גוואנגז'ו, וכל מילה שאכתוב תמעיט מהקמפיין האדיר שלו. אם הייתי צריך לבחור מילים כדי לתאר את הכושר הנוכחי שלו בנבחרת, הייתי משתמש ב"בלתי ייאמן" ו"על טבעי". למרות הפציעות, למרות ההבדלים הגדולים מהכדורגל הסיני, זהבי כבש 9 מתוך 11 השערים של הנבחרת ומוביל את כל אירופה בטבלת הכיבושים.
זהבי. הסיבה שהרצוג לא נזרק מהתפקיד (אודי ציטיאט)
במו רגליו הוא ניצח את אוסטריה ולטביה, ואין לי ספק שתחושת הפספוס אצלו הבוקר היא הגדולה מכולם. להוביל את הנבחרת לטורניר גדול היה הופך אותו לקונצנזוס, אך גם אלה שנהנים לשנוא אותו, כבר מבינים שמדובר באחד מגדולי הכדורגלנים הישראלים בהיסטוריה. ללא החוש הנדיר שלו לשערים, הנחישות, העקשנות ובעיקר הווינריות, תכונה שלא אופיינית בנבחרת, ספק אם היה לנו עדיין סיכוי תיאורטי להעפיל, ומעבר לכך, ספק אם היה מישהו שמתנגד לשלוח את אנדי הרצוג על מטוס חזרה לווינה.
מה דעתך על הכתבה?