היו שהגדירו את הרצוג כאויב הכדורגל הישראלי בגלל השער הדרמטי שכבש לזכות אוסטריה במוקדמות מונדיאל 2002, אשר גנז מאיתנו בדקה ה-90 של המשחק האחרון את הכרטיס לפלייאוף. הטענה הזו אבסורדית באופן קיצוני, כי הייתה זו יריבות ספורטיבית טהורה. הרצוג ייצג את נבחרתו ורצה בטובתה, ולא ברעת ישראל. העובדה כי הצטיין בעיתוי קריטי ממש לא פוסלת אותו לתפקיד מאמן נבחרת כחול-לבן. אין שום קשר בין שני האירועים.
טענות מבוססות הרבה יותר היו נעוצות בחוסר נסיונו של הרצוג, גם אם הקביעה כי הוא "בא לעשות עלינו סיבוב" הייתה הזויה באופן קיצוני. כי הרי כוכב העבר אינו רעב ללחם בלשון המעטה, והשכר שהוא מקבל מההתאחדות הישראלית אינו חסר פרופורציות – לא מדובר בנבחרת קטאר. מבחינה מקצועית נטו, כישלון בישראל יכול היה רק להזיק לתדמיתו של הרצוג, והוא לקח על עצמו סיכון משמעותי בתפקידו העצמאי הראשון. עם זאת, הציפיה למאמן בכיר יותר הייתה הגיונית מבחינת הקהל הישראלי, בין היתר כי החיפושים נמשכו חודשים ארוכים. הם היו אמורים לכאורה להניב מועמד אטרקטיבי יותר, והבחירה בהרצוג התקבלה בספקנות גדולה מאוד.
מדוע, אם כך, היה בה הגיון לא מבוטל? כי הבעיה המרכזית של נבחרת ישראל בשנים האחרונות הייתה מנטלית. היחסים הרעועים בינה לבין האוהדים והתקשורת דירדרו אותה לשפל עמוק. כאשר זרק ערן זהב את סרט הקפטן לאחר שקיבל שריקות בוז בהפסד למקדוניה בחיפה, הוא ביטא את המיאוס והתסכול שחשו שחקנים רבים אחרים. כוכבים אמורים לשמוח ולהיות גאים לקבל זימון לנבחרת, אולם כאשר האווירה סביבה כה שלילית הזימון הזה הופך לנטל. הוא מרגיש כמו מתכון ודאי להשפלה פומבית. המוטיבציה יורדת, ההופעות נעשות גרועות עוד יותר, הביקורת מתעצמת – וחוזר חלילה. את המעגל האומלל הזה היה צריך לשבור, ולהרצוג היו התכונות הנכונות לעשות זאת. ראשית, כי מדובר באדם שבא מבחוץ. הוא לא יודע את ההיסטוריה, לא מעורב נפשית בסכסוך, לא מכיר את העיתונאים, לא שמע את הקהל, לא ראה את היציעים הריקים. הוא מתחיל הרפתקה חדשה מאפס. לשחקנים קל יותר לאפס את הכל ביחד איתו.
ביטא את המיאוס והתסכול שחשו שחקנים רבים אחרים. ערן זהבי (ערן לוף)
שנית, כי הוא אדם חיובי מטבעו. מאמנו הראשון בקבוצה מקצוענית, ארנסט דוקופיל אותו פגש כנער בן 19 בפירסט וינה, אמר לו: "ש לך פוטנציאל ענק, ואתה צריך להשתחרר כדי לממש אותו. תשחק כמו ילד. אל תהיה לחוץ". המילים האלה ליוו את הקריירה של הרצוג וסייעו לו להפוך לאחד הכוכבים האוסטרים הגדולים בכל הזמנים. הוא השתדל להתעלם מההמולה ולהתרכז בכדורגל עצמו כדי ליהנות ממנו. עבורו, מדובר קודם כל במשחק. הגישה הזו הייתה קריטית עבור שחקני נבחרת ישראל לפני שנה.
שלישית, כמי שהיה שחקן בכיר מאוד בנבחרת בינונית במונחים אירופים, הוא חווה על בשרו את התפקיד ההרסני שעלולה לשחק הביקורת מצד התקשורת והאוהדים. הוא היה שם, הוא יודע הכל, ולכן אין מתאים ממנו כדי להבין את המצוקה הנפשית אליה נקלעו שחקני הנבחרת שלנו. לפיכך, לא בטוח שיש לו כלים טקטיים כדי לעזור לנו, אך בוודאי היו לו כלים פסיכולוגיים. המאמנים הישראלים שהדריכו את הנבחרת בשנים האחרונות לא היו בעצמם כוכבים ברמה גבוהה על הדשא. ההבנה וההקשבה של הרצוג היו חיוניים, ואלה שבאו איתו במגע לאורך חייו מעידים כי יחסי האנוש הם הצד החזק ביותר שלו.
במקום לנסות לגרור את הרצוג מיידית לביצה הרעילה עם התבטאויות ארסיות, היה ראוי לאנשי התקשורת הישראלית להתרכז בהיבטים החיוביים. כך ראוי לנהוג באדם שמקבל את תפקיד המאמן הלאומי בנפש חפצה. לשמחתנו, הרצוג כלל לא התייחס למילים הבוטות. הוא ניגש לעבודה עם השחקנים, הצליח להחליף את הדיסקט, ואנחנו רואים את התוצאות בחלוף שנה. אמנם הסיכוי להעפיל ליורו 2020 נמוך יחסית אחרי ההפסד הדרמטי בסלובניה לפני חודש, אך הגישה שונה בתכלית. היחסים בין הנבחרת לאוהדים שוקמו. השחקנים שוב שמחים וגאים לקבל זימון. הוא כבר לא מרגיש כעונש. חדר ההלבשה מלוכד ומחובר. המוטיבציה גבוהה מאוד. היכולת לא תמיד מבטיחה נקודות, וכולם עושים טעויות לאורך הדרך, אבל התשוקה חזרה. מרגישים את זה.
הרצוג עמד, אם כך, במשימה. בהיבט הפסיכולוגי, הוא אפילו ביצע אותה מעבר לתחזיות האופטימיות ביותר. ועכשיו, לקראת הביקור הפיקנטי והמרגש שלו במולדתו אשר את נבחרתה כבר ניצח בישראל במרץ 2:4, כל מי שזילזל בו חייב לבקש סליחה. הרצוג אינו מאמן דגול, אבל הוא אדם טוב – והוא היה התרופה הנכונה עבור נבחרת ישראל במצבה לפני שנה. על כך יש להודות לו.
התרופה הנכונה עבור נבחרת ישראל במצבה לפני שנה. אנדי הרצוג (מאור אלקסלסי)
מה דעתך על הכתבה?