הבעיות בכדורגל הישראלי מושרשות ועמוקות. תהליך הבראתו ייקח שנים – אם תהיה סבלנות והעסקנים לא יתערבו – אבל כרגע עומדת הזדמנות אחת, היסטורית, שמתרחשת אחת לדור: להעפיל ליורו 2020.
ביום חמישי, 26 במרץ, משחק בהמפדן פארק בסקוטלנד. אם מנצחים, משחק ביום שלישי, 31 במרץ או באצטדיון אולוואל באוסלו מול נורווגיה, או באצטדיון ראיקו מיטיץ' בבלגרד מול סרביה.
מצבה של נבחרת ישראל לקראת המשחקים האלה הוא בכי רע: היסטורית, מקצועית, מנטלית, פרסונלית, אפילו הסתגלותית. הפער בין ישראל לסקוטלנד – בטח בחוץ – הוא גדול, ומה נגיד על הפער הדרמטי מול הנבחרת שתחכה בגמר (למרות שעלייה לגמר יכולה לטלטל נבחרת בכל הפרמטרים, לטוב וגם לרע)? משחק בסוף מרץ במקומות האלה ינחית נבחרת מזרח תיכונית לטמפרטורות שנעות בין 2 מעלות בלילה בגלזגו, מינוס 3 באוסלו ו-5 בבלגרד. לא נעים, לא נורא.
ישראל נגד סקוטלנד, הסיבוב הקודם. נבחרת עדיפה מאיתנו (MacNicol/Getty Images)
אז מה עושים? איך מגשרים על פערים משמעותיים בתוך ארבעה חודשים? איפה אפשר למלא את החורים? מה צריך לקרות? אין דרך קלה לשם, אבל יש דרך.
1. גב לאנדי הרצוג
נבחרת צריכה מאמן, שחקנים, אימונים. אפשר להחליף מאמן, אבל הנזק עלול להיות יותר גדול מתועלת. אין מאמן מתאים לנבחרת כרגע שנמצא בחוץ. יוסי אבוקסיס וברק בכר עובדים בקבוצות, ואנחנו בעיצומה של עונה. להביא מאמן שלא עובד, רק למשימה כזו, תהיה ברירת מחדל. כמו שמאמן דורש חוזה לשנה וחצי כשהוא מגיע באמצע עונה, גם אברם גרנט למשל לא יסכים לקחת נבחרת שלא הוא בנה למשחק אחד, אולי שניים. אפילו אם היורו מחכה באופק. לא הגיוני, וגם מאוד בזבזני.
ולכן אנדי הרצוג הוא המועמד הטוב ביותר. הוא מכיר את המערכת, הוא מכיר את השחקנים, הוא מכיר אפילו את סקוטלנד. והוא רוצה לאמן במשחק הזה. זה הכי חשוב – הוא רוצה.
הרצוג. אסור לקחת מאמן ברירת מחדל (אודי ציטיאט)
2. אימונים שבועיים
הופעתה של נבחרת ישראל במונדיאל 1970 הייתה מפתיעה. היא השיגה שתי תוצאות תיקו והפסד מינימלי בבית שכלל את אלופת אירופה והביא שתי נבחרות לחצי גמר וגמר המפעל. זה היה מדהים, כי ישראל ייצגה כדורגלנים שהתאמנו ארבע פעמים בשבוע ועבדו בשעות הבוקר בעבודה עיקרית. איך זה קרה? נבחרת ישראל הייתה הנבחרת הכי מוכנה מבין ה-16. ההתאחדות לכדורגל, בשיתוף גופים רבים (לרבות צה"ל) התגייסה למשימה לאומית ואפשרה תנאים שעזרו לצמצם את הפער בין מה שהייתה שווה הנבחרת לבין מה שהפגינה במונדיאל.
הנבחרת יצאה אז לארבעה מחנות אימונים ארוכים, שניים לפני המוקדמות ושניים לפני המונדיאל, בהם דפוסי העבודה להם הורגלו השחקנים היו שונים לחלוטין. המחנה באלאמוסה, קולורדו, ממש לפני היציאה למקסיקו, היה המשמעותי מכולם.
הבעיה היא שאנחנו לא ב-1970. הקבוצות מקצועניות, לוחות המשחקים קשוחים, זכייני השידור ומועצת ההימורים אחראים במידה רבה לתקצוב הענף ואי אפשר לעשות שינויים רבים כל כך בליגה בלי לשלם על כך מחיר ברמה הפרקטית וברמה האסטרטגית.
נבחרת ישראל ב-1970. ההכנה עשתה את ההבדל (צילום: משה מילנר לע"מ)
הפתרון הוא פתרון ביניים, כפי שהיה עד לסיום עידן שלמה שרף בנבחרת, לפני 20 שנה: אימונים שבועיים. וילי רוטנשטיינר צריך להגיע לסיכום עם יו"ר ההתאחדות החדש אורן חסון על התגייסות. צריכות להתקיים פגישות עם ראשי מנהלת הליגה ועם ראשי הקבוצות, במטרה ליישר קו בכל הנוגע לרצון הגורמים האחרים ללכת לקראת הנבחרת לצורך המשימה.
המנהלת תצטרך לפעול מול הזכיינים לשנות תאריכי כמה מחזורים או כמה משחקים לצורך המשימה, ברמה שאולי תפגע נקודתית, אבל לא מערכתית; הקבוצות יצטרכו לאפשר לנבחרת לקיים ימי אימון מרוכזים, ביום שיוסכם (למשל רביעי, כי בשני יש בדרך כלל משחק ליגה), שאליו יוזמנו רק שחקני ליגת העל, אבל יהיה אפשר גם ליגיונרים, לפחות בחלק הראשון של חודש ינואר. צריך לזכור שחלק מהליגות בהן משחקים ישראלים יוצאות באמצע-סוף דצמבר לפגרה. אפילו בסקוטלנד יש הפסקה של שלושה שבועות במשחקי הליגה. לחלק לא מבוטל מהליגיונרים זה יהיה על חשבון החופשה, אבל גם הם יצטרכו להתגייס למשימה.
3. להביא לכאן נבחרות
כל יום אימונים מרוכז יחולק לשניים: אימון טקטי בבוקר, ובערב משחק אימון שבו כל שחקן ישחק כ-45 דקות, כדי לא להעמיס עליהם. אפשר יהיה להזמין בכל שבוע גם 22 שחקנים שונים לחלוטין, ובתנאי שבסוף תהליך הניפוי, באמצע פברואר, יעמוד לרשות הרצוג סגל רחב של כ-20 שחקנים מליגת העל ועוד כעשרה לגיונרים. כך יהיה אפשר לצמצם למינימום האפשרי בעיה של דקות משחק והחלדה טבעית כתוצאה מחוסר פעילות. במקביל תיבדק התאמה של שחקנים שעד כה לא זכו לזימון לנבחרת בעידן הרצוג, במטרה למצות את מלוא הפוטנציאל.
נבחרת ישראל באימון. להביא לכאן קבוצות ונבחרות (אודי ציטיאט)
נגד מי ישחקו? אפשר לשחק מול קבוצות מליגת העל, אפשר לשחק מול הנבחרת הצעירה (שגם לה יחכו שני משחקים מול צפון מקדוניה בסוף מרץ), ואפשר גם להזמין קבוצות בכירות שנמצאות בפגרה ומחפשות לוקיישנים סבירים מבחינת מזג אוויר – בעיקר מרוסיה ואוקראינה – לשחק בישראל.
אפשר גם לקבוע תאריך, כחודשיים לקראת הפלייאוף, שבו יהיה משחק נבחרת, או מול קבוצה או מול נבחרת שתסכים לכך, אולי אפילו כזו שתשחק גם היא בפלייאוף, מדרג ב' או ד'. ברור שלא כל הליגיונרים יקבלו פאס להגיע, אבל בשביל זה רוטנשטיינר נמצא כאן: שיתאבד על זה. ומה יקרה אם יומיים קודם יהיה משחק בליגת העל, נניח בין מכבי חיפה למכבי ת"א? עושים מאמץ ומחליפים בין המשחק הזה לבין המשחק בין בני יהודה לנס ציונה ביום ראשון. נזק גדול לא יהיה מזה.
ההתאחדות יכולה גם להגיע להסכם עם הטוטו על ביטול גומלין רבע גמר הגביע שמיועד לתאריכים 3-5 במרץ. זה לא משחק קריטי, אפשר לוותר עליו לטובת עוד יום אימונים/משחק לנבחרת. וכמובן: להזיז את מחזור הליגה שתוכנן ל-21 במרץ, חמישה ימים לפני המשחק בסקוטלנד, ולקיים אותו באמצע שבוע בחודש אפריל. לא מדובר בשינויים קרדינליים, אבל הם הכרחיים.
זהבי ודאבור. לא כל הליגיונרים יקבלו פאס (דני מרון)
והכי חשוב: להוציא את הנבחרת למחנה הסתגלות בבריטניה או באירלנד כשבוע לפני המשחק, גם אם חלק מהשחקנים יגיע מהקבוצות בחו"ל רק ביום ראשון או שני. צריך לצמצם במהלך ההכנה ככל האפשר את הניתוק של השחקנים מהמשפחות, ולרכז אותו בשבוע אחד ואולי קצת יותר – בתקווה שהנבחרת תמשיך מגלזגו לאוסלו או לבלגרד. זמן ממושך יותר יהיה הרסני, לא יתרום לגיבוש ויביא למרמור, בעיקר מצד שחקנים שלא בתמונת ההרכב.
הגנה, הגנה, הגנה
אבל שום דבר מההכנה – שתדרוש כמובן שיפור של אלמנטים הגנתיים והתקפיים – לא יצליח לפתור בעיות בכדורגל הישראלי, ולכן החשיבה הטקטית חייבת להשתנות. כל ההישגים הגדולים של ישראל, לא שהיו הרבה, באו בזכות חשיבה טקטית שאתרגה את כוכבי הנבחרת והקיפה אותם בשחקני הגנה לרוב, גם כאלה ששובצו בעמדות התקפיות.
למונדיאל הגענו אחרי שבמשחק המכריע בסידני עלו שישה שחקני הגנה וחלוץ (שייע פייגנבוים) שהחל את הקריירה כמגן; לפלייאוף מונדיאל 1990 הגענו לאחר שבמשחק המכריע – שוב בסידני – עלו חמישה שחקני הגנה מובהקים, מלבד מגינים; למשחק באוסטריה, בו סיימנו ב-1:1 בדרך לפלייאוף יורו 2000, עלו שישה שחקנים הגנתיים מובהקים. זה לא הפריע לכוכבים לשחק את המשחק שלהם, להפך: זה אפשר להם לשחק את המשחק שלהם.
לכן לא צריך שלושה בלמים בשביל לחפות על בעיות ההגנה של המגינים, צריך פשוט לשחק עם שחקני הגנה גם בתפקידים אחרים. לא בונקר, אלא שחקנים שמסוגלים לבלום, לחטוף, לצופף וגם להוציא להתקפות מהירות. יש כאלה. חאתם אלחמיד למשל הראה זאת מעולה במשחקים בהם שיחק.
חאתם עבד אלחמיד. יכול להיות הגורם המכריע בהגנה (אודי ציטיאט)
צריך גם לבדוק מראש מלונות, משטחי אימון ומשחק, ציוד מתאים מבחינת מזג אוויר ומשטחים. לא אחת נתקלים שחקני הנבחרת במשטחים בוצניים (כמו בגלזגו) שהם לא חלקלקים אלא דווקא טובעניים, ומתקשים לבוא לידי ביטוי. צריך לבוא מוכנים אפילו לזה.
וכמובן שרוטנשטיינר יתלבש טוב ויישב באוסלו במשחק בין נורווגיה לסרביה. המשחק יתחיל ב-18:00, והוא יספיק להגיע למלון ואפילו לעשות מקלחת חמה בטרם יישב לצפות בנבחרת ישראל בגלזגו. הרצוג לא צריך אותו על הראש גם במשחק עצמו.
5,000 ישראלים בגלזגו
ועוד משהו, לא פחות חשוב. אם אנחנו מצטיינים יותר במשחקי בית, למה אי אפשר להפוך את המפדן פארק לבית? במשחק הקודם בין הנבחרות, שהיה מכריע לקביעת העולה הבטוחה לפלייאוף, הגיעו פחות מ-20 אלף אוהדי סקוטלנד. להערכתי הם לא יביאו למשחק הקרוב יותר מ-30 אלף איש, אבל אסור לוותר אפילו על כרטיס מ-5,200 הכרטיסים שמגיעים לישראל.
אוהדי נבחרת ישראל. יעמדו מאחורי הנבחרת? (מאור אלקסלסי)
יש כל מיני הסכמי בלעדיות שצריכים להתגמש לצורך המשימה, כי אף חברת נסיעות לא תצליח להרים לבד 5,000 אוהדים לסקוטלנד. אבל כמה חברות נסיעות, גופי פרסום ושיווק, יוכלו לחלק ביניהן את המשימה. אפשר וצריך למלא את החלק שלנו במשחק בגלזגו.
נכון, כרטיס טיסה עולה 500-600 דולר בטיסה סדירה ולקראת הנסיעה אפילו יותר, אבל מטוסים חכורים הממלאים את עצמם, יכולים להוזיל חבילה. יומיים בגלזגו, חבילה שתעלה 2,000-2,500 שקל זה לא משהו ש-5,000 ישראלים לא יוכלו לעמוד בה, ובתנאי אחד: ההתאחדות יודעת מי האוהדים שמוליכים את המהפך העידודי ביציעי הנבחרת, והיא יכולה לרתום גוף מסחרי כדי לעזור ולהביא יציע שייתן פייט לצבא הטרטן. 5,000 ישראלים מאחרי הנבחרת בסקוטלנד? חלום.
מה דעתך על הכתבה?