"העונה שעברה הייתה מהקשות בקריירה. הסגל שלנו על הנייר היה החלש בליגה"

עידו לוי הגשים את החלום של כל ילד: הוא שחקן בליגת העל כבר 13 עונות והוא סופר כמעט 300 הופעות בליגה הבכירה – אבל סביר להניח שתתקשו לזהות אותו ברחוב או לדעת איך הקול שלו נשמע. הוא לא נוכח יותר מדי ברשתות החברתיות, כמעט שלא מתראיין ולא עושה מאמץ להתבלט מחוץ לדשא. עם חוזה חדש בהפועל חדרה ושאיפות להגיע העונה לפלייאוף העליון, לקראת גיל 33 – הגיע הזמן שנכיר את עידו לוי.

-אתה כבר שנים רבות בליגת העל, אבל אף אחד לא באמת מכיר אותך. אתה שחקן כדורגל מבלי להיות 'שחקן כדורגל' – יציב על המגרש אבל מחוץ לדשא לא בולט ברשתות החברתיות. איך לדעתך זה משפיע על הקריירה שלך?

"אני לא מפומפם ומתוקשר, בוא נגיד ככה, זה פשוט מי שאני. אני לא אחד שכל הזמן שמעלה דברים ברשתות, מפמפם את עצמו באתרים ומדבר עם כתבים. זה רחוק ממני שנות אור. מצד שני, אני יודע שזה כן משפיע – ועדיין בחרתי בדרך שלי'".

– חברים ומשפחה אמרו לך: "עידו, שמע, אתה צריך יותר לדבר, לדחוף"?

"אני ואחי תמיד היינו צוחקים על זה שאם הייתי פתאום צובע את השיער, עושה קעקועים או דברים כאלה אז כן הייתי יותר מוכר. היינו אומרים את זה בצחוק, אבל כן יש בזה משהו. אני חושב שזה כן השפיע על הקריירה שלי".

– אתה חושב שבגלל זה לא הגעת למועדונים גדולים יותר, או שזה לא באמת משנה כשזה מגיע למבחן היכולת?

"יש לזה השפעה. אני לא יודע אם ההשפעה היא כזאת גדולה, אבל זה כן איפשהו משפיע".

– בוא נחזור קצת להווה. סיימת כשחקן העונה של הפועל חדרה. מצד אחד זאת הפעם הראשונה שהמועדון הגיע לשני המחזורים האחרונים עם סיכוי לרדת – אבל בסוף לא באמת הייתם בסכנה. איך אתה מסכם את העונה החולפת?

"העונה הקודמת הייתה אחת הקשות שלי בקריירה. הכל היה קשה. מתחילת העונה, ראינו שזה הולך להיות לא טוב. גם בניית הסגל, גם ה'עונה הפיננסית' שכביכול דיברו עליה… הסגל שלנו היה על הנייר החלש בליגה".

– אבל בכל שנה חדרה נשארת בקלות יחסית, תמיד יש עוד קבוצות שמסתבכות למטה, מה היה שונה הפעם?

"בחדרה יגידו את זה בכל שנה, אבל בשנה שעברה זה באמת היה ככה. אני, מבחינתי? השנה רוצה למעלה. הכי קל להגיד להישאר בליגה. נמאס כבר מהתחתית!".

– השאיפה הזו השאירה אותך כאן בעצם? הייתה סאגה עם החוזה ובסוף הארכת בעוד שנתיים, משהו נדיר לשחקן אחרי גיל 30 במועדון כזה.

"מעריכים אותי במקומות שאני נמצא בהם: במכבי נתניה הייתי ארבע שנים, בהפועל רעננה הייתי חמש שנים. בהפועל חיפה הייתי חצי שנה, הייתה לי איזו פציעה, ושם באמת היה פספוס – אבל הנה גם פה אני כבר מתחיל את העונה הרביעית" (הגיע בינואר 2021).

– בוא נחזור לתחילת הקריירה. קוראים צעירים לא יזכרו שהיית במכבי נתניה ועברת שם חוויות של עשרים שנה: העונה האחרונה בקופסא, ירידת ליגה, עליית ליגה, ואז עונה בליגת העל עם 2:4 על הפועל באר שבע ו-3:3 מול הטרבליסטית מכבי תל אביב. ספר קצת על התקופה ההיא.

"במכבי נתניה הייתה רכבת הרים מטורפת. חוויתי שם הכל מהכל. קודם כל עליתי לבוגרים והייתי בחצי שנת השאלה בהפועל הרצליה בלאומית. לא היה לי חוזה בנתניה, אבל הייתי שייך להם. הגעתי לנבחרת הצעירה מהפועל הרצליה מהליגה הלאומית, ואז חזרתי לנתניה מהדלת הקדמית והחתימו אותי על חוזה לשלוש שנים. התחלתי את העונה (2011/2012) עם פציעה ובנובמבר התחלתי לשחק, ואז כאילו הכל נפתח והתפרץ. ראובן עטר נתן לי את הבמה".

– אתה זוכר טוב את המשחק הראשון?

"יש לי סיפור מצחיק עליו! זה היה נגד מכבי תל אביב בטדי. אני עולה במדרגות במנהרה למשחק הראשון ובטדי יש כיסוי במנהרה כדי שלא יזרקו דברים. אני נכנס ובום – דפקתי את הראש ודיממתי. זה היה קטע מצחיק. בסוף נגמר 0:0 והיה לי משחק טוב. עשינו עונה מדהימה, סיימנו במקום הרביעי בעונה האחרונה בקופסא, כולל המשחק האחרון נגד סכנין. הם הובילו 0:2 במחצית והפכנו ל-2:3 בסיום, זה היה באמת טירוף. משם הרגשתי שהכל הולך להתפרץ. הייתי אז שחקן צעיר, חשבתי שבניתי את המעמד שלי. אבל אז ההנהלה התחלפה, וגם המגרש והשחקנים".

– אבל מה בעצם השתבש אז? הרי בשביל לרדת ליגה צריך שיקרו הרבה דברים.

"כל השינויים – מאמן, הנהלה, הרבה שחקנים הלכו… נשארו רק אחמד סבע וקובי דג'אני והם לא כל כך הסתדרו עם טל בנין, היה בלאגן בחדר ההלבשה. בתור שחקן צעיר לא ידעתי להגיב ולהתנהל כמו עכשיו. היום אם אראה דיבורים ובלאגן בחדר ההלבשה, אדע להגיב ולאן לנתב את האנרגיה".

– חדר הלבשה בכדורגל זה באמת כזה חשוב?

"זה הכל". עידו ישר יורה, וממשיך: "חדר הלבשה זה הכל. יש מאמנים שהם טופ שיודעים לנהל הכל, אבל בלבל מתחת לגדולות זה יותר חדר ההלבשה מאשר המאמנים. יש מאמנים בודדים שמצליחים להשפיע על חדר ההלבשה. בודדים".

– מי למשל?

"גיא לוזון. בנבחרת הצעירה הייתה לי חוויה ממש טובה איתו. מאז דיברתי עם שחקנים ושמעתי שדברים קצת השתנו, אבל עכשיו רואים שהשחקנים מתחברים אליו ושזה יוצר משהו חזק שמביא תוצאות. כיף לראות את זה".

– בוא נחזור לנתניה. איך היה בלאומית עם יוסי מזרחי וערן לוי?

"הייתה חתיכת עונה. הקטע בתקופה שלי בנתניה זה שתמיד הייתי פצוע. תמיד הייתה חצי שנה שלא הייתי משחק, ואז מינואר עד סוף העונה הייתי משחק. הגענו אז לגמר הגביע והפסדנו בהארכה לקרית שמונה מגול של אחמד עאבד. האצטדיון היה מלא במעל 20,000 צופים שהם רק שלנו, זאת הייתה חוויה מטורפת".

– כן, אני זוכר, ובסוף ה-1,000 של קריית שמונה שמחו.

עידו צוחק וממשיך לספר: "כן, ואז עלינו ליגה. התחלנו בצליעה ואז בא רוני לוי באיזור נובמבר וכבר הרגישו את ההשפעה שלו. הוא פיגורה. הקצב באימונים התרומם והייתה חוויה. ואז, בינואר הזה (2015) הייתה לי הצעה מהפועל באר שבע. זה היה אני או לואי טאהא להפועל באר שבע. דלתות מסתובבות. אמרתי 'רוני לוי פה, הוא נותן לי, מאמין בי, מדבר איתי כל הזמן, דוחף אותי….' ההצעה לא הייתה מפתה, והפועל באר שבע לא הייתה אז כמו היום. הם התחילו את הדרך למעלה, אבל לא חשבתי שהם יהיו ככה. אמרתי 'רוני לוי פה, אני רוצה להישאר'. לואי טהאא הלך להפועל באר שבע ואני נשארתי במכבי נתניה".

– גדלת כאוהד מכבי נתניה או שנקשרת למועדון בדרך?

שיחקתי במכבי נתניה מגיל 12, באופן טבעי נקשרתי למועדון. אחרי העונה הזאת התחלתי את העונה במכבי נתניה, ואז שוב החליפו הנהלה. היה גם את כל הקטע עם אליהו אליהו בין לבין – אשכרה פרק של בובה של לילה. הייתה תקופה של חוסר יציבות, תקופה הפכפכהן. חווינו ורגעי שיא וגם רגעי שפל. הרגישו את חוסר היציבות וזה השפיע. באותה השנה עזבתי בספטמבר להפועל רעננה".

– איך התגלגלת להפועל רעננה? למה דווקא לשם?

"זה היה ממש בסוף החלון. הרגשתי מוצף בנתניה ורציתי לעזוב. הייתי בפגישה בבית של אשר אלון איתו ועם סילבס, וחיים כמו חיים יודע לדבר…(צוחק) ואמרתי שאני הולך על זה. בעונה הראשונה התפוצצנו – בום, פלייאוף עליון. עשינו היסטוריה. הייתה עונה כיפית, חוויה גדולה. סילבס הלך בעונה שאחריה, ואז התחיל הבלגן ברעננה עם הרבה חילופי מאמנים".

– בתקופה שלך ברעננה נשארתם בליגה כל עונה וגם הרבה לפני המחזור האחרון, למרות שהייתם מועמדים מס' 1 לירידה, בדומה לחדרה של עכשיו. איך אתה מסביר את זה?

"היה בסיס טוב וגרעין ממש חזק. הנפילה התחילה בערך כשבן והבה עזב, בתחילת עונת הירידה (2019/2020). השחקנים שהיוו את הבסיס היו או שבעים או מבוגרים מדי, והתחילו לשלב צעירים בקטע מוגזם כדי להגיד שהם נותנים לצעירים. בעונה האחרונה היו ארבעה מאמנים: מנחם קורצקי, ניסו אביטן, גל כהן ואייל לחמן. זה מתכון לרדת ליגה".

– גם פתאום עברתם לאצטדיון רמת גן. איך היה לארח שם?

"משמים, ועוד בלי קהל אז בכלל".

– איך זה מרגיש עבור כדורגלן לשחק שנים ללא קהל גדול, בקבוצות בלי מגרש ביתי, ועוד כשיש לך משהו כמו שישה משחקים בשנה כשקהל חוץ עצום יושב לך על הראש. זה משהו שמתרגלים אליו?

"איפשהו אני סוג של מתרגל, עם כל הצער שבדבר הזה. למדתי להוציא מעצמי את האנרגיות גם בלי הקהל. נכון שקהל עושה יותר כיף, כשאתה רואה נגיד את בית"ר מביאים 3,000 איש לנתניה, אבל זה לא משפיע על היכולת".

– אני בטוח שיש שחקנים בחדר ההלבשה שמספרים לך "במכבי חיפה זה ככה, בבית"ר זה ככה, בהפועל ת"א זה ככה…", לבוא לאימון פתיחה ושמרימים אותך על הכתפיים. אתה חושב על הדברים האלה?

"ברור. תמיד אני חושב על זה. על איך זה באמת היה לחוות את זה משם, את החוויה הזאת שבכל משחק יש לך 30 אלף צופים. זה כן דוחף עוד קצת לקצה כשיש קהל שדוחף אותך וגורם לך להישאר חד כל הזמן, שאתה לא יכול להוריד את הרגל מהגז".

– חוץ מבאר שבע, היו עוד הצעות או דיבורים עם מועדונים גדולים? וכל השנים האלה, מה עם אירופה? לא חשבת לנסות לצאת?

"בעונה הטובה ברעננה היו קצת דיבורים על מכבי ת"א אבל זה לא יצא לפועל, וגם הייתה עונה שהייתי שני במדדים אחרי אמאדור. חוץ מזה לא היה משהו רציני עם קבוצה גדולה, לא יותר מ-2015 עם ב"ש. לגבי אירופה – היו דיבורים, היה גם דיבור על תאילנד בשנים האחרונות. זו הרפתקה, אבל בשלב הזה בחיים שלי עם משפחה זה פחות מתאים, ואני גם בונה את עצמי מחוץ לכדורגל".

– מה אתה עושה מחוץ לדשא?

"אני מתעסק בנדל"ן וביזמות, ואני לומד הנדסת בניין באורט הרמלין בנתניה, מסיים שנה שלישית. אני רואה את עצמי ישר ממשיך לשם אחרי הכדורגל. ידעתי תמיד שאני רוצה ללמוד, בהתחלה כשהייתי צעיר עשיתי כל מיני קורסים, רציתי ולעשות ניסוי וטעייה ולראות מה הכיוון שלי. כדורגל זה בגדר חלום עד רגע המימוש. יש פה (בחדרה) שחקנים שהם 'שחקני ליגת על' כביכול. אבל הם לא 'שחקני ליגת על' בתכל'ס. 'שחקן ליגת על' בשבילי זה שחקן שלפחות שנתיים משחק באופן יציב.

אמרתי לתמיר גלזר אחרי העונה הראשונה שלו כאן שהשנה הראשונה היא הכי קלה. אין ציפיות. יש רק מה להרוויח ואתה מתפוצץ. השנה השנייה היא השנה הכי קשה. גם אני חוויתי אותה, אתה זוכר שסיפרתי לך על החוויה הקשה בנתניה. אם אתה עובר את השנה השנייה בהצלחה עושה עוד עונה יציבה וטובה – לדעתי אתה יכול להגדיר את עצמך כשחקן ליגת על.

יוצא לי הרבה לדבר ולהכווין שחקנים צעירים, במיוחד פה. אני מרגיש מן שליחות כזאת בגלל הדברים שעברתי, בעיקר בנתניה. היו אז הרבה שחקנים ותיקים שלא הרימו את האווירה וזה יצר אנרגיה שלילית ובא ישר למגרש. לא ידעתי אז איך להתנהל, אבל עכשיו אני יכול להגיד לך שאני מנהל את זה ולוקח את הדברים תמיד למקום חיובי, כי זה משפיע, ולדעתי זה מה שבסוף מביא את התוצאות. בגלל זה אני דוחף את הצעירים כן במה שחשוב".

– איך אתה מרגיש לגבי העונה הבאה כאן? אתה אומר שאתה רוצה לכוון למעלה.

"נכון. אני מרגיש רוח חדשה בחדרה. ההנהלה החדשה שבאה מביאה איתה משהו חדש עם שאיפות של הסתכלות קדימה, פחות כאן ועכשיו ואיך אנחנו שורדים ועוברים את העונה. אני חושב שזה כן דבר חשוב ומבורך, ואני חושב שזה גם יראה תוצאות. אם לא השנה – אז בהמשך. אני מרגיש שיש בנייה מחדש, גם עם ניסו שבא וכן מרגישים את האנרגיה הטובה.

לא נשארו הרבה שחקנים, נשאר בסיס קטן של 4-5 שחקנים מהעונה הקודמת, כל השאר התחלפו. צריך לפגוע בארבעה זרים ועל זה ניפול ונקום. הישראלים שהביאו טובים, אני חושב שהם כן יעזרו לנו. בסופו של דבר, קבוצות בסטנדרטים של חדרה צריכות לפגוע בזרים כדי להצליח ולשאוף למרכז הטבלה ומעלה. אם לא פגעת בזרים – אתה באיזור של הלמטה".

– אם כבר זרים – בשנים האחרונות שיחק איתך בלם מאוד טוב: ג'ונתן סיסה. איך זה היה לשחק איתו?

"חוויה. סיסה, יחסית לגיל שלו (26), מאוד בוגר במשחק שלו. כיף לשחק איתו, הוא מאוד מבין ומקשיב. הייתה חוויה טובה".

– בחוליית הגנה יש הרבה תקשורת. איך אתה מתקשר למשל עם שחקני הגנה זרים שלא יודעים אנגלית?

"זה נבנה. התקשורת בכדורגל היא לא עכשיו ברמת אנגלית שפת אם", עידו צוחק ומסביר "זה Left ,Right… זו פחות בעיה, אבל תקשורת בין בלמים זה הדבר הכי חשוב מבחינת משחק ההגנה. אני חושב שזה כן ערך מוסף שאני מביא למגרש כבלם. אני חושב שפחות שמים על זה דגש בארץ מבחינת הבלמים שמחפשים. מחפשים יותר את הבלמים הטכניים והמהירים, פחות המנהיגים שגורמים לאחרים להיראות טוב ומשפיעים על כל משחק ההגנה. זו דעתי.

ברגע שבלם יודע להניע כדור ולהזיז כדור – זה יתרון גדול למשחק, אבל ברגע שזה שווה לך גול במשחק, איפה המאזניים פה? יש הרבה בלמי טופ בעולם ששווים גול משחק בגלל היתרונות בבילד אפ או ביכולות הפיזיות. בשנים הראשונות שלי זה היה שונה, ובשנים האחרונות זה צבר תאוצה. אני כן חושב שצריך לשאוף להגיע לשם, אבל לא על חשבון הבסיס שזה התקשורת, המנהיגות, לגרום לכל משחק ההגנה ולכל הקבוצה להיות יותר טובים. אני חושב שזה הבסיס של בלם טוב, לא להיות שווה גול במשחק. בלם לא יכול להיות שווה גול במשחק, ולא יכול להיות שבלם יהיה חסר אחריות. לזה ה-א'-ב'.

כשאומרים שלא גדלים כאן בלמים זה סתם סיסמאות. צריך ללמד שחקני הגנה. אני אגיד לך מה: אם לא הייתי חווה את גיא לוזון בנבחרת האולימפית – לא היה לי שום בסיס של שחקן הגנה. בתכלס, הוא לימד אותי הגנה, וחוויתי את זה יחסית מוקדם למזלי. יש שחקנים שאם הם לא נתקלים במאמן הנכון, אין להם את הבסיס".

– כמה שאלות קצרות לסיום: נגד מי הכי היה קשה לך לשחק?

"קשה לשמור על דין דוד, כי הוא לא מפסיק לזוז. פעם הוא הולך קדימה ופעם אחורה, פעם לעומק, תמיד עומד לך בין לבין, הוא מהיר וזריז. קשה לשחק נגדו, ואני מעריך את העבודה שהוא עושה במגרש. גם נגד עומר אצילי כמובן קשה לשחק. בעבר היה לי קשה מול רוברטו קולאוטי ו-ולדימיר דבאלישווילי. שיחקתי נגד דבאלישווילי בקריית אליעזר. איזה חלוץ הוא היה. תחשוב, שנה ראשונה, ואתה נתקל בחלוצים שהם חלוצים גדולים".

– אתה קולט שיש שחקנים בחדר ההלבשה איתך שאפילו לא ראו אותם משחקים?

(צוחק) "אשכרה. רק בסוני אולי".

– על איזה שחקנים גדלת?

"תיירי הנרי. בגללו התאהבתי בכדורגל. הוא אליל. הוא כאילו היה משייט על המגרש. הוא היה עושה גולים באמנות. אלגנטיות בשיאה. אני אוהד ארסנל. נסעתי בינואר למשחק באמירויות שהם ניצחו את מנצ'סטר יונייטד 2:3. היה לנו חופש, נסעתי בראשון לפנות בוקר וחזרתי בשני בערב רק בשביל לראות את המשחק. זאת הייתה חוויה. לא יוצא לנו הרי לראות הרבה משחקים, זה הרבה פעמים במקביל למשחקים לנו. סחבתי את אבא שלי ואחי. זאת הייתה חוויה".

– ומה אתה חושב? תהיה אליפות השנה לארסנל?

"כן, כן, כן. חייב. אוי ואבוי אם לא. התאכזבתי רצח שהם לא לקחו השנה".

– אתה אוהב לראות כדורגל כיום? אני יודע שיש הרבה שחקנים שאומרים שהם לא אוהבים לראות משחקים:

"אני לא יודע איך! אז אתם לא אוהבים את המשחק. אז מה אתם עושים פה? אני רואה ליגת העל, רואה הכל, במיוחד ליגה אנגלית. כל משחק שם זה משחק, זה לא כמו בליגה הספרדית שאתה רואה ברצלונה נגד ז'ירונה ואין לך מה לראות כי אתה יודע מה יהיה".

– ממה אתה הכי נהנה בכדורגל? מה עדיין עושה לך כיף אחרי כל כך הרבה שנים?

"אני נהנה מהכל. ברגע שאתה לא נהנה, אז בשביל מה אתה עושה את זה? אתה יכול לראות אותי פה באיזה משחקון מעפן משתגע, צועק, חוגג… אין כיף כזה. כדורגל הרי זה בסוף תחביב שהפך למקצוע, ואני מודה לאלוהים כל יום על הדבר הזה. חוויתי שתי פציעות בברכיים שהשביתו אותי לחצי שנה ובאמת סבלתי, ואחרי זה הבטחתי לעצמי שכל רגע שאני עולה לדשא – אני מנשק את הדשא ונותן הכל'".

– יש עוד שחקנים שאתה מרגיש שהם כמוך? שמעריכים אותם פחות כי הם לא מוחצנים וכל מה שדיברנו בהתחלה?

"שרן ייני הוא הסגנון שלי, אבל הוא כן בקבוצה גדולה. בן והבה לדעתי פחות מוערך, הוא בלם לגיטימי בליגת העל, הוא חייב להיות בליגת העל והוא גם פחות מוערך בגלל הסגנון שלו. הוא לא מתוקשר ומחפש את הפוזה והשטויות'".

– איזה עוד חלומות נותרו לך להמשך הקריירה?

"עד לפני כמה שנים חלמתי להגיע לנבחרת, אבל אני מתחיל לחשוב שזה כבר לא ריאלי, אני רואה לאן הולך, הם מחפשים לבנות וזה משהו שהוא נכון מבחינתם. גם הקטע של התקשורת קשור – בעונה שעברה הייתי בעונה ממש טובה, והייתה עונה ברעננה שבלטתי, ואמרתי לעצמי שהנה אולי זה יקרה, וזה לא קרה. אני רואה שאני אפילו לא בתמונה. זה כן מאכזב, אני לא אגיד שלא. זה יישאר תמיד חלום, אבל בוא נגיד שזה לא מה שדוחף אותי היום. אם זה יקרה אני אהיה מאושר. זה חלום'".

– נסיים עם מסר לאוהדי הפועל חדרה לקראת 2023/2024?

"אני מרגיש רוח חדשה במועדון, מרגיש וייבים טובים, מקווה שאנחנו הולכים לעשות עונה טובה ולגעת בפלייאוף העליון. נמאס מהתחתית, נמאס!"