1. ביותר ממובן אחד, פתיחת עונת הכדורגל של 24/25 הייתה לא יותר מהמשך ישיר של עונת הכדורגל שקדמה לה. מבט מהיר בתוצאות המחזור הראשון מכניס ללב את הספק הלא נעים ששום דבר – אבל שום דבר! – לא השתנה פה בקיץ.
מישהו באמת נפל מהכיסא כשב"ש ניצחה בשער דחוק אחד את קריית שמונה? מישהו היה בהלם כשריינה ירדה למחצית עם ארבעה כדורים שהדביקה לרשת של מכבי נתניה? מישהו שפשף את עיניו בתדהמה כשהפועל ת"א הפסידה גם במחזור הפתיחה בלאומית, בני יהודה שוב קרטעה ו־84% מהגולים נראו כמו עוד כאבי ראש עתידיים לחבר'ה ממודיעין אזרחי?
2. מכבי נתניה נראתה נפלא בגביע הטוטו. התוצאות החיוביות הרימו כמעט מיד את המורל בדוכני הפריקסה והחביתה (מה חשבתם, שרק על ב"ש או ר"ג יש קלישאות?), ופתאום נהיה וייב מוזר של לדבר על "מקומות 3-4" בהקשר של היהלומים.
רק מה, בנתניה התבשמו מדי מההצלחה בטוטו ושכחו שמבחינת רוב הקבוצות מדובר במשחקי אימון נטו, מקום נפלא לבחון בו מערכים, שיטות, רעיונות ואת הבן של משה מהאפסנאות. 44 דקות לפתיחת הליגה, נתניה כבר הוציאה את הכדור הרביעי מהרשת – וראתה איך בני ריינה העדינה והמנומסת מפרקת לה את הצורה. עכשיו מה הקטע – דווקא הכאפה המצלצלת הזו יכולה להעיר את נתניה מהפנטזיות, להזכיר לה שבליגה צריך לעבוד ולכן, אם הפדיחה מול ריינה תמונף נכון, זה באמת עלול להיגמר במקומות 3-4.
3. הפועל עכו עלתה אתמול לשחק את משחק הבכורה שלה העונה בליגה הלאומית. זה קרה אחרי שבוע די מטורף שבו היא הורדה לליגה א' ונרכשה במה שנראה באמת כמו "הרגע האחרון". מ.ס. טירה, שקיבלה מההתאחדות הודעה כי תחליף את עכו בלאומית, כבר גייסה את הסכום הדרוש – אבל בסוף תשחק גם השנה בליגה א', אחרי הטוויסט המפתיע סביב עכו. האירוע המטופש הזה מעורר מספר שאלות חשובות: הראשונה, תגידו – לא נמאס לכם? איך ייתכן שאנחנו מגיעים לשבוע לפני פתיחת העונה ולא ברור מי ישחק בליגה? למה אין קריטריונים מברזל שמגדירים מהו המועד הקובע והסופי להעברת תקציב בבקרה התקציבית? השנייה, למה אין תוכנית עבודה מסודרת למקרה שקבוצה לא תעבור בבקרה התקציבית?
הפארסה סביב פרשת עכו היא מפוארת: נס ציונה ושפרעם, שירדו מהלאומית, לא הצליחו להעמיד תקציב במקום עכו. טירה כן הצליחה, אבל לא האמינו שתצליח אז הודיעו גם לדימונה שתתכונן. ובסוף, אחרי כל הסיבוב, עכו תהיה בלאומית השנה. איך אומרים, שוב התקרבנו לאירופה.
4. ישבו וחשבו גאוני הכדורגל שלנו מה יציל את הענף מקריסה מוחלטת. ישבו והסתכלו על רשימת הקבוצות בליגת־העל וראו בעיקר את אזור הצפון. ישבו והסתכלו על הלאומית וראו שם 3־4 קבוצות ותיקות וחזקות שמקומן בוודאות בליגה הראשונה. ואחרי שישבו שוב וחשבו שוב, הגיעו למסקנה הבלתי נמנעת: במקום להגדיל את הליגה ל־18 קבוצות, כדי לא להפסיד את הקבוצות הוותיקות והחזקות שמביאות קהל ועניין – עדיף לצמצם את הליגה ל־12 קבוצות, כי אז בטוח רק החזקות ישרדו. והרי מי לא רוצה 58 מפגשים בעונה בין חדרה לטבריה, והכל בתמורה ל־64 מפגשים בעונה בין מכבי ת"א למכבי חיפה!
הקטע המצחיק הוא שכולם רואים את הבעיות פה מקילומטר – התוכנית הזו תיכשל, כי הקבוצות המעניינות יותר לא בהכרח מצליחות להחזיק מעמד בליגה. להציע תוכנית כזו בעונה שבה הפועל ת"א, בני יהודה, הפועל פ"ת וכו' לא מצליחות לשרוד בליגת־העל בפורמט של 14 קבוצות, זה קצת כמו לטחון לאפה שווארמה כפתרון לצרבת אחרי לאפה שווארמה. מה יהיה, תגידו?
מה דעתך על הכתבה?