הפודקאסט החדש של ספורט1, "מחצית בשכונה", בהגשת העיתונאי וההיסטוריון רון עמיקם, עלה לאוויר. בפרק השני התארח דורון כהן, העורך הראשי של עיתון מעריב. השניים חשפו סיפורים מרתקים של עיתונות הספורט הישראלית משנות ה-80 וה-90, תקופה שונה לחלוטין מזו שאנו מכירים היום.
צפו בפרק השני של "מחצית בשכונה"
בימים ההם, עיתונאי ספורט צעיר היה צריך להיות נחוש, יצירתי ולעיתים אף חצוף כדי להשיג את הסיפור. דוגמה מאלפת לכך היא סיפורו של דורון כהן, שבתחילת דרכו נשלח לסקר משחק של בית"ר תל אביב. בתום המשחק, בעקבות הנחיית העורך להיכנס לחדר ההלבשה, מצא את עצמו יושב בין השחקנים ורושם את דברי היו"ר דוד לויאן – עד שהתגלה כעיתונאי וזכה ל"טבילה" בשלולית.
אחת התובנות המעניינות שעולות מהשיחה היא הנגישות הישירה שהייתה לעיתונאים לשחקנים ולמאמנים. "יכולת להתקשר לשחקנים הביתה", מספר כהן. "לא היו דוברים, לא היו מחסומים. אם רצית ראיון עם אלי אוחנה, פשוט התקשרת אליו הביתה".
הדוגמה המובהקת ביותר לפער בין אז להיום היא דרך קבלת המידע. כהן מספר כיצד קיבל טיפ להתקשר לבית קפה בנתניה, שם ישב באופן קבוע אוהד בשם הרצל קראדי, שהיה מעדכן אותו בכל המתרחש בקבוצה. "הייתי מתקשר לקפה צמרת, מבקש את ארצ'י, והוא היה מספר לי הכל", הוא נזכר.
אחד הדברים המפתיעים שעולים מהשיחה הוא העובדה שבאותה תקופה, חדשות ספורט היו מגיעות לציבור רק דרך העיתונים המודפסים. "אם דוביד שוייצר היה מתפטר מהפועל תל אביב ביום שני בשמונה בבוקר, לא היית יודע מזה עד למחרת", מסביר כהן. "לא היה אינטרנט, לא היו עדכונים בזמן אמת".
העיתונאים מציינים את השינוי הדרמטי שחל בענף עם כניסת הטלוויזיה המסחרית והאינטרנט. "פעם ערכו כנס בנושא 'איך שומרים על העיתון בעידן הטלוויזיה'", נזכר כהן. "אף אחד אפילו לא חלם על אינטרנט או סלולר".
השיחה מציירת תמונה נוסטלגית של תקופה שבה עיתונות הספורט הייתה אינטימית יותר, ישירה יותר, ואולי אף אותנטית יותר. ימים שבהם העיתונאי היה צריך "לחצוב בסלע" כדי להשיג את הסיפור, אך גם זכה לגישה בלתי אמצעית לעולם שכיום מוקף בחומות של יחסי ציבור ודוברים.
ישנן סצנות מחדרי ההלבשה של אותה תקופה שכיום נשמעות כמעט דמיוניות. כפי שמספר עמיקם, בחדר ההלבשה של בית"ר ירושלים התקיים טקס קבוע: המאמן דרור קשטן היה מדליק סיגריית "טיים", יוסי מזרחי היה מוציא סיגריית קנט ומדליק לעצמו ולחנן אזולאי, מומו שירזי היה שולף מרלבורו אדום – והכל בתוך חדר ההלבשה, כשהעיתונאים יושבים ומשוחחים עם השחקנים. "הייתי נכנס לחדר ההלבשה אחרי משחק, קשטן מדליק סיגריה, מזרחי מדליק לאזולאי, כולם מעשנים ומדברים בחופשיות. הכל היה פתוח, שקוף, בלי פילטרים".
"הייתי מדליק למי שאין לו עם המצית שלי, כשאני גם מעשן בתוך חדר ההלבשה", נזכר עמיקם. "תחשבו על זה היום – גדולי השחקנים של בית"ר ירושלים מעשנים אחד ליד השני, מדברים בחופשיות על הכל, ואני כותב והכל מתפרסם בעיתון למחרת. זה היה טבעי לחלוטין, אף אחד לא ראה בזה בעיה".
מה דעתך על הכתבה?