השדר האגדי מאיר איינשטיין היה אהוב ומוערך במיוחד בעולם הספורט הישראלי. שמונה שנים חלפו מאז פטירתו בגיל 65, ובתוכנית הספורט של 103FM הערב (רביעי) הקדישו זמן לזכרו. המשתתפים בתוכנית העלו זיכרונות וסיפורים על חברם, ואף קיימו שיחה עם אלמנתו, אולי איינשטיין, שהתארחה בתוכנית.
"זה כל כך מרגש אותי לשמוע את הקטע הזה", התייחסה תחילה אולי לשידור שיא העולם של יוסיין בולט באליפות העולם בברלין בו פנה איינשטיין למשפחתו והקדיש לה. "הוא כל כך חסר, עצוב".
קופמן סיפר כי "מאיר אהב אתלטיקה ואחרי זה כדורגל. עוד אמר: "מה שחסר, ועבדנו הרבה שנים יחד גם בטלוויזיה וגם ברדיו, זה הטלפון ממנו בבוקר אחרי שהיה כותב פתק קטן עם מה הוא רוצה שיהיה בשידור ועם המשימות שלנו לשידור, כי הוא לא הביא מרואיין מימיו – הוא היה ביישן".
אולי איינשטיין נזכרה: "צחקו עליו. כשהגיש פינות ספורט בחדשות 12, עוד כשמיקי חיימוביץ הגישה, היו צוחקים עליו 'עוד מעט תגיע עם כרטיסים של אוטובוס'. הוא הגיש את זה כמעט בעל פה – היה לו זיכרון פנומנלי – באתלטיקה הוא היה צריך את זה".
אולי סיפרה על התקופה במלחמת המפרץ: "היו משחקים של מכבי תל אביב בכדורסל והייתי לוקחת אותו לשדה התעופה. הכבישים היו ריקים – אני הייתי הנהגת היחידה על הכביש. באחת הנסיעות לשידור בחו"ל הוא השאיר לי פתק על המקרר, שיש לי עד היום: 'אני אוהב אותך לפחות עד גיל 70'".
קופמן נזכר: "הוא היה נוסע עם תיק עור חום והבלייזר הכחול. הוא היה דיקטטור, לא היה כמוהו, אני זוכר משידורים שלו מחו"ל – לפני שידור ואחרי שידור – הוא היה מתקשר אלייך ולילדות".
אולי שיתפה לגבי המחלה אותה הסתיר: "הוא כל הזמן אמר שיש לו קרע בברך. כולם הציעו לו 'אנחנו מכירים את הרופאים לספורט הטובים ביותר', הוא אמר 'לא, לא, אני בסדר'. מיד נזכרה: "הוא הגיע לערוץ הספורט והוא אמר להם לפני השידור 'אני הולך להגיד משהו, אני מבקש שלא תדברו על זה'. אני זוכרת את שלמה שרף וכולם ככה המומים".
אריה מליניאק אמר: "היינו עושים ישיבות אצלכם בבית". אולי ציינה כי "הוא 'מת' על הישיבות אצלנו בבית. הוא חיכה לזה. הוא לא כל כך דיבר, אבל להקשיב לפחות".
קופמן פנה בסיום לאולי: "שמונה שנים ואנחנו זוכרים. הוא היה איש מיוחד. יש לי סיפורים עליו לשש שעות ולא לשש דקות".
מה דעתך על הכתבה?