יניב קטן דיבר בפודקאסט "הענק הירוק" וחשף את הקושי הכי גדול שחווה בחייו.
קטן: "קשה לי להיפתח על השריטות העמוקות שלי, קשה".
"כשאמא שלי נפטרה – זה היה המשבר הכי גדול שלי. זה כאילו משהו בי השתנה לגמרי. פתאום אתה מוצא את עצמך – אתה מבין מה זה לב שבור, אתה מבין מה זה כאב. אני כבר לא אותו הדבר, לא מרגיש אותו הדבר".
"גם החרדות שלי לילדים שלי גדלו וביום שאמא שלי נפטרה – החיים שלי השתנו לרעה, אמא שלי הלכה לי בידיים". הבית שלי זה הבית הכי חם בעולם, אמא שלי הייתה הבן אדם הכי קרוב אליי בעולם".
"באנו ביום שישי, 10 סירים של אוכל על הגז, ריחות של בישולים. פתאום אמא שלי אומרת 'אני לא מרגישה טוב' – אחרי שעה וחצי אני מוצא את עצמי בבית חולים נהריה – אמא שלי הלכה".
"ככה זה קרה – בהפתעה, משום מקום. אני מוצא את עצמי לפנות בוקר – על ארבע, יושב על הברכיים ומתחנן לפרופסור סוסטל 'תציל את אמא שלי', הוא אמר לי 'לך תקרא לאבא שלך, נגמר הסיפור'".
"זה לא משנה מי אתה, לא משנה איך קוראים לך, לא משנה כמה כסף יש לך – אתה לא שווה כלום. הדבר הזה שבר אותי לגמרי. אין יום שאני לא יושב שעתיים ובוכה על אמא שלי. כולנו (מרגישים כאילו קיבלנו) בוקס לפרצוף וגם לב שבור. תקשיב, הרבה דברים השתנו לי. תבינו, אני באתי מבית שבו אחותי הקטנה ז"ל, הייתה הכוכבת של הבית. לי הייתה אחות קטנה שלא קיבלה חמצן בלידה – חיה בבית, הייתה עם נכות של 100% – אמא שלי כל החיים שלה הקריבה למען אחותי".
"29 שנים שאחותי ישבה, לא זזה ולא דיברה – אמא שלי לא יצאה מהבית. תחשוב שכל הקריירה שלי – אמא שלי מעולם לא הייתה בקריית אליעזר במשחק שלי. אמא שלי הייתה במשחק אחד בקריירה שלי – ב-GSP בניקוסיה – שמתי כדור בזווית (בחיבורים) כשניצחנו 0:3 את מנצ'סטר".
"היא לא עזבה את אחותי לרגע, זאת אומרת, אני באתי מבית שלא יכולתי לוותר. למה לפעמים אומרים 'קטן בא, לא מוותר?' כי באתי מבית שההורים שלי לא ויתרו על אחותי – איך אני יכול להגיד שקשה לי בכדורגל? רבתי עם ההוא, הקהל קילל אותי אז אני לא יכול להיות טוב? כתבו שקטן אפס ולא פוגע – אז אני אוריד את הראש? מה פתאום. באתי מבית שאומרים 'תשמע טוב, לא מוותרים פה על שום דבר' – וזה גם היה הנחת של ההורים שלי".
"זה היה המקום שבמשברים של הכדורגל בגילאי העשרים, לא יכולתי להגיד להורים שלי 'תשמעו, קשה לי' – אחותי יושבת על כיסא גלגלים וההורים שלי עזבו את החיים שלהם – זה הנחת שלהם – הכדורגל שלי וההצלחה שלי – ופה לא יכולתי לוותר".
מה דעתך על הכתבה?