הפודקאסט החדש של ספורט1, "מחצית בשכונה", בהגשת העיתונאי וההיסטוריון רון עמיקם, עלה לאוויר. בפרק ה-11 התארח אלי כהן, מי שהפך לאחד המאמנים המוערכים בכדורגל הישראלי אחרי קריירה מפוארת גם על הדשא ובעיקר על הקווים. כהן, המכונה "השריף" ובאריכות "השריף מרמת עמידר", מספק הצצה מרתקת למסע המקצועי שלו ולרגעים המכוננים בקריירה.
צפו בפרק ה-11 של "מחצית בשכונה"
הריאיון עם אלי כהן מספק הצצה נדירה לתקופות השונות בכדורגל הישראלי, דרך עיניו של אחד המאמנים המשפיעים והמנוסים במדינה. "השריף" משתף בתובנות מימיו כשחקן במכבי רמת עמידר ושמשון תל אביב, ובהמשך כמאמן של קבוצות גדולות כמו בית"ר ירושלים והפועל תל אביב – הישגים, אתגרים והתמודדויות שעיצבו את דרכו המקצועית ואת הכדורגל הישראלי בעשורים האחרונים.
"היה קצת כעס בהתחלה, כאילו הדביקו לי איזה תדמית", מספר כהן על הכינוי "השריף" שהדביק לו העיתונאי ארי שמי, "אבל בסוף זה נהפך למשהו יותר נחמד וקליל". הסיבה לכינוי הייתה גישתו הקשוחה: "אני הייתי מסודר ולא נתתי לכולם להיכנס לחדר ההלבשה. בשבילי חדר השחקנים, או חדר ההלבשה, זה היה בית מקדש".
כהן גם מתייחס לתקופה שבה בשמשון תל אביב היו שני שחקנים בשם אלי כהן: "היו שני אלי כהן, קינלי, שהיה קטן כי הוא היה קטן… אני המצאתי לו את השם קינלי, כי רציתי לעשות הפרדה. אז אמרתי, בגלל שהוא קטנצ'יק כזה, הוא נראה כמו בקבוק קינלי, אז קראתי לו קינלי".
תקופתו בשמשון תל אביב התאפיינה במראה מיוחד של השחקנים, כפי שכהן מתאר: "בשמשון תל אביב כולם היו עם אפרו ושפמים. אתה יודע, גם אם לא היית תימני, היית נראה מכרם התימנים". לגבי המראה האישי שלו, כהן מסביר: "אז זה היה מודרני שיהיה שפם, אז כולם היו עם שפם. לא נשארתי עם זקן, כי ההורים שלי אמרו לי שזה מנהג אבלות ושלא אעשה דבר כזה. אין לנו אבל במשפחה, שלא ייכנס".
בעמידר היה עד לפרשת המכירות המפורסמת, אך מדגיש: "לא הייתי נגוע בכלל. אם היו פונים אליי, או מנסים, הייתי הופך עולמות". למרות גילו הצעיר, הוא חש שמשהו לא כשר מתרחש: "אתה מרגיש משהו, ומשהו לא הולך, ואתה מתרעם, ואתה מתרגז אבל הייתי צעיר. הייתי בן 18-19, משהו כזה, והבנתי שמשהו מסריח. עד שזה פרץ".
כהן מספר עם חיבה גם על יחסיו עם אריק איינשטיין, שנולד באותו תאריך: "הייתה לי מערכת יחסים טובה מאוד עם אריק איינשטיין. קודם כל הוא היה חולה על כדורגל ואני שרוף על אריק. אתה יודע, אחד שאהבתי אותו מגיל אפס, את השירים ואת כל מה שעשה. כשהכרתי אותו באופן אישי, זה היה בשבילי משהו מיוחד".
שמשון תל אביב היה הבית המקצועי של כהן במשך עשר שנים משמעותיות. "היו שם שבעה שחקני נבחרת", הוא מספר, "אני, גדעון דמתי, יואל מסוארי, דוד שוקיאן, מומי מזרחי". למרות הכישרון הרב, הקבוצה לא זכתה בתארים. "בסך הכל עברתי תקופה בשמשון, עשר שנים שהיו באמת חוויתיות, עברנו הכל", הוא מסכם.
שמשון הייתה ידועה בפער בין היכולת מול קבוצות גדולות לעומת קטנות: "היינו יכולים להפסיד נגד הקבוצה הכי גרועה בארץ. היית אומר לעצמך 'מה? אתה תפסיד נגד אלה?' לא תאמין, כאילו יורדים לאפס מוטיבציה. אבל כשהיינו רואים את מכבי תל אביב, בית"ר ירושלים ומכבי חיפה, זה היה בשבילנו יום חג".
כשנשאל על השחקן הגדול ביותר ששיחק לצדו, כהן עונה ללא היסוס: "גידי דמתי, כן. אחד הגדולים בפער. שחקן, מכל הבחינות, אתלטיות, פיזיות, כישורים". הקשר ביניהם היה עמוק: "גידי למד איתי בתיכון. אחר כך היינו בצבא ביחד, אני הייתי בוחן רכב, הוא היה פקיד שלי בסוף". דמתי גם סייע לכהן להגיע לשמשון: "בחיים הפרטיים אחר כך חברתי לשמשון, גם בזכותו. זאת אומרת הוא נתן את המילה".
כהן החל את קריירת האימון שלו בשקט, בקבוצות קטנות. "אף אחד לא ידע אם אימנת בחדרה, בעמידר, בהרצליה, באילת", הוא מספר. המפנה הגדול הגיע כשקיבל הצעה מבית"ר ירושלים: "קיבלתי טלפון 'אתה רוצה לאמן?' משה דדש אמר לי, 'שלום אלי כהן, דדש מדבר. אתה רוצה להיפגש איתי?' אמרתי לו, 'כן, איפה?'… נפגשנו, חמש דקות, נסגר הסיפור".
בבית"ר ירושלים, כהן הפגין את יכולתו לזהות כישרונות צעירים. במיוחד הוא מתגאה בהבאתו של יוסי אבוקסיס: "כולם פתחו עיניים כשהבאתי את יוסי אבל אני ראיתי את התכונות שלו, הוא בכלל שיחק עד אז כקשר מתחת לחלוץ". חוש איתור הכישרונות שלו נבע מעבודת מחקר מעמיקה: "הייתי חורש ארבע-חמש קלטות של תשעים דקות, ויודע כל פיפס שלו, כשהייתי בא מול השחקן ומתאר אותו, הוא לא הבין איך אני מכיר אותו פתאום".
"זו הייתה העונה הכי גדולה בתולדות בית"ר", מתאר כהן את עונתו הראשונה בבית"ר, "למרות שלא לקחנו אליפות, התמודדנו מול טיטנאים – מול מכבי תל אביב ומכבי חיפה עם המון המון כסף, לנו לא היה כסף". בית"ר הובילה את הטבלה בסיום הסיבוב הראשון: "הובלנו את הטבלה אחרי סיבוב אחד. אני לא אשכח את המשחק האחרון של הסיבוב בשכונת התקוה, היו 13 אלף איש… ניצחנו את מכבי תל אביב ומכבי חיפה בסיבוב הזה, אנשים לא האמינו בכלל שבית"ר ירושלים מסוגלת לעשות את זה".
בעונה השנייה זכה כהן באליפות עם בית"ר ירושלים, וחלק גדול מההצלחה הוא מייחס לשחקנים הזרים שהביא, במיוחד אישטוון פישונט. "פישונט עשה למעשה את ההשלמה בין אבוקסיס לסטפן שאלוי. שלושה קשרים שהיו הלב של הקבוצה והם נתנו את הטון", הוא מסביר.
כהן מספר על המאמצים שהשקיע בגיוס שחקנים זרים איכותיים לאורך הקריירה: "הייתי נוסע לראות אותם… לראות איך הוא 'חי בסביבה הטבעית שלו'. שתבין, לשחקן לוקח זמן להתאקלם כשהוא מגיע למקום אחר… היינו מגיעים למקומות, אלוהים היית רואה אנשים רעבים, ילדים, באים רוצים ממך אוכל וכסף. יוגוסלביה שהתפרקה וכל זה".
לאחר בית"ר ירושלים, כהן עבר לאמן את הפועל תל אביב, שם בנה קבוצה צעירה: "בנינו את הפועל תל אביב מחדש אחרי שנתיים שהייתי שם… כל הילדים האלה ששיחקו – פיני בלילי, סלים טועמה שהבאתי אותו מגדנע. מי שמע עליו? מי ידע?" הוא מספר על השקעתו בטיפוח הצעירים: "טועמה עבד אחרי כל אימון שעה רק על בעיטות עונשין, הוא היה קטלני… פתאום אומרים 'מי זה הגמד הזה?'"
באותה תקופה התרחש גם המשחק המפורסם הידוע כ"משחק השרוכים" של בית"ר ירושלים. כהן מתייחס לאירוע בפתיחות: "לעסנו את הנושא, אני לא אדבר על משחק השרוכים עכשיו… אני חושב שמשחק השרוכים, זו דעה שלי, תכלס, המשחק הזה עשה צדק לכדורגל, כי לא הגיע לנו לקחת אליפות. בית"ר הייתה טובה יותר".
בהמשך הקריירה, חווה כהן מספר אתגרים ומחלוקות. אחד האירועים המוכרים התרחש בתקופתו במכבי חיפה, כשיוסי בניון סירב להתחלף במהלך משחק. "אמרתי לעצמי, תספור עד שלוש," הוא נזכר. "לא רציתי להתעמת איתו באותו רגע. אם הייתי אומר לשופט להוציא אותו ושיקבל כרטיס אדום, השופט היה עושה זאת… אבל לא רציתי לגרום למהומה. החלטתי פשוט לעבור את זה".
בראייה לאחור, כהן מסביר: "בדיעבד, אני לא דוגמה. שחקן בדופק 200 עושה לפעמים דברים בלתי אפשריים". הוא מעריך את בניון: "הוא שחקן ענק ואישיות אדירה והכל בסדר, אבל כשחקן היו לו את הדברים האלה, אגב הוא עשה את זה עם שני מאמנים הכי קשוחים בעולם, אני ודרור קשטן".
כשנשאל על פרשת הצ'צ'נים בבית"ר ירושלים, כהן מתאר את ההפתעה שחווה מעוצמת התגובות: "אני לא חלמתי שכשאני מביא שחקן זר לך תדע שהוא מוסלמי. לא חשבתי על זה וכשזה כבר היה בפנים וזה פרץ הייתי המום".
הוא תוהה על הדרישות הבלתי סבירות ממאמן בהקשר כזה: "אבל אתה אומר עד כמה אתה יכול לדקדק בציציות של כל הדברים, לבדוק את השחקן. מה תבדוק? איזה דת? איפה הוא נולד? איפה הוא עשה? אולי תבדוק אם יש לו ברית מילה או משהו דברים כאלה, אתה יודע, אתה אומר לעצמך די כמה אפשר להתחקות אחרי כל פרט ופרט בחייו של שחקן".
כשנשאל על הקבוצה הטובה ביותר שאימן, כהן ללא היסוס בוחר בבית"ר ירושלים של "דור הגדולים". הוא מדגיש את האווירה הטובה והחברית ששררה בקבוצה, ללא קונפליקטים ועם מדרג ברור של מנהיגות. השחקן הטוב ביותר שאימן, לדבריו, היה אלי אוחנה, הן מבחינת היסטוריה ורזומה, והן מבחינת אישיות והישגים. כהן מציין את הקשר המיוחד שנוצר ביניהם, קשר שנמשך עד היום.
מה דעתך על הכתבה?