מאור בוזגלו התארח ב"סערה בממלכה", וחשף מה היו התחושות באותו ערב גורלי בבירת הנגב:
בוזגלו: "גם אם סכנין היו מובילים עלינו 3:0 – ידעתי בתוך תוכי שאנחנו הולכים לתת חמש, ברמה כזאת".
"באמונה, בטרנר באותה התקופה, כבר במנהרה יכלת להרגיש שזה היה נגמר חמש או שש".
בוזגלו המשיך וסיפר על מהלך משחק האליפות ההיסטורי: "בום. דקה רביעית אנחנו מקבלים גול – דממת אחלוט. האוהדים כבר אומרים 'מה, עוד פעם… איזה לוזרים… אנחנו הולכים להפסיד את זה – אין סיכוי'".
"הקהל כבר מתחיל לאבד את זה, רק אנחנו השחקנים – הרגשנו שאנחנו שולטים בזה. 'בסדר, קיבלנו גול, אבל אם נמשיך לשחק את הכדורגל שלנו בלי להתרגש'"
שכנר: "אז לא היה לחץ באמת".
בוזגלו: "היה לחץ! מה זה לא היה לחץ?! אי אפשר להגיד שלא היה לחץ, אבל היינו כלכך בטוחים בעצמנו, שאם אנחנו נעשה את הפעולות הפשוטות – הגול יבוא. ואז כשגול אחד בא – אין ספק שיגיעו השאר".
"אז אני (בוזגלו) עם השער הראשון, מליקסון כבש בשער אדיר את השני, והוספתי בישול לבן שהר. פתאום, הר געש שמתפוצץ. אני לא יכול להסביר, אבל זו הייתה הרגשה כזו משחררת".
"כשלקחנו אליפות, אני זוכר את האושר. זה היה אושר שאי אפשר לחוות בכלל, כשאני נמצא פה על הכיסא – אי אפשר לחוות את זה. אתה רואה ילדים בוכים, אנשים מבוגרים צורחים עד השמיים, שחקנים נשכבים על הרצפה, אנשים פורצים למגרש. פתאום אתה מחזיק את הצלחת הזאת וזה פ*קינג מה שחיכית לו כל השנה, כל החיים – הכל מתנקז פתאום להרמת הצלחת הזאת".
מה דעתך על הכתבה?