מנשה זלקה, קפטן הפועל חדרה, שיתף בריאיון עם לירן שכנר וחיים רביבו בחווייתו האישית מה-7 באוקטובר. "בשעה 9 בבוקר, הערתי את אשתי כבר, התיק היה מוכן, ואמרתי לה: 'שמעי אנחנו הולכים למלחמה'", הוא סיפר.
כזכור, זלקה – לוחם מילואים בעורב צנחנים 226 – גויס ללחימה בתחילת המלחמה לפני כשנתיים, והחמיץ חודשים ארוכים של פעילות עם קבוצתו, שאז עוד הייתה בליגת העל.
הוא המשיך: "נסעתי. ובדרך, כשכבר קיבלנו סרטונים, הכדורגל כבר לא מעניין. אני ידעתי שאני הולך ושיש מצב שאני גם לא חוזר". לאחר מכן הוא הדגיש את הלך הרוח שבו הוא וחבריו לפחוגה היו: "אתה צריך להבין – כשאנחנו קיבלנו את ה-SMS, כבר היינו במחשבה שחיזבאללה נכנס גם למדינת ישראל. זו המחשבה שלנו, אנחנו לא יודעים מה קורה בצפון".
"אם הם היו נכנסים מהצפון, לתוך היישובים סמוכי הגדר – מנרה, שומרה, זרעית, אדמית – אנחנו היינו באירוע אחר לגמרי. הרבה יותר קשה", אמר הקשר. "הלכנו ליישובים סמוכי הגדר, ואתה גם ביקרת אותי שם, אז ראית עד כמה זה קרוב, ואתה שומע את הבומים. היינו בידיעה שהם כבר אוטוטו נכנסים, ואנחנו מחכים להם שם, ואתה כבר לא יודע מה הולך להיות".
"אתה בידיעה שאת הולך לפגוש מחבלים בתוך תחומי המדינה", אמר שכבר לזלקה, שענה לו: "הייתי בטוח שזה מה שהולך לקרות. כולנו הופתענו, אמרנו 'אם הם נכנסו בדרום, בטוח הם יכנסו גם מהצפון'. והיינו זרוקים שם במארבים – 72 שעות על גבי 72 שעות".
לאחר מכן שכנר שאל אותו שאלה אישית: "אתה לא אומר לעצמך בשלב מסוים: 'רגע, מה אני צריך את זה? בסוף אני שחקן כדורגל. יש לי את הפריווילגיה לומר – 'אוקיי, הייתי חודש-חודשיים, אני רוצה ללכת ולחזור לשחק כדורגל?'".
"לעולם לא יכולה לעבור לי מחשבה כזו", טען קפטן הפועל חדרה, והסביר. "אני יודע שאני משמש דוגמה גם ללוחמים אצלנו בפלוגה. אצלנו, לוחמים צעירים בני 22, שבטיול אחרי צבא, באו מטאיוואן, מתאילנד ומיפן. שלושה אנשים עלו על מטוס בשביל להילחם ב-7 באוקטובר", הוא סיפר.
הוא חתם את דבריו כשהסביר כי אינו יכול להבדיל את עצמו מאחרים בשל מקצועו: "אני יכול, יש לי את הפריוולגיה הזו לבוא ולומר – 'הלו, אני שחקן כדורגל, אני פרימדונה. עשיתי את שלי, עשיתי מאה יום, זהו נגמר' – לעולם לא".
מה דעתך על הכתבה?