טל נעים, אחיה של מאי נעים ז"ל שנרצחה בשבעה באוקטובר במסיבת הנובה, סיפר ב"בואו נתמרמר" מבית הפודיום על ההתמודדות שלו בלעדיה ועל השער הראשון שלו בקבוצת בוגרים – אותו הבקיע ביום ההולדת שלו, יומיים לפני שבעה באוקטובר.
"הדבר הראשון שיצא לי זה 'אני לא משחק יותר, אני לא רוצה לשחק, נמאס לי'", סיפר נעים. "אמרו לי 'השתגעת? זה הדבר שהיא הייתה הכי גאה בך שאתה עושה' ואם היא הייתה יודעת שאני מפסיק לשחק כדורגל בגלל זה היא הייתה כועסת'".
נעים תיאר את החיסרון המתמיד: "החיסרון שלה מאוד מובהק. אני יכול לקום בבוקר, לעבור ליד החדר שלה ולהגיד 'וואו זה מטורף', אבל גם בדברים היותר גדולים אתה אומר 'וואו היא לא פה'. חגים, ארוחות שישי או בכל דבר, לפעמים המחשבה הזו מטמטמת אותך".
הוא הודה שהשינוי השפיע עליו רגשית: "אני חושב ששמתי את הלב בקובייה כזו, הוא לא עולה ולא יורד. אני לא מתרגש מדברים כמו שהתרגשתי אבל אני גם לא לוקח דברים ללב כמו שלקחתי. יכול להיות שאראה משהו נורא עצוב אבל זה לא ייגע בי".
טל סיפר על הרגע המיוחד: "בראשון הגעתי למשחק, זה היה יום ההולדת שלי והבקעתי, יומיים לפני 7 באוקטובר. זה התחבר לי כמו משהו חלומי. כל חדר ההלבשה הכיר את הסיפור פתאום, לא הבינו את הדקויות, את מי שהייתה באמת".
הוא תיאר איך חיפש סימן מאחותו: "באותו בוקר אמרתי שהיא חייבת לשלוח לי סימן. יש כל מיני סימנים שהיא שולחת, ביניהם שפירית שאמרו לאמא שלי שהיא תראה הרבה פעמים ברגעים מאוד משמעותיים בחיים. היו סיפורים הזויים עם שפיריות בכל מיני סיטואציות בשנתיים האחרונות. רציתי לראות שפירית, הסתכלתי על משהו קטן, לא חשבתי שזה יגיע עם שער ועם ניצחון וכל הטירוף שהיה. קיבלתי כמות הודעות וטלפונים, זה היה משהו מאוד גדול".
מה דעתך על הכתבה?