בריאיון מרגש לפודקאסט הבריטי "Stick to Football", נפתח ג'ורדי קרויף כמו שלא עשה מעולם ושיתף ברגע ששינה את חייו: "ניצחנו את הליגה הספרדית בעונת 2022-23 ואמרתי לנשיא שזה הזמן שלי לעזוב. היו לי אפשרויות לאמן באירופה, אבל אז שמעתי את האבחנה: לבתי יש סרטן. חשבתי שכדורגל זה הכול, ואז החיים נתנו לי סטירה לפנים. חיי השתנו מאז".
קרויף סיפר כי חווה חודשים של מתח בלתי פוסק, כשהוא מלווה את בתו דני בסדרה קשה של ניתוחים, כימותרפיה ושיקום. "זו הייתה התקופה הקשה ביותר בחיי. חשבתי על אבי, שמת מסרטן, ולא מצאתי מנוחה. אבל יום אחד אתה מבין שאתה לא יכול להיות כועס, כי היא כאן… ואילו הורים אחרים לא יכולים לומר את אותו הדבר".
דני עצמה הופיעה במהלך הפרק וסיפרה על תהליך ההחלמה הארוך: "הייתי צריכה ללמוד ללכת מחדש אחרי ההשתלה שלי, עם מתכת וברגים ברגל. עשיתי את זה צעד אחר צעד, ואבא שלי היה בלחץ מטורף". ג'ורדי הודה בכך ואמר: "הייתי קשוח. היא הקיאה כל רבע שעה, ובכל זאת דחפתי אותה להמשיך. הבת שלי הייתה הקרב שלי". השניים למדו לשמור על חיוך: "מאחר שלשנינו לא היה שיער, היינו עושים צחוקים כדי להישאר חיוביים".
האבחון התגלה כמעט במקרה, לאחר בדיקה שגרתית בעקבות כאבים בברך והרופא – ד"ר רמון קוגט – שהגיע למרפאה רק בגלל שהחמיץ טיסה. "למזלנו, בתי לא טסה לאיטליה למחרת כדי להתחיל את לימודיה. החיים שלנו השתנו בזכות זה שד"ר קוגט הופיע פתאום במשרד", סיפר קרויף.
בהמשך שיתף קרויף מילות הערכה ללואיס אנריקה: "העוצמה שלו מול המחלה של בתו הרשימה אותי. נסעתי ללונדון לחצי גמר ליגת האלופות בין ארסנל לפ.ס.ז' רק כדי להודות לו". הוא חזר גם לתקופתו במנצ'סטר יונייטד, צחק על רוי קין ("הוא היה היחיד שאמר לי, 'תסתום ואל תענה'") ושיבח את מנהיגותו. על אריק קאנטונה אמר: "הוא עזר לי מאוד… הייתי מהראשונים שידע שהוא פורש".
קרויף נזכר באביו המיתולוגי יוהאן: "הוא היה נחמד עם העובדים והצוות, קשוח עם המנהלים, ולעולם לא הביא הביתה רגשות שליליים". לדבריו, רעיונותיו של יוהאן השפיעו עמוקות על הכדורגל המודרני: "פפ גווארדיולה ירש רבות מהן והפך אותן למודרניות".
לבסוף התייחס ג'ורדי לתפקידו כמנהל ספורטיבי בברצלונה, אליו הגיע בעקבות "שיחת אגו" מז'ואן לאפורטה, ולתקופה המורכבת של עזיבת מסי והמגבלות הכלכליות: "קשה להבין עד כמה קשה להתחרות במצב שבו המועדון נמצא. וצ'אבי עדיין זכה בליגה". לגבי עתידו אמר: "אני אוהב לאמן… עכשיו אני פתוח להכול. הגורל יגיד".
מה דעתך על הכתבה?