אבי מלר גידל אותי, אפילו מבלי שידע על כך. עטף את כולנו בחיוך הענק שלו

אבי מלר גידל אותי.

לא עבדתי איתו באופן ישיר, לא ישבתי איתו באולפנים, לא למדתי אצלו בשיעורים פרטיים וגם לא ניהלנו שיחות ארוכות בבתי קפה.

אבל אבי מלר גידל אותי, אפילו מבלי שידע על כך.

הוא השפיע עליי – באהבה שלו לכדורגל, באהבה שלו לכדורגל אנגלי, באהבה שלו לשידור החי, באהבה שלו להומור ובידור וכמובן בתשוקה הבלתי מתפשרת שלו למשחקי מילים – כמו שמעט מאוד אנשים השפיעו עליי בכל חיי.

וכך הוא גם השפיע על דורות של אוהדי כדורגל, אולי מבלי שידע עד כמה. באהבה העצומה שהייתה לו לתת למשחק, באהבה העצומה לכל מה שמסביב למשחק. הוא עטף את כולנו בחיוך הענק שלו למעלה משלושים שנה.

אבי מלר הפך לפנים. הוא היה הפנים של הכדורגל האנגלי, למרות שלא שידר את הליגה למעלה משני עשורים. הוא היה הפנים של שידורי האולפן בישראל, הוא היה הפנים של כל מה שטוב, מקסים ומחייך בספורט. הוא היה הפנים שהייתי שמח לחזור אליו בכל פעם מחדש, לפתוח ולסיים איתו את הלילה.

איבדנו היום מעריץ ענק של כדורגל, ואדם מקסים וחייכן. אני אישית איבדתי מורה דרך, שתמיד היה שם לכל בקשה או שאלה או חידוד לשון. הוא ייחסר לי, ולרבים כמוני, מאוד מאוד.

יהי זכרו ברוך.