אלון צוברי היה אחד משחקני הבית האהובים של בני יהודה, עד שפציעה מוזרה קיצרה לו את הקריירה. בריאיון הוא נזכר בתחילת הדרך וברגעי השיא שהספיק לחוות במדי הזהובים.
השורשים שלך?
"אבא דוד עלה מתימן, שיחק בבני יהודה כחלוץ באמצע שנות ה- 40. אמא מלכה ילידת הארץ, היא האחות של דוד וגד סולמי שניהלו לחוד במשך עשרות שנים את בני יהודה באהבה וביד רמה. אנחנו ארבעה בנים ובת אחת".
הבריטים הוציאו גזר דין מוות על גד סולמי?
"גד היה לוחם בשורות האצ"ל, בגיל 16 שנים עלה על גמל ממולכד ליפו ליד השעון במטרה לפוצץ את תחנת המשטרה הבריטית. הוא נתפס ונידון למוות על ידי הבריטים, אבל בגלל גילו העונש הפך למאסר עולם ממנו שוחרר עם עזיבת הבריטים את ישראל".
לימודים?
"בית ספר יסודי 'הגליל', תיכון במקצועי מקס פיין, איתי בכיתה למד הכדורסלן הענק של מכבי ת"א מוטי ארואסטי שהיה גם כדורגלן מצטיין".
הכדורגל מתחיל אצלך מאוחר יחסית?
"בשכונת יד אליהו בה התגוררתי הייתי שחקן מעולה, אבל איש לא כיוון אותי למרות יכולת בעיטה טובה, כידרור ומהירות גדולה, גם לא ממשפחתי – משפחת סולמי. הגעתי לבני יהודה לקבוצת הנערים רק בגיל 15".
המאמן הראשון שמכוון אותך?
"שמו ציון מוקה, שוער עבר בבני יהודה שכולם הכירו בשם צ'ייני (סיני). איש מיוחד איתו זכינו בגביע המדינה לנוער ב-1972".
המעבר לבוגרים?
"אלי שאשו העלה אותי לפני גיל 17 לקבוצת הבוגרים של בני יהודה, שיחקתי עם החולצה מספר 8, אחרי ששמות גדולים בקבוצה כמו משה עוזרי, מגער ויעקב שרעבי עזבו את הקבוצה".
כסף שולם לך כשחקן?
"ממש כמעט כלום, אמרו אז גרושים. באתי לדוד שלי דוד סולמי וקיבלתי ממנו צ'ק מצחיק מאוד. שיחקתי בקבוצה מהלב עבור הסמל וכסף לא היה בזמנו העניין המרכזי לשחקני הבית. ערב משחק, בית או חוץ, לא הצלחתי להירדם מרוב התרגשות".
המשחק הראשון שלך בבוגרים?
"בעונת הירידה של 1971/72. המאמן היה זכי מזרחי, שיחקנו בווסרמיל נגד הפועל באר שבע. פתחתי על הספסל ואני כבן 17 שנים מול המארחת עם אליהו עופר, ברד, רפי אליהו, נומה והאחרים. לקראת הסיום הורה לי המאמן להיכנס למשחק, בהתרגשות לא הצלחתי לשרוך את הנעליים. הפסדנו 1:0 וירדנו לליגה א' דרום לעונה אחת שאחריה חזרנו לליגה העליונה".
השירות הצבאי שלך?
"אלו היו עדיין שנים שהיום לא יכולים להיות. שירתתי בתל השומר בחיל החימוש. הרס"ר אוהב כדורגל ביקש ממני להיות בבסיס בהפסקת הצהרים לשחק כדורגל עם שחקנים נוספים כמו אבנר גולסה, רפי זוכר ועוד, בשאר היום הייתי חופשי לאימונים בשכונה".
שער בימק"א?
"המגרש בשכונה הזכיר לי את התמיכה של האוהדים הירושלמים בימק"א, הכול למען הניצחון. ניצחנו שם, כבשתי שער וגם ישראל פוטשניק הבקיע. אז כדור ברשת מבעיטה שלי היה שווה מבחינתי כמו מיליון לירות".
סיפור פוטשניק?
"פוטשניק היה אחד השחקנים הגדולים שלנו, שההנהלה לא ידעה לטפל ולשמור עליו. חבר אמת. הוא דאג שאבא שלו יכניס אותי לעבודה בחברת הביטוח הסנה בה עבדתי 17 שנים. בהמשך דאג יורם אוברקוביץ' להכניס אותי לעבודה בחברת החשמל".
מי היו שחקני הרכש הישראלים המובילים בשכונה?
"היו שמות של אגדות דשא שנתנו הכול למען בני יהודה. אברהם לב, יורם אורנשטיין, קירט וכמובן השוער יעקב אסייג".
השערוריה לפני גמר הגביע נגד מכבי נתניה?
"וואו, תחילה בחצי הגמר עברנו את בית"ר של מלמיליאן, דוד ישי, נוימן והאחרים עם 1:2. לפני הגמר נגד מכבי נתניה האלופה התנהל ויכוח קשה עם ההנהלה על מענק זכייה בגביע, האמנו שבני יהודה מהליגה הארצית תנצח. החלטנו שלא להופיע לגמר, אבל ממש ברגע האחרון היה סוג של הסכם והגענו לאצטדיון רמת גן. נכנסנו והיה הלם מנוכחות של כ -50 אלף צופים. עלינו למשחק ושילמנו על האיחור והעיסוק במענק, ספגנו שני שערים בתוך רבע השעה הראשונה מעודד מכנס ומשה גריאני. אהוד בן טובים כבש פנדל רק בדקה הלפני אחרונה, הפסדנו לנתניה 2:1 והלך חלום ענק שלי".
מי המאמן שהכי השפיע עלייך?
"אין ספק שזה זאביק זלצר, מחנך ומאמן ענק. אימנו אותי בשכונה גם אלי פוקס, מהלל, בן יהונתן ויחיאל מור".
הניצחון הענק על מכבי ת"א האלופה עם גיורא שפיגל?
"עונת 1978/79, מכבי תחת ניסים בכר ושפיגל ששב מצרפת ועם ויקי פרץ, שוויצר, טבק, אביל'ה כהן, סלימן ועוד ארחה אותנו בבלומפילד, האמת שחששנו מאוד מהמשחק וקצת רעדנו. היה 0:0 במחצית, אבל בהמשך כדורגל התקפי והגנתי גדול שלנו, ניצחנו 1:4, עונה בה סיימנו במקום הרביעי בטבלה".
שוער נבחרת גולני הורס לך את ראש השנה ואת הקריירה?
"את בני יהודה אימן שלמה שרף שהיה מאמן שליכד מחדש את השכונה. בתקופת החגים ערב ראש השנה, נערך בשכונה משחק נגד נבחרת גולני, לזכר קצין מגולני תושב השכונה. רצתי אל כדור לרחבת ה-16, השוער מגולני יצא אלי ושבר לי את הרגל, גם קרע ברצועות. לא שיחקתי בגמר הגביע נגד הפועל ת"א בו זכינו בבעיטות הכרעה בהארכה לאחר 2:2".
פציעה קשה מאוד?
"בהחלט, הייתי בחוץ בטיפולים וניתוחים במשך שנה, כשחזרתי, לא הייתי אותו שחקן".
אתה חובר אל זלצר ביבנה?
"עברתי יחד עם יורם אורנשטיין למכבי יבנה של זלצר, חשבתי שתחתיו אחזור ליכולת שלפני הפציעה".
אתה חוזר לשכונה ופורש?
"חזרתי לבני יהודה, אבל ראיתי שאני לא אותו אלון צוברי שלפני הפציעה, החלטתי לתלות את הנעלים ולפרוש עברתי בהצלחה קורס מאמנים במכון ווינגיט, אבל לא עסקתי באימון".
המצב המשפחתי שלך?
"אני פרוד עם ארבעה ילדים ושתי נכדות. מתגורר בשיכון נווה צה"ל".
בני יהודה של היום?
"אני מאוכזב ברמות מהקבוצה החלשה הנוכחית, בני יהודה אצלי בלב, והיכולת הנוכחית מלחיצה אותי שאני לא צופה במשחקים שלה".
השכונה של היום?
"אני כמעט כל יום בשכונה, בעיקר בשוק המפורסם. השכונה עברה מהפך, אינה דומה כלל למה שהיה, הצעירים עזבו ונותרו הדור המבוגר. בשוק בשכונה מכירים אותי כי דור הסוחרים זה בהמשכיות והילדים של פעם נמצאים ומכירים אותי ברובם".
מה דעתך על הכתבה?