אייל ברקוביץ' יחזור לכדורגל הישראלי? "אני מצהיר – רוצה להרים דבר כזה"

אייל ברקוביץ' עשה כמה דברים בכדורגל הישראלי מאז שפרש אחרי קריירה אגדית ככוכב. אם תשאלו את "הקוסם", הפרויקט המשמעותי ביותר בו לקח חלק היה מועדון הכדורגל בנשר, בו פיתח את מחלקת הנוער לגבהים שלא נראו בעיר הקטנה קודם לכן. בפודקאסט "הקוסם ובניו" מבית הפודיום, ברקוביץ' סיפר על הפרויקט בנשר, וגם על הדרך בה הוא נקטע, שצרובה בלבו עד היום כחוויה לא פשוטה.

אייל ברקוביץ' התחיל וסיפר כיצד החל הסיפור עם נשר: "נפגש איתי ראש עיריית נשר, דוד עמר ז"ל. נכנסתי למשרד, אני אומר לו דוד איפה אתה? אי אפשר היה לראות אותו, הכל סיגריות. הוא אומר לי 'מאחורי העשן, כנס', עניין אותו רק חינוך. זה היה חשוב לו. הוא אמר לי 'אני בבעיה'. 'יש לי אצטדיון, עלה לי כמה עשרות מיליונים. האצטדיון פיל לבן. ריק'. 'אמרתי לו מה הבעיה דוד? בוא נעשה פה מועדון כדורגל של נשר'. הוא שאל אותי 'אין בעיה, מה אתה צריך?', אמרתי לו 'כלום, אני צריך חוזה לעשר שנים שהאצטדיון הזה שלי. שאני משתמש במגרש הזה ללא תמורה. אני מרים לך פה אימפריה של ילדים של כדורגל'".

ברקוביץ' המשיך: "תוך שלוש שנים היה לנו קרוב ל-700 ילדים, מכל האזור. שריף כיוף היה אצלנו, גנבו לנו אותו רגע לפני גיל 15. זה מועדון שהיה עושה לי מה זה גאווה. אני לימדתי את הילדים שהניצחון לא מעניין עד גיל נוער, אמרתי למאמנים לא לדבר איתי על ניצחונות. לימדנו את הילדים שהניצחון זה דבר חשוב אבל לא הכי חשוב, אלא הכי חשוב זה לבוא וליהנות מהכדורגל ולשחק את הכדורגל הנכון. היינו משחקים טיקי טאקה. ובאיזשהו שלב, מכבי חיפה הגדולה היו מגיעים לנשר והיו משחקים שקולים. היינו מגיעים לקצף, לפעמים מנצחים ולפעמים מפסידים".

לסיום, ברקוביץ' סיפר כיצד סיים את דרכו בנשר, וגם הצהיר על התפקיד שבו הוא מוכן לקחת חלק בכדורגל הישראלי: "ולצערי הרב, אחרי עשר שנים שזה היה מפעל החיים שלי, הייתי רץ לשם כל יום, פירקו לי את המועדון. הגיעו לשם יום אחד כמה חבר'ה והתחילו להתנכל לי. ויום אחד הגענו ביום שבת, אני לא אשכח את היום הזה, והיה טרקטור על המגרש. קראו לו חמודי, ואני קורא לו 'חמודי, בוא תוריד את הטרקטור, השופט צריך לבוא לאשר את המשחק'. הוא הגיע אליי, אני לא אשכח את זה בחיים, קרץ לי ואמר לי 'אבד לי המפתח של הטרקטור'. אמרתי לו 'הבנתי'. הודעתי להם שאני עוזב אחרי שבע שנים. המועדון הזה קיים עד היום בבעלות אחרת לגמרי, אבל זה היה מפעל חיים שלי. אני התבאסתי, והייתי רוצה להרים דבר כזה. גם היום מתל אביב. אני רוצה להרים מפעל כזה, פה באזור תל אביב, הבעיה היא שאין מגרש