בריאיון כן וחשוף לפודקאסט "מחצית בשכונה" עם רון עמיקם מבית ספורט1, דני בונדר – מגן העבר של הפועל תל אביב ונבחרת ישראל – חזר לרגעים המכריעים בקריירה שלו וחשף לראשונה מה אירע בתקופתו ברוסיה, תקופה שלדבריו הובילה בסופו של דבר לפרישה מוקדמת מכדורגל, כבר בגיל 27.
בונדר, שהיה שותף לדאבל ההיסטורי של האדומים ולהופעה בליגת האלופות, עבר לאחר מכן ללא תמורה לניז'ני נובגורוד הרוסית. כעת, שנים אחרי, הוא מתאר כיצד דווקא בשיא, החלה הירידה.
צפו ב"מחצית בשכונה" עם דני בונדר
על המעבר לרוסיה, סיפר: "אם להיות כן, ברגע שהגעתי, לצערי אני אגיד את זה, כי זה לא משהו שמאפיין אותי, קצת הפסקתי להיות מקצוען. זה משהו שלא אמרתי אותו אף פעם בשום מקום, בטח לא ברמה של ריאיון. דווקא כשהגעתי לאיזשהו פיק מסוים, אחרי ליגת האלופות ואחרי שזכיתי בדאבל ויצאתי כבר לאירופה, להגשים איזשהו חלום – שם הסביבה השפיעה עליי ולא לטובה, ברמה שקצת שמתי את הכדורגל לא במקום הראשון. תמיד הוא היה אצלי במקום הראשון, ובאיזשהו מקום כשהגעתי לשם הוא קצת זז לי הצידה, וכשרציתי להחזיר אותו והבנתי שמשהו הולך לי לאיבוד – זה כבר היה מאוחר מדי".
בהמשך הרחיב על ההבדלים התרבותיים: "לא חייתי כמו שחייתי פה. בארץ, הפעם היחידה שיצאתי לבילוי זה כשזכינו באליפות. חזרנו מטדי ויצאנו כולם ביחד לסיבוב מועדונים כזה. זו הייתה הפעם היחידה שיצאתי. באותה פעם גם פרצו לי לאוטו וגנבו לי את הטלפון ומה לא. ברוסיה, פתאום בילויים אחרי משחק, ולא משנה התוצאה, זה משהו שהוא מאסט. היינו מפסידים משחק, הייתי יוצא עם הזרים ואני פתאום רואה את עוזר המאמן יושב במועדון ומעשן נרגילה. מחוץ למגרש זה קצת שונה פה. כאן, אם תראה עוזר מאמן יושב אחרי הפסד במועדון עם נרגילה – הוא סיים את העבודה שלו באותו יום. שם זה משהו שהוא חלק מהתרבות, ואני לא הצלחתי לחיות את הדיסוננס הזה. אצלי מקצוענות מעל הכול תמיד הייתה, וכשהגעתי לשם הגבולות קצת היטשטשו לי".
ולבסוף חיבר בין ההתנהלות האישית לסיום הקריירה: "בגלל זה פרשתי בגיל 27? אני חושב שכן. איך שאתה מתנהל, ככה אתה גם תשחק. ברגע שההתנהלות הייתה לא מספיקה הדוקה, גם הקריירה התפיידה לה פתאום. נפצעתי בברך כי לא הייתי מספיק רציני. אני חושב שלי זה קרה כי לא הייתי מספיק רציני, זו התחושה שלי, קארמה כזאת".
מה דעתך על הכתבה?