השוער בכדורגל המודרני הוא כבר מזמן לא רק סטופר עם אינסטינקטים על קו השער, אלא שילוב של סטופר עם משחק רגל, שליטה ברחבה, קריאת משחק והקרנת ביטחון לכל קו ההגנה. הם המנהיגים של ההגנה, אלו שסופגים את הלחץ והאחרונים שיכולים לתקן. אז מי השוער הטוב בליגת העל, מי הפתיע את כולם ומי נשארו מחוץ לעשירייה? הדירוג המלא.
מקום 10: עידו שרון- עירוני טבריה
השוער הצעיר בן ה-23 שמתנשא לגובה של 187 ס"מ קיבל את ההזדמנות הראשונה בהרכב הטבריינים רק במחזור ה-13 לאחר שאלו חטפו תבוסה מוחצת של 5:0 מבית"ר ירושלים, כשהשוער הבכיר של הקבוצה, רוג'ריו הפורטוגלי שחתם רק בקיץ האחרון, חתום על הופעה רעה מאוד. זו הייתה החמישייה השנייה שהוא ספג העונה, כשהוא הספיק לספוג גם שביעייה במחזור ה-2 מול הפועל ב"ש. בצעד נועז החליט אלירן חודדה להעניק לשוער אלמוני יחסית, בשם עידו שרון את אפודת השוער הראשון, ושרון לא אכזב. מהר מאוד הצליח השוער, שהעלה את הפועל ת"א בעונה שעברה לליגת העל, להביא שקט אל בין הקורות, ובשתי הופעות ענק, בניצחון הגדול 0:3 על הפועל ב"ש ובתיקו 1:1 מול מכבי ת"א בבלומפילד, הוא קנה את עולמו ובעיקר תקע יתד בהרכב הראשון. שרון מעמיד העונה ממוצעים של 3.19 הדיפות בממוצע למשחק ב-69% הצלחה כשהוא סופג 19 שערים על אף שלפי הנתונים המתקדמים הוא היה אמור לספוג 22.5 (OxG).
מקום 9: מוחמד אבו ניל – בני סכנין
לא מעט בלאגן התרחש העונה בעמדת השוער בבני סכנין עם סיפורו הביזארי של עבד יאסין ונבחרת פלסטין, אך שרון מימר שהתפטר לאחרונה מהקבוצה החליט ללכת את הדרך שלו עם מוחמד אבו ניל. השוער בן ה-24 שמתנשא לגובה של 187 ס"מ פותח בהרכבה של הקבוצה מהמגזר זו כבר העונה השלישית לאחר שעבר אליה בקיץ 2023 ממכבי בני ריינה. הקריירה של אבו ניל ידעה הרבה עליות וירידות ומאופיינת בעיקר בחוסר יציבות משווע, כשלצד הדיפות מסמרות שיער הוא עושה טעויות ששוער ברמה הזו לא אמור לעשות. נקודת החוזה של אבו ניל היא האינסטינקטים החתוליים שלו, וזו גם הסיבה העיקרית לכך שהוא ממוקם במקום השני בליגת העל במספר ה-Supersaves שהן ההדיפות בדרגת הקושי הגבוהה ביותר עם 34 כאלה העונה, והוא גם הראשון בליגה במספר ההדיפות מתוך הרחבה עם 20 הדיפות ב-48%. בנוסף לנתונים הללו, הוא השוער השלישי בליגה במספר המשחקים בהם שמר על שער נקי (8) והוא בהחלט מציג גרף עלייה לעומת העונה השעברה. את הטעויות שלו הוא ימשיך לעשות, אך נראה שבני סכנין מצאה את המאיר כהן/ המחמוד קנדיל החדש שלה.
מקום שמיני: מיגל סילבה – בית"ר ירושלים
למרות שמכסת הזרים עלתה בקיץ האחרון ל-8, קבוצות ליגת העל לא ששות להשקיע תקן של זר בעמדת השוער. לצד זאת, בקבוצה הבכירה בבירה החליטו להמשיך עם שוערם הפורטוגלי בשנתיים וחצי האחרונות, מיגל סילבה בן ה-30 שמתנשא לגובה של 190 ס"מ. ההתחלה של סילבה הייתה מבטיחה והוא הצליח להיכנס ללבבות האוהדים בטדי קודם כל בזכות היכולת על הדשא, ורק לאחר מכן בזכות האישיות הכובשת שלו. סילבה ניחן באינסטינקטים טובים, משחק רגל שמתאים לסגנון המשחק שמתווה ברק יצחקי ובעיקר הרבה אומץ ונועזות, אך למרות כל אלה ולמרות שכבש את ליבם של אוהדי בית"ר, סילבה סובל מחוסר יציבות משווע שפוגע מאוד בקבוצה, כשכעת, כשהקבוצה רצה במאבק אליפות, חסרונותיו בולטים ומורגשים אף יותר.
מבין שוערי 5 הקבוצות הבכירות שפתחו ב-90% מהמשחקים, סילבה הוא השוער שספג הכי הרבה, שטעה הכי הרבה טעויות בכלל, וכאלה שהובילו לשערי חובה בפרט, ושיש לו את ההפרש הנמוך ביותר בין מספר השערים שספג (24) לבין מספר שערי החובה הצפויים (26.41). אם בית"ר ירושלים רוצה לעשות עוד קפיצת מדרגה, היא תצטרך "להתבגר" ולהיפרד מהפורטוגלי, כי עם כל האהבה למיגל סילבה, לא מדובר בשיר אהבה אינדיאני.
מקום שביעי: יואב ג'רפי – הפועל חיפה
כשאומרים שוער סולידי אומרים יואב ג'רפי. הוא אומנם לא מהשוערים הכי סקסיים בליגה, אך אתה תמיד יודע מה תקבל ממנו.
לאחר שנתיים מוצלחות בהפועל חיפה תחת רוני לוי, עם שתי עונות בפלייאוף העליון, ג'רפי מצא את עצמו מקבל כבר בשלב מוקדם מאוד של הקיץ האחרון הצעה מאלופת המדינה מכבי ת"א. הצהובים מתל אביב, שסבלו מהמון קשיי יציבות בין הקורות עם רועי משפתי וסימון סלוגה חיפשו להעמיק את התחרות עם הראשון לאחר שסלוגה עזב, ואיחדו מחדש את צמד השוערים שפרצו במ.ס אשדוד.
לימים התגלה לשוער הרכש כי כגודל הציפיות הגבוהות מהמעבר הגדול, כך גם גודל האכזבה, כשג'רפי פתח בהפסד באלוף האלופים להפועל ב"ש ובצמד משחקי מוקדמות ליגת האלופות מול פאפוס, כשבמשחק הגומלין הוא הוחלף בדקה ה-13 ומאז בעצם לא פתח יותר באף משחק במכבי ת"א. בחלון העברות האחרון חזר ג'ראפי למקום הבטוח שלו בצד האדום של חיפה וחזר להריח את הדשא מקרוב. בארבעת משחקיו הראשונים הקבוצה הפסידה פעם אחת בלבד ולצד צמד בלמים חדש לפני ג'רפי, נהנה המאמן המתקאמבק חיים סילבס מהגנה יותר מנוסה וסולידית. חסרונותיו של ג'ראפי ידועים אך עבור קבוצה כמו הפועל חיפה הוא מניה בטוחה.
מקום שישי: רועי משפתי – מכבי ת"א
זה כבר שנה וחצי שרועי משפתי סובל מחוסר אמון מצד מאמניו (ז'ארקו לאזטיץ' ורוני דיילה) אך למרות זאת, השוער שזכה בארבע אליפויות רצופות הוא עדיין אחד השוערים הבכירים בליגה. מה שגרמו למשפתי לאבד את אפודת השוער הראשון הם בעיקר חוסר השליטה שלו ברחבה, משחק רגל רע ופיוז קצר שעלה לצהובים ביוקר לא אחת. יחד עם זאת, למשפתי יש אינסטינקטים טובים מאוד שהופכים אותו לשוער פנדלים יוצא מן הכלל, גם בזכות מוטת הידיים הארוכה שלו.
בעונה שעברה, למרות הביטחון שהקרין סלוגה לקו ההגנה, היה זה דווקא משפתי שספג פחות ממספר שערי החובה הצפויים שלו- 38 לעומת 45.21 בכל המסגרות. בכדי להחיות מחדש את הקריירה שלו בגיל 33, יצטרך משפתי לעשות חישוב מסלול מחדש בקיץ הקרוב ולחתום במועדון בו יוכל לקבל דקות, כשמכבי נתניה נראית כמו אופציה מצוינת עבור שני הצדדים.
מקום חמישי: נדב זמיר – הפועל ירושלים
מי שלא עוקב באדיקות אחר הפועל ירושלים יכול לחשוב שהמיקום של נדב זמיר הוא הזיה מוחלטת, אך מבחן המציאות מוכיח אחרת – נדב זמיר הוא אחד השוערים הטובים בליגת העל היום. הקבוצה מקטמון אומנם מדורגת במקום ה-13 והלפני האחרון בלבד, אך זמיר רושם את עונתו הטובה בקריירה. עד כמה טובה? השוער בן ה-24 שהגיע להפועל ירושלים בקיץ 2023 מעירוני קריית שמונה מוביל את הליגה במספר ה-Supersaves עם 45 הדיפות כאלה (11 יותר מהבא אחריו), במספר ההדיפות הכלליות עם 104 (28 יותר מהבא אחריו) ב-75% הצלחה, שהוא גם אחוז ההצלחה הגבוה בליגה, ושלישי בליגה במספר ההדיפות של בעיטות מתוך הרחבה עם 17 כאלה ב-44% הצלחה. בנוסף לכל, הוא גם השוער עם ההפרש החיובי הגדול ביותר בין מספרי שערי החובה שספג (35) למספר שערי החובה הצפויים שלו (49.71). כלומר, זמיר ספג 14.71 שערים פחות משהיה אמור לספוג, וזאת ב-24 משחקים בלבד (!). מדובר בנתון מדהים שבעצם משאיר בחיים את הקבוצה של זיו אריה במאבקי ההישרדות בליגה, כשאם יצליחו לבסוף לעשות זאת, לזמיר יהיה קרדיט גדול בכך.
מקום רביעי: אופק מליקה – מכבי תל אביב
עם כל הבלאגן שאירע בעמדת השוער בקריית שלום, מי שהצליח להשתחל בסופו של דבר להרכב הקבוצה הוא דווקא אופק מליקה הצעיר. מליקה, בנו של שחקן העבר מאיר מליקה, המשיך את דרכו של אביו כשחתם במכבי ת"א ביוני 2023 לאחר שעבר אליה ממכבי פ"ת. מליקה סומן כשוער העתיד של המועדון, ולאחר שנת התבשלות כשוער השלישי, הוא הוקפץ ישירות להרכב לאור חולשתם של יואב ג'ראפי ורועי משפתי. הופעת הבכורה של השוער בן ה-21 הייתה טראומתית עם כניסה בדקה ה-13 בגומלין מוקדמות ליגת האלופות מול פאפוס והרחקה כבר בדקה ה-27. להזדמנות הבאה הוא כבר היה צריך להמתין קצת יותר, עד למחזור ה-11 מול מ.ס אשדוד, שם קיבל מדן רומן, שעמד על הקווים באותו המשחק, את ברכת הדרך. את ההזדמנות הזו קיבל מליקה בעקבות התבוסה הביתית ההיסטורית 2-6 לבית"ר ירושלים מחזור קודם.
מאז ועד היום מקבל מליקה את ההזדמנות, כשכמו כל שוער צעיר, הוא סובל מעליות ומורדות. רגע השיא שלו היה באותו משחק דרבי בגביע המדינה מול הפועל ת"א שם הצליח להחזיק את הקבוצה בחיים למעלה משעה ב-10 שחקנים ולנצח את הדרבי ההוא בדו קרב הפנדלים. חצי העונה הקרובה אמורה להכריע את קו החשיבה בקריית שלום באשר לעמדה הזו בעונה הבאה, כשהשם של עומרי גלזר מרחף כל העת, וזו ההזדמנות של מליקה לתפוס את המקום בהרכב בשתי ידיים, תרתי משמע.
מקום שלישי: ניב אליאסי – הפועל באר שבע
שוער צעיר נוסף שסובל מעליות ומורדות הוא שוערה של מוליכת הטבלה. זוהי כבר עונתו השלישית של אליאסי בן ה-24 כשוער הבכיר בקבוצה, ולאחר עונת הפריצה שלו לפני שנתיים, הוא לא ממש הצליח לעשות קפיצת מדרגה נוספת ודיי נשאר במקום. למרות זאת, בהיעדר איכות גבוהה של שוערים בליגת העל בשנים האחרונות לאחר עזיבתם של ג'וש כהן, עומרי גלזר ודניאל פרץ, אליאסי עדיין ממצב את עצמו כאחד השוערים הבכירים בליגה. ב-17 משחקי ליגה הוא הצליח לשמור ב-7 מהם על שער נקי (רביעי בליגה בנתון הזה) ולצד זאת הוא רושם 2.64 הדיפות בממוצע למשחק בכל המסגרות ב-73% הצלחה. למרות האתלטיות והאינסטינקטים המצוינים שלו, הוא נוטה לעתים לעשות טעויות שמקומן אפילו לא בליגה הבכירה, זאת לצד משחק רגל לא מספיק טוב, בלשון המעטה- 53% דיוק בלבד במסירות ארוכות העונה, כשרק מרציאנו ומשפתי שאפילו לא שוערים קבועים, מחזיקים באחוז נמוך משלו.
למרות שקיבל את אמונו, הקש ששבר את גב הגמל מבחינתו של מאמן הקבוצה רן קוז'וך היה הפסד החוץ של האדומים מבירת הנגב לאקס המיתולוגי אליניב ברדה והפועל תל אביב, מ-2 טעויות ישירות של השוער. הוא סופסל בשני המשחקים הבאים בהם ניצחה הקבוצה את עירוני קריית שמונה ומכבי בני ריינה, אך חזר להרכב בניצחון מול בית"ר ירושלים, כשמול מ.ס אשדוד והפועל חיפה הוא כבר חזר להפגין יכולת טובה. הפוטנציאל של אליאסי קיים, ואם הוא יצליח לעבוד על נקודות התורפה שלו ולהעלים אותן (או אפילו רק לצמצם אותן), הוא יוכל להרוויח את מקומו לטווח הארוך, כששמו של האקס עומרי גלזר מרחף גם מעל בירת הנגב, ומי יודע, אליפות אדומה תוכל לגרום לאלונה ברקת לשבור קופות חיסכון ולהסתער על שוער הנבחרת.
מקום שני: אסף צור – הפועל תל אביב
אחת ההפתעות הנעימות של העונה שעברה היה שוערה של עירוני קריית שמונה, אסף צור, שרשם עונה מצוינת מבחינתו, שגם הקנתה לו את הזכייה בתואר שוער העונה בליגה.
בקיץ הפך השוער לשחקן חופשי מאוד מבוקש, שהוזכר כמועמד לכמה מהקבוצות הגדולות בליגה, אך מי ששמה מהר מאוד את ידיה עליו היא העולה החדשה לליגת העל, הפועל תל אביב. השוער בן ה-27 שמתנשא לגובה של 195 ס"מ, שהופכים אותו לשוער הגבוה בליגה, לא מפסיק להשתפר כשהצליח להפוך לאחד מעמודי התווך של אליניב ברדה. להבדיל מרוב השוערים הישראלים, צור הוא שוער סולידי ויציב מאוד, שאינו מועד לפורענות ואינו נוטה לעשות טעויות בלתי מחויבות רבות. בעונה שעברה רשם צור 4 טעויות בלבד שהוביל לשערי חובה, כשהעונה הוא עומד עד כה על 2 בלבד. בעונה שעברה הוא הוביל את הליגה במספר ה-Supersaves עם 42 כאלה ובמספר ההצלות הכללי עם 125 הצלות ב-74% הצלחה. העונה המספרים הללו צנחו משמעותית עד כה, מכיוון שהוא משחק בקבוצה גדולה שמתמודדת מול פחות איומים כמובן, אך הוא ממשיך לשמור על יכולת גבוהה. כמו כן, בעונה שעברה הוא ספג 48 שערים בלבד על אף שהיה אמור לספוג 60.59 והעונה הוא ספג עד כה 23 שערים בליגה למרות מספר שערי חובה צפוי של 30.2- שני רק לנדב זמיר בהפרש בנתון הזה. ההחתמה של צור היא אחת האנדרייטדיות ביותר בקיץ האחרון, כשאין צל של ספק שהפועל תל אביב הרוויחה שוער מצוין לשנים קדימה.
מקום ראשון: גאורגי ירמקוב – מכבי חיפה
לא בכל יום מגיע לארץ שוער שנבחר בגיל 22 בלבד לשוער העונה בליגה האוקראינית. בקיץ 2024 מכבי חיפה שמה את ידה על השוער האוקראיני יהודי של אולכסנדריה, גאורגי ירמקוב, שגם זומן לסגל הנבחרת האולימפית של מדינתו אך לא שותף. בעונה החולפת הוא הושאל באופן מיידי חזרה לאולכסנדריה שגם הפכה להפתעת העונה בליגה האוקראינית כשסיימה במקום השני והמכובד, לפני מועדון הפאר דינמו קייב. הפריצה של ירמקוב הייתה מטאורית והוא נבחר בסיום העונה לשוער העונה בליגה האוקראינית.
בקיץ האחרון זה סוף כל סוף קרה והשוער האוקראיני ומכבי חיפה התחברו יחד, כשמהר מאוד הוא הצליח להראות את ההבדלים העצומים בינו לבין קודמו בתפקיד שריף כיוף. האוקראיני שמתנשא לגובה של 191 ס"מ ניחן ביכולות אתלטיות טובות, מוטות ידיים ארוכות, אינסטינקטים חדים, משחק גובה טוב, קריאת משחק מצוינת, משחק רגל נהדר ובקור רוח סובייטי טיפוסי שמקרין המון ביטחון ושקט על הגנת הקבוצה, שהייתה בעונה שעברה הגנה חלשה מבחינה היסטורית כשספגה לא פחות מ-54 שערי חובה. ירמקוב מוביל את הליגה במספר המשחקים בהם שמר על שער נקי עם 10 משחקים ב-23 משחקים.
כמו כן, הוא רשם העונה 62 הצלות ב-73% הצלחה וספג 23 שערים על אף שמספר שערי החובה הצפויים שלו עומד על 28.56. למרות האהבה הרבה שהוא מקבל מהקהל, מברק בכר שאפילו העניק לו את סרט הקפטן באחד המשחקים העונה ומניקיטה רוקביצה, שמו כבר נמצא בפנקסים של לא מעט מועדונים באירופה ועזיבתו מרחפת באוויר, כשאף אחד לא ייפול מהכסא במידה וזו תהיה עונתו הראשונה והאחרונה בירוק לבן של מכבי חיפה.
מה דעתך על הכתבה?