בלי ששמנו לב, הכדורגל הישראלי מגדל דור חדש של מאמנים. לצד ה"שועלים הוותיקים", מתפתחים גם מאמנים חדשים, שמתגלים כאנשי מקצוע טובים מאוד, בין אם בקבוצות הקטנות או הגדולות של ליגת העל.
מאמן טוב תלוי קודם כל בקבוצה שלו, ואם היינו מדרגים בכל כמה חודשים, סביר להניח שהדירוג היה משתנה מעת לעת, כשגם עניין הטעם האישי משפיע. כעת, ניסינו לשקלל את עשרת המאמנים הטובים ביותר בליגת העל לפי פרמטרים של "כושר נוכחי", רזומה לאורך הקריירה והשפעה על הקבוצות שלהם, והתוצאות לפניכם.
הכתבה היא על דעת הכותב
מקום 10 – זיו אריה
הוא מציג אופי שנוי במחלוקת, הפועל ירושלים עוברת עונה קשה מאוד בתחתית הטבלה, ועדיין, להחזיק מעמד שבע עונות במועדון אחד זה לא דבר של מה בכך, בטח בכדורגל שלנו. זיו אריה הוא הכל יכול בהפועל ירושלים, ואם נאמר את האמת – הוא הרוויח את המעמד הזה ביושר. אם העונה הנוכחית הייתה יותר מוצלחת, האיש שהעלה את הפועל ירושלים לליגת העל והצליח למנוע ממנה להיות במאבקי התחתית כמעט בכל אחת משבע העונות האחרונות, היה אפילו יותר גבוה. לאורך התקופה הזו, אריה התמודד עם תקציב מהנמוכים בליגת העל, הצליח לקדם שחקנים צעירים תחתיו וגם הציג כדורגל לא רע בכלל שעשה צרות לא פעם לקבוצות הגדולות. העונה זה פחות הולך, ובכל זאת, מקומו נמצא בעשירייה.
מקום 9 – יוסי אבוקסיס
אם "כדורגל ישראלי" היה מושג במילון, התמונה שלצידו הייתה תמונתו של יוסי אבוקסיס. עליות ליגה, ירידות ליגה, הפועל תל אביב, בית"ר ירושלים, בני סכנין אהוב הקהל ושנוא גם כן – האיש שעבר הכל כשחקן וכמאמן תמיד מעורר עניין ושומר על עצמו רלוונטי, גם אם התוצאות על כר הדשא לא מצדיקות את זה. אחרי שהוביל את הקבוצה לפלייאוף העליון כנגד כל הסיכויים בעונה שעברה וגם בעונה הנוכחית שמר על הקבוצה יציבה בסך הכל, הפיטורים שלו ממכבי נתניה היו תמוהים למדי. כעת, בני סכנין, שרוחשת לו כבוד רב עוד מהקדנציה הקודמת, ידעה שהיא הולכת על בטוח כשהחתימה אותו – מאמן שאתה בדרך כלל יכול לסמוך עליו שיעמיד קבוצה יציבה שיודעת מה היא רוצה מעצמה על המגרש, גם אם הדרך לא הכי יפה. אבוקסיס קלאסי. הקיבעון לסגנון משחק מסוים והגישה הפסיבית שמה אותו במקום נמוך יחסית, אך יש קבוצות שזה הדבר שהוא הכי נכון עבורן.
מקום 8 – שרון מימר
הוא אמנם כבר לא בליגת העל אחרי אותה תקרית באימון שהובילה לסיום דרכו בבני סכנין, אבל אל לנו לשכוח שגם קודם לכן, מימר עשה עבודה מצוינת. אחרי שלוש שנים אדירות בבני ריינה, מספיק לראות כיצד הקבוצה של סעיד בסול מתפרקת כל הדרך לליגה השנייה כדי להעריך את העבודה הגדולה שמימר עשה שם. גם בסכנין, למרות בלאגן גדול בתחילת העונה (כמו תמיד), הוא הצליח לשמור את הקבוצה במאבקי הפלייאוף העליון ורחוק מאוד מהתחתית. גם השחקנים ששיחקו תחתיו מעידים על מאמן יסודי שיודע כיצד להעמיד קבוצה על המגרש, מה שהפך אותו ל"אימת הקבוצות הגדולות" בשנים האחרונות. אך האם זה יספיק לו כדי לקבל תפקיד באחת מהן בקרוב? עושה רושם שיש מספר שמות שיקחו לפניו.
מקום 7 – שי ברדה
אחרי שנים שבהן חיפש את עצמו מאז הפרידה מסלובודאן דראפיץ' והיציאה לקריית סולו, שי ברדה הגיע לנחלה בקרית שמונה. צריך ללכת הרבה מאוד שנים כדי להיזכר במאמן שזכה להערכה וגיבוי כל כך גדולים מהבעלים איזי שרצקי, וברדה הרוויח אותם בצדק. במציאות בלתי אפשרית וללא בית בעקבות המלחמה ששוררת בישראל בשנתיים וחצי האחרונות, ברדה הצליח להעלות את הקבוצה הצפונית לליגת העל בסטייל ובעונה שלאחר מכן, כמעט הביא אותה לפלייאוף העליון בניגוד לכל התחזיות. העונה, כל מי שרואה את ק"ש יודע שהמצב שלה בטבלה לא משקף את היכולת שלה על כר הדשא, כאשר מבין קבוצות החתית, היא זו שמנסה בכל משחק ליזום ולשחק כדורגל התקפי ואטרקטיבי, מה שלעתים גם בה בעוכריה. עוד מילה טובה מגיעה לברדה (ולצוות הסקאוטינג שמקיף אותו) על בחירת זרים לעילא ולעילא בשנים האחרונות, כשהבולטים ביניהם הם כמובן סקו בנגורה שכבר נמכר, כריסטיאן מרטינס ואדריאן אוגריסה.
מקום 6 – רוני לוי
כששואלים שחקנים ישראלים רבים מי המאמן הטוב ביותר שאימן אותם, התשובה הפופולרית ביותר היא רוני לוי, ואפשר להבין למה. כשהוא מקבל את הכלים להצליח, רוני לוי הוא מאמן שמספק תוצאות בכל יעד שאימן בו. יואב כץ לבטח מתחרט עד עכשיו על שוויתר עליו לאחר שנתיים יוצאות דופן בהן הוביל את הקבוצה לפלייאוף העליון, אך העונה, צריך לומר, הקדנציה של לוי בנתניה די מאכזבת עד כה. מלבד הניצחון 1:4 על מכבי חיפה שבו נתן נוק אאוט לברק בכר, לוי, המאמן היחיד מבין העשרה מלבד ברק בכר שזכה באליפות (שלוש כאלה יש לו) עדיין לא מצליח להוציא מהסגל של היהלומים את מה שהוא שווה, כששיא השפל הגיע כמובן בתבוסה הגדולה בקריירה שלו – 8:2 לבית"ר ירושלים, גלולה מרה במיוחד שתומתק מעט רק במקרה של הגעה לפלייאוף העליון, אך לבטח לא תשכח לחלוטין לא מבחינת המאמן, ולא מבחינת מכבי נתניה.
מקום 5 – עומר פרץ
יש שירימו גבה באשר להצבתו של מאמן בשנתו הראשונה בליגת העל בטופ 5, אבל אלו לא האנשים שצופים באופן קבוע בהפועל פתח תקוה של עומר פרץ. מדובר בקבוצת כדורגל אמיתית, בצלמו ובדמותו של המאמן שלה. קבוצה שמשחקת כדורגל תוסס, שמניעה את הכדור במהירות ובחכמה, ואולי הקבוצה שידו של מאמנה טבועה בה בצורה הבולטת ביותר בליגת העל, אולי מלבד באר שבע של רן קוז'וך. לא בכדי, פרץ הוא השם החם ביותר כשעולות ספקולציות כאלה ואחרות באשר להחלפת אחד המאמנים בקבוצות הגדולות, כי הוא כבר הוכיח שגם קבוצה קטנה יכולה לשחק כדורגל של מועדון גדול. הגעה של הפועל פתח תקוה תהיה הישג שהוא שווה ערך לאליפות בכל מועדון גדול.
מקום 4 – ברק בכר
הצבתו של המאמן המעוטר ביותר בכדורגל הישראלי במקום הרביעי לבטח מעוררת פליאה אצל חלקים גדולים בקהל, אבל צריך להסתכל גם על המציאות בעיניים – השנים האחרונות של ברק בכר פשוט לא טובות. זה התחיל מהכישלון הגדול בכוכב האדום, המשיך עם הקריסה במכבי חיפה שהובילה לפיטוריו וגם העונה, למרות שהקבוצה מהכרמל נראית הרבה יותר טוב מאז חזר לקדנציה שלישית, זה עדיין רחוק מלהיות משביע רצון. מכבי חיפה של העונה שעברה הייתה אחת הקבוצות הכי לא מאומנות בליגה, וכשבוחנים את הדברים, גם בבלאגן הגדול העונה יש לבכר חלק, כשהירוקים היו צריכים למצוא דרכים להיפטר בהשאלות מזרים כושלים שהגיעו בתקופתו ובאישורו כמו קסנדר סברינה ומתיאס נהואל. ועדיין, מה ששלו שלו, ושש אליפויות בשני מועדונים שונים זה הישג חסר תקדים שלבטח לא בא ברגל, אבל בכושרו הנוכחי, קשה לומר על ברק בכר של 2026 שהוא המאמן הטוב בישראל, או אחד מהשלושה הטובים שבהם. בכר הוא ללא ספק המאמן הגדול ביותר בישראל בעשור האחרון וגם אחד הגדולים בכל הזמנים, אך בנקודת הזמן הנוכחית, הוא יצטרך להמציא את עצמו מחדש ולהחזיר את הקסם שמעט אבד בשלוש השנים האחרונות.
מקום 3 – אליניב ברדה
הקדנציה של אליניב ברדה בהפועל תל אביב עד כה היא מושלמת, לא פחות מכך. זה התחיל עם עליית ליגה בקלילות כמעט חסרת תקדים, והמשיך העונה עם הצלחה ענקית שבאה לידי ביטוי בכך שהאדומים כבר חושבים מה היה קורה לו אותו דרבי שלא שוחק היה מתקיים ועם שתי הנקודות הנוספות שהיו יכולות לשים אותם בעמדה של חלומות על אליפות.
בכל אופן, ברדה מוציא מהסגל של הפועל ת"א פלאים. מעבר לכך שהגשים לאוהדים את החלום הכי גדול שלהם בדמות ניצחון בדרבי אחרי 12 שנה, הפועל חזרה להיות מועדון צמרת לגיטימי בליגת העל אחרי שנים שלא, וזה הרבה בזכותו של המאמן שלה, שבנה קבוצה בצלמו – קשוחה, ממושמעת וחסרת פשרות. גם אם הכדורגל לא הכי יפה, העובדה שכל שחקן בהפועל תל אביב, גם הצעירים שבהם ויש הרבה כאלה, לא זז סנטימטר ימינה ושמאלה מהדרך שמנחיל המאמן, מלמדת על העבודה האדירה שהוא עושה.
מקום 2 – ברק יצחקי
מי שהיה מנהל מקצועי די כושל במכבי תל אביב, מתגלה בבית"ר ירושלים כמאמן ששייך לרמות הגבוהות ביותר. מאז קיבל את הקבוצה מהבירה, יצחקי מוביל את הקבוצה בגרף התקדמות מתמיד – מהישארות בליגה, דרך השגת מקום באירופה ועד מאבק אליפות העונה. הוא עושה את זה כשהקבוצה שלו מציגה לפרקים ארוכים את הכדורגל המלהיב בליגה, וכשהוא, למרות סגל עמוס בכוכבים, מתגלה כמאמן אמיץ שלא חושש לקחת החלטות קשות. "השחקן צריך להתאים את עצמו לקבוצה, ולא להפך", אמר כשנשאל כיצד הוא מתכוון לשלב את עומר אצילי שחזר מפציעה אחרי ה-2:8 ההיסטורי על מכבי נתניה, במה שמדגים עד כמה המערכת בבית"ר ירושלים בריאה, כשאף שחקן לא נמצא מעל המועדון, ולא יכול להוריד את הרגל מהגז לשנייה. אחרי הרבה מאוד שנים, בית"ר ירושלים חזרה לצמרת הכדורגל הישראלי ומנצחת פעם אחר פעם את מכבי חיפה ומכבי תל אביב, וזה הרבה בזכותו של המאמן שמתווה את הדרך.
מקום ראשון – רן קוז'וך
המאמן הטוב ביותר בליגת העל בשנתיים האחרונות, יש שיגידו אפילו בשנתיים וחצי האחרונות. אין איש שדמיין בתחילת העונה שעברה שהסגל של הפועל באר שבע הוא כזה שמסוגל לרוץ לאליפות, והאמת, שקוז'וך הפך אותו לכזה. הציניקנים יבואו ויגידו שכל קבוצה בליגה הייתה רצה לאליפות עם זרים כמו קינגס קאנגווה ולוקאס ונטורה (שגם אותם, הוא בחר), אבל הם גם יצטרכו לענות על השאלה האם היו רוצים לפני כן בקבוצות שלהם שחקנים כמו – אור בלוריאן שירד ליגה עם הפועל תל אביב, גיא מזרחי שדשדש במכבי נתניה והפועל חיפה, אליאל פרץ, זאהי אחמד ועוד? קוז'וך הצליח באמנות להוציא מכל השחקנים הללו את הגרסה הטובה ביותר של עצמם, כשכולם משתלבים בצורה מושלמת בתלכיד הקבוצתי שבנה המאמן בבירת הנגב. הפועל באר שבע היא ללא ספק הקבוצה המאומנת בליגה, והמאמן שלה אחראי לכך. ועדיין, מקרה של אובדן אליפות גם העונה, כשמכבי תל אביב כבר לא בתמונה, כבר לא יתקבל בסלחנות.
מה דעתך על הכתבה?