התשובה לשאלה מי הוא הכדורגלן הגדול ביותר אי פעם בכדורגל הישראלי תישאר פתוחה לנצח. הרומנטיקנים ילכו על אלי אוחנה, חובבי האסטטיקה יבחרו באייל ברקוביץ', אלו שמעריכים ווינריות וסטטיסטיקה יענו ערן זהבי ובעלי ההיגיון הבריא יבחנו קריירה שלמה ויגידו שמדובר ביוסי בניון, וככל הנראה בצדק. בכל אופן, שמו של דודו אוואט, שוער שעשה קריירה של עשור בלה ליגה הספרדית, כמעט ולא מוזכר בדיונים, אך האם שמו של דניאל פרץ בעוד עשור מהיום דווקא כן יהיה חלק מהשיח?
בניגוד לאופיו השקט והנינוח, הקריירה של דניאל פרץ מתאפיינת בשלוש השנים האחרונות במאניה דיפרסיה. היא התחילה עם אותו מעבר בלתי נתפס ממכבי תל אביב לבאיירן מינכן, והמשיכה בהבנה המאוחרת שלנו כאן בישראל שאת אפודת השוער הראשון של מנואל נוייר הוא כנראה לא יירש ובביקורות כותשות לנוכח הופעותיו הלא טובות בנבחרת ישראל בקמפיין האחרון, אליו הגיע ללא דקות משחק גם בהמבורג אליה הושאל בקיץ האחרון תוך הבטחה שישמש כשוער ראשון. אך הבטחות לחוד ומציאות לחוד. ההצגות הבלתי נשכחות במדי הנבחרת הצעירה ביורו וגם בבוגרת, שם נעל את השער בסיום קמפיין ליגת האומות מול צרפת ובלגיה, כבר הפכו להיסטוריה וגם בת הזוג נועה קירל הופתעה מהמהירות שבה רבים מבינינו, כמו "ישראלים טובים", כבר רצו להספיד קריירה אירופית של כדורגלן בן 25.
כשפרץ יצא לבאיירן, היו גם כאלה שביקרו את ההחלטה. בכל זאת, הם בטח היו מוותרים על ההזדמנות להתאמן לצד אליל אחד השוערים הטובים בהיסטוריה, שבמקרה גם נחשב לאליל ילדותו של דניאל פרץ, מנואל נוייר. ונכון, פרץ לא יצא למועדון הפאר הבווארי בשביל סלפי עם אגדת השוערות הגרמנית, ועדיין, קלות הדעת שבה זלזלו כאן בתהליך הלמידה שלו מאלוף העולם עם גרמניה ב-2014, וחוסר ההבנה שהתקופה הזאת הפכה אותו לשער טוב יותר גם מבלי לרשות יותר יותר משבע הופעות רשמיות, מלמדת עד כמה המונח "סבלנות" הוא לא חלק מהלקסיקון של הכדורגל שלנו.
בשלב מסוים, ברור שההחלטה של פרץ לצאת החוצה להשאלה הייתה נכונה, והיא קרתה בדיוק בזמן, על פניו, ליעד שאמור היה להיות מושלם עבורו. כאמור, פרץ לא יכול היה לדעת שהצוות המקצועי בהמבורג לא יעמוד במילתו. למזלו, הוא עמד על שלו ועזב בדיוק בזמן למקום שמתברר ככזה שמתאים לו יותר מכל, בסאות'המפטון מהצ'מפיונשיפ.
מאז הגיע ל"קדושים", פרץ רשם 13 משחקים, מתוכם קבוצתו ניצחה בתשעה, והפסידה פעם אחת בלבד. הביטחון חזר, ואיתו השוער שרשם הצגות שלא נראו שנים אחורה בין הקורות מישראלי כלשהו, בעמדה הכי כפויית טובה שיש לענף הכדורגל להציע. באנגליה אמנם המומים, אבל מי שמכיר את פרץ ממש לא מופתע. כבר ראינו שביום נתון שבו הוא מחליט לנעול את השער, הוא משהו שעדיין לא נראה כאן. שילוב של יכולות אתלטיות, אינסטינקטים חתוליים ומעל הכל משחק אמיץ ויכולת קבלת החלטות נהדרת, תכונות הכרחיות לכל שוער גדול.
כשהוא בגיל 25 בלבד, פרץ הוא השחקן הישראלי בעל התקרה הגבוהה ביותר כיום. כן, אתם בטח חושבים על ענאן חלאילי, הלא הוא שחקן השדה הטוב ביותר שיש לנו כיום, אבל בזמן שהיכולת של כוכבה של אוניון סן ז'ילואז, שבדרך הבטוחה לפרמיירליג, נתלית בעיקרה באלמנטים פיזיים שעשויים לדעוך עם השנים, לפרץ, אם ימשיך בדרך שלו כעת, יש לפחות עוד עשור ברמות הגבוהות ביותר, ונדמה שהשיא עוד הרבה לפניו.
קריירה של שוער ארוכה יותר מזו של שחקן שדה, והקושי בה הרבה יותר גדול. בזמן שקבוצה בוחרת מספר שחקני כנף, חלוצים וקשרים שיכולים לשחק ברוטציה, שוער יש אחד. התחרות גדולה הרבה יותר, ועל כן, אם פרץ אכן יצליח לפלס את דרכו כשוער קבע בפרמיירליג, מדובר בהישג גדול אפילו יותר מכזה של שחקן שדה. וכשרואים אותו בשיא שלו, הוא בהחלט מסוגל לעשות את זה.
אז בבאיירן מינכן זה כנראה כבר לא יקרה, אבל קריירה של שוער פרמיירליג זה משהו שעדיין לא היה כאן, ובקצב הזה, ובעיקר בשל ההתמדה וכוח הרצון שמאפיינים אותו, פרץ יוכל לשבור תקרות זכוכית שכל כדורגלן ישראלי יכול היה רק לחלום עליהן, ובעיקר להמשיך ללמד אותנו עוד ועוד שיעורים על המילים שאנחנו כל כך סולדים מהן – סבלנות, ותהליכים.
מה דעתך על הכתבה?