דרמה על הפרק: זה המאמן שיחליף את רן קוז'וך בהפועל באר שבע?

הפועל באר שבע עומדת בצומת דרכים חלומי. היא מוליכה את ליגת העל, רגע לפני הפלייאוף, עם צפי לארח את משחק העונה מול בית"ר ירושלים עם קהל, למקרה ו"הפסקת האש" במזרח התיכון תחזיק מעמד. היא היום (חמישי) בחצי הגמר מול קבוצה מהמקום החמישי בליגה הלאומית (בלי קהל), היריבה הכי נוחה שאפשר היה לקבל בחצי הגמר, בטח בבלומפילד כהכנה למשחק מול מכבי ת"א (כנראה עם קהל) ביום ראשון.

הדאבל בטווח יד. מכיר קבוצות ששמטו דאבל ברגע האחרון, כלומר שמטו את שני התארים, אבל קשה לזכור קבוצה שהייתה במצב של הפועל ב"ש שהצליחה לזרוק את הזדמנות הפז הזו.

ולמרות הכל, תמיד יש פעם ראשונה. זה יכול לקרות למועדונים לא שקטים. הפועל ב"ש הפכה למועדון גדול לפני כעשור, כשהצטרפה למועדון הסגור של שתי התל אביביות, מכבי חיפה ובית"ר ירושלים, מועדונים עם קהל גדול שמתחלקות בתארים. למרות שלבאר שבע יש פחות קהל מארבע הגדולות ומחלקת נוער פחות יצרנית, מקצועית היא לגמרי מועדון גדול, וזה הרבה בגלל השקעת בעלים.

ודווקא בגלל הסיבה הזו, מוזר לראות את ההתחרקשות – בליבוי התקשורת – לגבי המשך דרכו של רן קוז'וך כמאמן במועדון. תקציר האירועים (שוב, אף אחד לא מדבר על כך בגלוי): רן קוז'וך רוצה להאריך את חוזהו במועדון ולקבל בעונה הבאה כ-400 אלף יורו, יותר מפי שניים ממה שהוא משתכר כעת, ואלונה ברקת תהיה מוכנה לפי הפרסומים לשלם לו כשני שלישים מכך, בסביבות 270 אלף יורו.

ייאמר מיד, 270 או 400 אלף יורו זה שכר יפה לכל הדעות, אבל ההבדל פה הוא בסטטוס והפער נובע מהצבת גבולות. קוז'וך מסתכל טוב סביבו: למעט ברק בכר שעוד איכשהו שורד בפסגה (עם קריירה מוצלחת של 12-13 שנה), רוב המאמנים הבכירים ירדו מהבמה. מכבי ת"א לוקחת רק מאמנים זרים, ניר קלינגר פרש מאימון, כך גם אלישע לוי. יוסי אבוקסיס ורוני לוי מחלקים ביניהם קבוצות דרג שני, למימרים (שם קוד לפול מאמנים שמתפזר ומתחלף בקבוצות הקטנות) יש תקרת זכוכית. המאמנים מסוגו: ברדה, יצחקי, עומר פרץ – מאמנים מבטיחים שסוחבים קריירה ממש קצרה – די מתקבעים בקבוצות הצמרת. אין מאמנים בכירים יותר בכדורגל הישראלי, יש מאמנים מבטיחים. במצב הזה, שכר גבוה הוא ערובה להמשך הקריירה, וגם הבטחת הכנסה, בעיקר כיוון שככל שאיכות המאמנים יורדת, סבלנות הבעלים פוקעת.

גם ברקת מסתכלת סביבה. עם ברדה, אבוקסיס, רוני לוי וברק בכר היא כבר עבדה; לברק יצחקי יש רזומה ממועדון אחד, שונה לגמרי משלה; את עומר פרץ היא תוכל להשיג בהרבה פחות כסף. בעולם המושגים שלה (ושל בעלים נוספים בכדורגל הישראלי), עומר פרץ יגיד תודה על ההזדמנות, על הקידום ועל השכר שיקבל, כל שכר. זה הרבה יותר זול ובעיקר ניתן לשליטה מבחינתה של אלונה. היא דחפה ל-8 זרים גם כדי לחסוך עלויות שכר, למה צריך להתפרע עם שכר של מאמן?

העניין הוא שאלונה מייצגת את דור ההייטק, שבו ניהול משאבי אנוש שונה בתכלית מכפי שיו"רים ותיקים התנהלו. הפער בינה לבין קוז'וך הוא לא דווקאי, והוא לא קמצני, הוא עקרוני. מבחינתה, מאמן שבע לא בבית ספרה. שכר של 400 אלף יורו ב-2027, ירצה לגדול ל-600 אלף ב-2029. האישה שהביאה את ברק בכר מקרית שמונה ואת אליניב ברדה בלי ניסיון אימון, וחטפה מהלוזונים את קוז'וך עצמו, לא תהסס – ואולי כבר החליטה וביצעה, מי יודע – להביא את עומר פרץ מהפועל פ"ת.

פרץ, כידוע, בעונת פריצה ראשונה בליגת העל, אימן עד לא לפני הרבה שנים בליגה א', אבל מאמן מוכשר, לא בטוח שכבר בשל למועדון מהשורה הראשונה, אבל כאמור אין מאמנים בכירים בשוק. אלונה יודעת שאם יענקל'ה שחר מינה את מסאי דגו למאמן מכבי חיפה, היא יכולה למנות את מי שהיא מרגישה שיוקיר לה תודה, ויישר קו לכל דרישה שלה. המטרה היא תארים. לא יביא תארים, לא ימכור לה מנויים – לא יהיה. לא משנה אם דן ביטון הושבת, פרצה מלחמה והזרים היססו לחזור, גם לא משנה שאין קהל וטרנר – על אפס הפסדי הבית שלו העונה – יתקשה לשמור על מעמדו כמבצר. אלה תירוצים מבחינתה. אצלה אתה טוב כמו המשחק האחרון שלך.

כך היה לה עם אלישע לוי שהוציא את הפועל ב"ש מהתחתית והציב אותה בצמרת, ושמע על מינוי ברק בכר ערב גמר הגביע מול מכבי ת"א (שהסתיים כזכור ב-6-2 מהדהד לצהובים); כך היה עם ברק בכר שהביא להפועל ב"ש לא רק אליפות ראשונה אחרי 40 שנה, אלא 3 אליפויות רצופות, אבל פוטר באמצע עונתו החמישית בקבוצה; כך היה עם אליניב ברדה, סמל במועדון, שכבר התקבע כמאמן במועדון אבל פינה את מקומו כי לא החזיר את באר שבע לטבלת האליפויות. וכך יהיה אם קוז'וך, ייכשל במשימה שלו – והוא בסך הכל מאמן ליגת על מאמצע עונת 22/3, במצטבר 3 עונות – להביא אליפות להפועל ב"ש. לפעמים נדמה שהשכר, או הוויכוח על גובהו, הוא רק תרוץ למשוך זמן. אלונה רוצה קבלות.

לאלונה יש תמיכה כמעט בלתי מסויגת בקרב הקהל. הוא יודע להוקיר לה תודה על כך שלקחה את המועדון שהיה בחזקת אנשים כמו אלי זינו, רן פסח או אלי להב, ושמה אותו בקדמת הבמה. ולא לפרק זמן קצר. הוא גם יודע מה יקרה כשהיא תעזוב. ולכן, אפשר לזהות ברשתות החברתיות ביקורת לא פשוטה על קוז'וך ובעיקר תמיכה מזערית. הקהל של הפועל ב"ש בחר צד בסאגה – עיקרון שלושת הכ"פים: כסף, כוח, כבוד. את זה יש להפועל ב"ש בעידן אלונה ברקת, קודם לא היה לה. העיקרון הזה מבחינתם קדוש. דרך, אסטרטגיה, קשר עם הקהילה, חזון – זה מתאים להפועל ת"א, לא להפועל ב"ש.

ועם זה – על כל חוסר השקט הנלווה – הפועל ב"ש יוצאת לקרב החשוב ביותר שלה בעשור השלישי של המאה ה-21. תיקו ומטה ביום ראשון בבלומפילד, מעידה הערב בחצי הגמר, והיא תתחיל את הפלייאוף העליון כשהר הגעש כבר מבעבע.  

בכל מקרה, זה נראה כמו משחק סכום אפס.