כבר לא הטוב בישראל: המאמן שעקף את ברק בכר ועשוי להיות על המדף בקיץ

בעשור האחרון ברק בכר ביסס את עצמו כאחד המאמנים הגדולים בתולדות הכדורגל הישראלי. שתי שושלות מדהימות בשתי קבוצות שונות, שש אליפויות מול מכבי תל אביב האירופאית והעשירה, הופעות יוצאות דופן באירופה וטביעת יד ברורה הפכו אותו לסוג של קונצנזוס. אבל אם מתמקדים בהווה, ולא בעבר – קשה להתעלם מכך שכרגע יש בליגת העל לפחות מאמן אחד שנמצא מעליו: רן קוז'וך.

קוז'וך מגיע אחרי רצף עונות מרשים במיוחד. זה התחיל בנתניה, המשיך במכבי פתח תקווה, וקיבל חותמת איכות גם בהפועל באר שבע. בכל תחנה, הקבוצות שלו לא רק השיגו תוצאות – הן שיחקו כדורגל ברור, התקפי, כזה שאפשר לזהות אחרי חמש דקות צפייה. לחץ גבוה, קצב, אומץ, ובעיקר תחושה של קבוצה שחיה ונושמת את הרעיונות של המאמן שלה. זו לא קלישאה – זו טביעת יד.

אצל קוז'וך, כך נראה מהצד, אין פשרות: השחקנים יודעים בדיוק מה מצופה מהם, והמערכת כולה מתיישרת לפי קו אחד ברור. זה בולט במיוחד ביכולת שלו לשדרג שחקנים ולגרום להם להיראות טוב יותר בתוך המערכת. שחקנים שנראו אפורים לפני שהתאמנו אצלו, הפכו תחתיו לשחקני הרכב קבועים בנבחרת ישראל. הקבוצות שלו לא תלויות בכוכב אחד, אפילו אם מדובר במלך שערי הליגה, אלא פועלות כמכונה מאורגנת.

ומנגד, בכר. אין ספק שמדובר במאמן היסטורי, כזה שכבר הוכיח הכול. אבל בשלוש השנים האחרונות משהו נתקע. הקבוצות שלו פחות יציבות, פחות חדות, ולעיתים גם פחות מזוהות. אותו יתרון שהיה לו בעבר, היכולת לשלוט בקצב המשחק ולשנות סגנונות משחק תוך כדי תנועה – כבר לא מובהק כמו פעם. לעיתים נדמה שהקבוצות שלו מגיבות במקום יוזמות. קוז'וך, ברק יצחקי ועומר פרץ מודרניים לא פחות ממנו והפערים כבר לא קימיים.

ההשוואה לא באה למחוק את העבר של בכר, אלא להאיר את ההווה. וכשבוחנים את ההווה בלבד – קוז'וך נמצא בשיאו. הוא רעב יותר, חד יותר, ובעיקר רלוונטי יותר לכדורגל המודרני והדינמי של היום.

כרגע, לפחות, זה כבר לא דיון תיאורטי. רן קוז'וך הוא המאמן הטוב בישראל נכון לאפריל 2026 – כזה שאפילו אוהדי מכבי תל אביב ומכבי חיפה היו שמחים לראות עומד על הקווים בבלומפילד ובסמי עופר. תרחיש כזה עוד עשוי להתממש אם אלונה ברקת לא תמהר, תרד מהעץ ותחתים אותו על חוזה חדש ומשודרג.